AVReviews

הפעם הגיע אלינו לסקירה ממיר הייאנד תוצרת שווייץ, ה-Nagra Classic DAC II. בסקירה זו נתייחס לנושאים כמו גישות לתכנון ממירים, חיבוריים ייחודיים, וכמובן נתאר את התכונות וביצועי הסאונד של ה-Nagra Classic DAC II, כולל השוואה מול ממיר הייאנד נוסף. אז בואו נתחיל.

אנחנו מודים לחנות האודיו ואולפן ההקלטות ״אבי יפה״, היבואן הרשמי של מותג Nagra בישראל, על כך שסיפקו לנו את המוצר הזה לצורך סקירה.

שורה תחתונה

סקירה מצולמת

על חברת Nagra

לקוראי האתר שלנו השם Nagra בוודאי לא זר, החברה השווייצרית הזו היא אחת מחברות האלקטרוניקה, שאני עוקב אחריהן באדיקות ובמערכת האישית שלי יש כרגע לא פחות משלושה מכשירים מתוצרתם: המגבר המשולב Nagra Classic Int (לסקירה המלאה), קדם מגבר הפונו Nagra VPS (לסקירה המלאה) מהדור הקודם של סדרת ה-Classic (שהוחלף כעת בדגם ה-Nagra Classic Phono), ולבסוף הסטרימר הראשון איי פעם של החברה, Nagra Streamer (לסקירה המלאה). יחד עם מספר האזנות אצל היבואן הרשמי של המותג בישראל, ״אבי יפה״ והדגמות בתערוכות השונות, אני מאמין שיש לי היכרות מעמיקה עם מוצרי החברה בכלל וסדרת ה-Classic בפרט.

לטובת מי שלא קרא את הסקירות הקודמות שלנו, הנה תקציר ההיסטוריה של החברה:
חברת Nagra הוקמה בשנת 1951 בשווייץ על ידי סטפן קודלסקי (1929 – 2013), מהגר יהודי ממוצא פולני. סטפן המציא מכשיר הקלטה נייד מהפכני וקרא לו ״Nagra 1״, פירוש המילה Nagra בפולנית הוא ״זה יוקלט״. בעשורים מאז הקמתה, חברת Nagra זכתה בשם עולמי כמובילה וקובעת הסטנדרט בתחום ההקלטה, בשוק המקצועי וגם הבטחוני. החברה אף זכתה בשני פרסי אוסקר ובשנת 1969 מכשיר הקלטה של Nagra, שימש את האסטרונאטים ב״אפולו״ להקלטות בדרכם לירח.

לשוק האודיו הביתי חברת Nagra נכנסה רק בשנת 1997 עם השקת קדם המגבר המנורתי, ה-Nagra PL-P. ההצלחה וההכרה באיכות המכשיר היו מידיים ומאז ועד היום לחברה יש חטיבת אודיו ביתי מגוונת, במקביל לחטיבות ההקלטה והציוד הביטחוני.

במשך שנים, היצע מוצרי האודיו הביתי של החברה התחלק לשתי סדרות, סדרת ה-Classic הייתה הסדרה היותר נגישה וסדרת הדגל הייתה סדרת ה-HD. בשנים האחרונות Nagra ביצעו כמה מהלכים מעניינים שהרחיבו את היצע המוצרים שלהם בשני הכיוונים.

ראשית הם השיקו סדרת דגל חדשה, סדרת ה-Reference, שכללה תחילה את הפטיפון Nagra Reference Anniversary turntable, לציון 70 שנה לחברה. בהמשך הושק דגם נוסף, ה-Reference turntable והושק גם ראש פטיפון מדגם Reference Phono Cartridge. בסוף שנת 2024 הצטרפו לסדרה גם המגברים Nagra Reference PREAMP & AMP, שהם למעשה גרסות משודרגות של קדם המגבר ומגברי המונובלוק של סדרת ה-HD.

מהלך מעניין לא פחות של החברה הוא בהשקת קו מוצרים קומפקטיים בהשראת ה-Nagra Streamer, שנקרא The Compact Line. מוקדם יותר השנה הושק קדם מגבר הפונו Nagra Compact Phono וממש לאחרונה הושק גם ספק כח קומפקטי חיצוני, ה-Compact PSU שיכול לשדרג את מוצרי סדרת ה-Compact, או ה-Classic. להשלמת סדרת ה-Compact הושק גם המעמד מבטל הויברציות ה-Compact VFS.

העומד למבחן: Nagra Classic DAC II

ה-Nagra Classic DAC II הוא ממיר דיגטילי לאנלוגי המבוסס על המנוע הדיגיטלי של החברה: Nagra Audio Digital Module, או בקיצור NADM. מעט מידע רשמי קיים בנוגע למעגל הזה ונדמה שחברת Nagra מעדיפה שלא להיכנס לפרטים לגבי המימוש הפנימי שלו. המנוע מציעה תמיכה בפורמטים בקצבי high resolution מרשימים: PCM עד 384kHz, תמיכה ב-DSD עד 256 (DSD4x), ובפורמט ה-DXD. מנוע ה-NADM משותף גם לדגמי הממירים הגבוהים יותר של החברה, דוגמת ה-HD DAC X, או ה-Tube DAC.

