מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע אנחנו בסימן אלבומים שמתמקדים בפסנתר, או קלידים והם ברובם אינסטרומנטליים. נכיר לכם על אלבומים בסגנון הקלסי-מודרני וגם אלבום ניו-ג׳אז מרתק.
אלבום השבוע של פסנתר, קלידים ואינסטרומנטלי: Nighthawks – Paris Dakar
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש Paris Dakar, מאת הרכב הניו-ג׳אז הגרמני, Nighthawks.
את הרכב Nighthawks הכרתי רק השנה כאשר בחודש מרץ המלצתי לכם על אלבומם 707 משנת 2016, אחד האלבומים האהובים עלי ביותר מבין אלה שהכרתי השנה.
ההרכב החל את דרכו בשנת 1998, הוא הוקם על ידי Dal Martino (שירה, בס, גיטרה וקלידים) והחצוצרן Reiner Winterschladen, שניהם כבר לא נמנים על חברי הרכב הקבועים (על פי האתר שלהם), אך כן משתתפים באלבום הזה. כיום חברי ההרכב הקבועים הם Thomas Alkier על התופים, Jürgen Dahmen על פסנתר וכלי הקשה ו-Jörg Lehnardt על הגיטרה.
עברו 9 שנים מאז אלבומם האחרון, על פי האתר שלהם הקורונה הקשתה עליהם לחזור ולנגן וכעת הם סופסוף התחברו יחדיו והקליטו את האלבום Paris Dakar, שהמוזיקה בו מושפעת ממסע ארוך, עם שבילים מתפתלים חוצה מדברים וימים עד שבסופו מגיעים למקום טוב.
השם Paris Dakar הוא שמו של מרוץ ראלי שנתי שנפסק בשנת 2008, המרוץ היה מתחיל בפריז ונגמר בדקר, בירת סנגל.
כשראיתי שיצא ל-Nighthawks אלבום חדש, עוד לפני ששמעתי אותו, היה לי ברור שזה מועמד לאלבום השבוע שלי. הסגנון המוזיקלי שלהם, שכולל ג׳אז מעודן, פאנק, רוק עם שילובים אלקטרוניים מעודנים, זה משהו שמאוד מדבר אלי. התחלתי להאזין לאלבום וממש הרגשתי שאני ״שותה״ או ״נושם״ כל יצירה בשקיקה. זה בדיוק מה שציפיתי וסאונד שבהחלט לוקח את המאזין למסע הזה, אני יכולתי בקלות לדמיין שקיעה מדברים ומסע של ג׳יפ שנע על גבי החול הלוהט, אל עבר הים.
אני חושב שלקראת סוף האלבום, אולי שלושת הקטעים האחרונים, מבחינתי קצת הלכו לאיבוד, זו עדיין מוזיקה נהדרת, אך איכשהו הקסם של שאר האלבום פחות עבד בהם. כולל קטע הווקל – Back to You. עדיין זהו אלבום מהנה, בעל סאונד אינדי מרגש, שלוקח את המאזין למקום אחר.
רוב האלבום הינו אינסטרומנטלי עם מילים בודדות, אף שני הקטעים שנועלים את האלבום כוללים קטעי שירה נרחבים.
יש כאן כמה אומנים אורחים כולל Dominic Miller על הגיטרה כמובן, Bernd Winterschladen על הסקסופון, Zdidslav Marcinkiewicz על הקלידים, Elva La Guardia על השירה, Thomas Gutermann על כלי הקשה ו-Kellie Rucker על השירה.
אומנם הקלידים מהווים כלי משמעותי באלבום, אך בעוד בשאר ההמלצות השבוע הפסנתר או הקלידים הם הכלי המרכזי, ואף היחיד בחלק מהמקרים, הסאונד כאן הוא עשיר ומגוון וכולל כלים מרובים.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – פסנתר, קלידים ואינסטרומנטלי
Rick Wakeman – Melancholia
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Melancholia מאת הפסנתרן והמלחין הבריטי, Rick Wakeman.
Rick Wakeman הוא קלידן, מלחין ומפיק בריטי, מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר ברוק המתקדם. הוא נולד ב־1949 באנגליה ולמד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, אך עזב לפני סיום לימודיו כדי להצטרף לסצנת הרוק. Wakeman התפרסם כחבר בלהקת *Yes*, שם נודע בזכות נגינתו הווירטואוזית על קלידים וסינתיסייזרים. בשנת 1973, הוא עזב את YES הענקית, על מנת לפצוח בקריירת סולו. בתוך שלוש שנים, ריק הוציא שלושה אלבומי רוק קלאסיים, שזכו להצלחה והערכה.
האלבום Melancholia הוא אלבום סולו ודוגמה נפלא לכיצד ניתן ליצור עולם שלם שלא חסר בו דבר רק מהפסנתר. ריק מספר שהאלבום נוצר בהשראת אישתו ושבכל פעם שהוא מרגיש עצוב, הפסנתר הוא מצא מרפא בנגינה, ואישתו אמרה לו שזה משהו שהוא צריך לשתף עם העולם״ זה סיפור רקע מקסים לאלבום נפלא ומלא ברגש. למרות כל הדיבור על עצב ומלנכוליה, עבורי האלבום מלא בתקווה, בנגינה חלקה ומלאת נשמה. זה גם אלבום שהזכיר לי עד כמה אני אוהב את הצליל של הפסנתר.
הלחנים באלבום כל כך זורמים, הם מספיק מעניינים, מבלי לפגום בחלקות ובקלות שהם מונחים על האוזן של המאזין.
נזכיר ש-Rick Wakeman נמצא גם ברשימה שלנו של ״10 קטעי פסנתר מודרני שאתם חייבים להכיר״ עם היצירה Cyril Wolverine.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Library Tapes, Julia Kent – Leaves
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום Leaves מאת המלחין השוודי, Library Tapes יחד עם נגינית הצ׳לו והמלחינה הקנדית, Julia Kent, משנת 2023.