ביצועים של ממיר אינם תלויים רק בשיטת ומנגנון ההמרה, ישנה חשיבות מכרעת גם לאיכות מעגל המוצא האנלוגי ולספק הכח. מעגל המוצא של ה-Nagra Classic DAC II כולל טופולוגיה של רכיבים בדידים הפועלת ב-Class A טהור ועושה שימוש בטרנזיסטורים ברמת איכות צבאית.

ספק הכח הפנימי שודרג אף הוא והוא כעת שקט יותר. עבור ביצועים אופטימליים ניתן להשתמש בספק כח חיצוני כמו למשל יחידת ה-Classic PSU, כך שיש כאן מסלול שדרוג ביצועים אפשרי.

בצד הכניסות ה-Classic DAC II כולל מבחר נדיב שכולל: שתי כניסות קואקסיאליות, כניסה אופטית, כניסת USB אודיו, כניסת AES/EBU ושתי כניסות ייחודיות של החברה בשם Nagra-Link. היציאה האנלוגית כאן הינה RCA בלבד.

נתונים טכניים נוספים:

Output impedance: ZOUT < 430 Ω
Output level: 1.5 VRMS
Analog output Noise level: -128 dBr @ 1 kHz 1.3 V (Linear)
Distortion: < 0.02 % @ -20 dBFS
THD + N: < 0.03 % @ 192 kHz
Frequency Response: 5Hz – 40kHz +0 / -1 dB
Crosstalk: > 100 dB
Inter-channel phase: <0.1 ° @ 20 kHz

המידות של המכשיר במ״מ הן: 280 רוחב, 76 גובה ו-380 עומק. המשקל הינו 5 ק״ג.

ה-Nagra Classic DAC II הינו אחד משני דגמי ממירים שקיימים בסדרת ה-Classic, כאשר הדגם השני הוא ה-Tube DAC. מלבד ההבדל הברור שה-Tube DAC כולל שימוש במנורות, ישנם גם הבדלים פונקציונליים, ה-Tube DAC כולל בורר עוצמה, כך שהוא יכול לשמש בתור קדם מגבר דיגיטלי, בנוסף יש בו גם יציאות XLR (למרות שכסטנדרט הוא אינו מגיע בתצורת Fully Balanced) כך שיש לו אפשרויות חיבור רבות יותר. הבדל משמעותי נוסף הוא שה-Tube DAC אינו כולל ספק כח פנימי כלל והוא זקוק לשני ספקי כח חיצוניים, אחד עבור המעגל הדיגיטלי ואחד עבור המעגל האנלוגי. כך שעל מנת להשתמש בו יש צורך לרכוש את יחידת ה-Classic PSU היוקרתית או ספקי כח תואמים של Nagra מדגמים אחרים, לכן העלות הכוללת שלו היא משמעותית גבוהה יותר בהשוואה ל-Classic DAC II.

על טופולוגיה לא מאוזנת ומחברים ייחודיים

יש שני נושאים שאני רוצה להתעכב עליהם בעקבות תיאור המוצר של Nagra Classic DAC II.
הראשון הוא הבחירה של Nagra להישאר נאמנה לגישה לא מאוזנת (Unbalanced), בניגוד למגמה הרווחת אצל יצרניות היי-אנד רבות שמעדיפות תכנון Fully Balanced. בעוד שחברות רבות רואות בטופולוגיה מאוזנת סמל לדיוק ולביצועים גבוהים, Nagra דוגלת בפילוסופיה שונה: מסלול אות קצר ככל האפשר, רמת רעש מינימלית ודיוק מרבי. כאשר שומרים על עקרונות אלה, ובייחוד אם לא נעשה שימוש בכבלים ארוכים במיוחד, היתרון שבחיבורים מאוזנים הופך לפחות משמעותי.
המסקנה שלי מהגישה הזו היא שאיכות במכשירי אודיו לא נמדדת רק לפי מונחים “אודיופיליים” כמו Fully Balanced או Dual Mono. יש יותר מדרך אחת נכונה לתכנן ציוד מעולה, ולפעמים מה שחשוב באמת הוא הפשטות, הדיוק והכיוון ההנדסי מאחורי הבחירות.

כדאי גם לשים לב לכך שחלק ממכשירי Nagra כוללים מחברי XLR, אך לא תמיד מדובר בחיבור מאוזן אמיתי. לעיתים הם נועדו פשוט לנוחות המשתמש ולתאימות רחבה יותר עם ציוד חיצוני.