Library Tapes הוא פרויקט מוזיקלי שוודי, שהוקם על ידי הפסנתרן והמלחין דוד ונדרקרן (David Wenngrenn). המוזיקה של Library Tapes משלבת בין פסנתר מינימליסטי, אלמנטים של אמביינט וקולאז’ים של רעשי רקע והקלטות שטח, ליצירת אווירה מלנכולית, חלומית ואינטימית. מאז תחילת פעילותו בראשית שנות ה־2000, ונדרקרן הוציא מספר אלבומים שזכו להערכה בעולם המוזיקה הניסיונית והנאו־קלאסית, כשהוא שומר על סאונד המזוהה עם תחושת זיכרון, רוך וזמן שחלף.
Julia Kent היא צ׳לנית ומלחינה קנדית־אמריקאית, הידועה בשילוב הייחודי בין נגינת צ׳לו קלאסית לעיבודים אלקטרוניים עכשוויים. לאחר שהייתה חברה בהרכב Rasputina וניגנה עם אמנים כמו Antony and the Johnsons, פיתחה קריירת סולו מרשימה שבה היא יוצרת שכבות צליל עשירות באמצעות לופים, סמפלים ואלקטרוניקה עדינה. המוזיקה שלה מתאפיינת באווירה מהורהרת, קולנועית ומרגשת.
האלבום Leaves הוא אלבום אינסטרומנטלי נהדר, שכולל ברובו מוזיקה אווירתית-אמביינט, כשבין לבין ישנן כמה יצירות הבנויות על יסוד מלודי – קלסי מודרני – שנוצר משילוב יפיפה בין הפסנתר והצ׳לו, כמו למשל Branches וקטע הפתיחה Roots. נהינתי גם מקטעי האמביינט העדינים והמיוחדים, אך ללא ספק הקטעים המלודיים הם נקודת החוזקה של האלבום הזה והייתי שמח לו היו יותר כאלה. בכל זאת, מדובר באלבום יפיפה, עדין ושיתוף פעולה בין שני מלחינים ומוזיקאים בעלי סגנון ותביעת אצבע מכוונת.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Annelie – Sunne
ההמלצה השלישית שלנו להפעם היא האלבום החדש Sunne, מאת הפסנתרנית והמלחינה ההולנדית, Annelie.
Annelie היא פסנתרנית ומלחינה הולנדית המתמקדת במוזיקה אינסטרומנטלית מינימליסטית ואטמוספרית. סגנונה מאופיין בשילוב עדין של מלודיות פשוטות אך מרגשות, טקסטורות עדינות ושימוש מוקפד בשקט ובמרחב.
באלבומה החדש, Sunne, היא מציגה סאונד מגוון שכולל נעימה קלסיות-מודניות כמו למשל ב-Neptuin, לעומת מנגינות מבוססות קלידים ואלמנטים אלקטרוניים מודרנים יותר, כמו ב-Anchor. בנוסף האלבום כולל גם כמה קטעי ווקל. אהבתי את הגיוון של האלבום שמאפשר להנות מהאזנה רציפה אליו, כיוון שכל הזמן ישנה זווית חדשה כלשהי למוזיקה.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Rui Massena – Parents' House
ההמלצה הרביעית שלנו להפעם היא האלבום החדש Parents' House, מאת הפסנתרן והמלחין הפורטוגלי, Rui Massena.
Rui Massena הוא פסנתרן, מלחין ומנצח פורטוגלי בעל קריירה מגוונת המשתרעת בין מוזיקה קלאסית למוזיקה עכשווית. לאחר שנים בהן שימש כמנצח תזמורות מובילות, פנה ליצירה אישית יותר המתמקדת בפסנתר סולו ובמלודיות אינטימיות. סגנונו משלב השפעות קלאסיות עם נגיעות ניאו־קלאסיות ומינימליסטיות.
כמו את Rick Wakeman גם את Rui Massena הכרתי לפני כ-5 שנים, כשהתעניינתי במוזיקת פסנתר קלסית-מודרנית בעיקר רגועה. יצירה של Rui Massena בשם The tree הפכה להיות לאחת האהובות עלי, גם היא נכללה ברשימה שהכנו ״10 קטעי פסנתר מודרני שאתם חייבים להכיר״ וגם שימשה אותי בשלל סקירות באותן השנים.
כעת יצא ל-Rui אלבום חדש בשם Parents' House. זהו אלבום סולו אינטימי ומרגש שמדבר על מסע שאנחנו עוברים מבית ההורים עד לבית בו אנחנו הופכים להורים בעצמינו. זהו אלבום שקט, רגוע ומרגיע, אך הוא גם טובע בהרבה רגש, כשלטעמי הרגשות הבולטים שהוא מעורר הם נוסטלגיה/געגוע וגם עצבות מסוימת. כך שאני לא הייתי בוחר את האלבום הזה כמוזיקת ליווי לאירוח, אבל אם אתם מוצפים בגעגוע או סתם קצת בדאון, זה יכול להיות פסקול נפלא לרגשות שלכם.
אומנם היה לנו כבר אלבום אחד בהמלצות הפעם שנקרא ״מלנכוליה״, דווקא האלבום הזה הוא עבורי היותר עצוב מבין אלו שהמלצנו עליהם. זה כמובן לא לוקח כלום מהיופי שלו (אולי אף ההפך).
הפסנתר כאן מרגיש בודד משהו, אינטימי מאוד וכנה, בלי תוספות או מסכות, אדם אחד, פסנתר אחד ולב פתוח, כך שהתוצאה היא קסומה ומיוחדת.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.