הנושא השני הוא זה של מחברים ייחודיים, דוגמה לכך היא מחבר ה־Nagra Link. בעבר הנטייה שלי הייתה להסתייג מחיבורים כאלה, למה לא להיצמד לסטנדרטים קיימים ולאפשר גמישות מלאה עם ציוד של יצרנים אחרים? אבל עם הזמן אני מבין גם את הצד השני: מחברים ייעודיים יכולים לאפשר אינטגרציה עמוקה יותר בין רכיבי החברה, ולשחרר את המהנדסים והמתכננים ממגבלות הפרוטוקולים הסטנדרטיים.
במקרה של ה־Classic DAC II, ישנו גם מבחר נדיב של כניסות דיגיטליות סטנדרטיות (USB, AES/EBU, S/PDIF ועוד), כך שאין כאן בעיית תאימות לציוד של יצרנים אחרים. לכן, כל עוד החיבור הייעודי אינו בא במקום החיבורים הסטנדרטיים, אלא בנוסף להם, אני דווקא בעד.

באופן ספציפי, חיבור ה־Nagra Link הוא חיבור אופטי בעל מחבר נעילה ייחודי ועמיד במיוחד, שמאפשר העברת אות באיכות מרבית עד PCM ‏384kHz ו־DSD256. כלומר, זהו חיבור שתומך ברזולוציה המקסימלית שה־DAC עצמו יודע לעבד, בדיוק כמו דרך כניסת ה־USB. החיבור הזה קיים גם ב-Nagra Streamer.

עיצוב ואיכות בנייה

החוויה של מוצרי Nagra מתחילה כבר באריזה, שמשדרת המון יוקרתיות ורצינות, עם אריזה מלאה בספוגי הגנה ומתוכננת כראוי:

כל מוצרי סדרת ה-Classic שומרים על קו עיצובי זהה, על זמני ומוקפד. תיבת אלומיניום מוברש איכותית, עם פינות מעט מעוגלות. בורר ההפעלה הקלסי וכמובן ה-Modulometer האייקוני של Nagra עם התאורה בגוון כתום, שניתן לקבוע את הבהירות שלו.

מסך הלד הקטן כולל פונט חד וברור שמציג את הכניסה ואיכות האות שמועבר. מימין למסך ישנו בורר הכניסות.

חלק אינטגרלי של מכשירי סדרת ה-Classic הינו פלטת שיכוך הוויברציות, ה-VFS. אומנם מדובר בתוספת אופציונלית ובעלת מחיר משמעותי, אך מספיק מבט אחד על איכות הבנייה של הפלטה והמשקל המשמעותי שלה בכדי להבין את ההשקעה הרבה בה. אני חושב שבמקרה של ה-Nagra Classic DAC II היה לי קל במיוחד להרגיש את ההבדל. הממיר שוקל 5 ק״ג בלבד והוא מרגיש קליל מאוד, ברגע שמציבים אותו על הפלטה והרגליות נכנסות אל הגומחות שלהן, הוא הופך למכשיר כבד ובעל יציבות ברמה אחרת לחלוטין.

אולי החלק שהכי הפתיע אותי בנוגע למידות הממיר היה העומק של ה-Classic DAC II, הוא עמוק יותר באופן משמעותי ביחס לפונו ה-VPS ולכן מעמד ה-VFS של הפונו אינו מתאים לממיר.

נקודה אחרונה בנוגע לעיצוב של Nagra זה השילוב המדהים של מכשירי הסדרה, המראה של כמה מכשירים של Nagra עם ה-Modulometer דולק, זו לחלוטין המשמעות של ״גאוות בעלות״.

פונקציונליות וחוויית השימוש

מבחינת תפעול, ה־Nagra Classic DAC II הוא דוגמה מצוינת לגישה של “פחות זה יותר”.
הפונקציונליות כאן מינימליסטית עד לרמה כמעט קיצונית: מפעילים את המכשיר באמצעות הבורר המרכזי בצד ימין, בוחרים את הכניסה הרצויה בעזרת בורר ה־Controller, וזהו. האפשרות היחידה לשינוי פרמטר כלשהו היא היפוך פאזה, שמתבצע בלחיצה על בורר ה-Controller.

אני באופן אישי מאוד אוהב את הפשטות הזו, אני אוהב את הבחירה בממיר שאינו כולל מנגנון שינוי ווליום, ובנוסף אני אוהב את זה שאין כאן הגדרות מבלבלות כמו פילטרים למיניהם ושאר יכולות שיש לעיתים בממירים.

הממיר מגיע עם שלט זהה לזה שמצורף למגבר המשולב של החברה. כל כפתור בשלט משויך ישירות לאחת מהכניסות, וניתן גם לעבור ביניהן באמצעות החיצים ימינה ושמאלה. במצב R (קיצור של Remote), ניתן להדליק ולכבות את ה־DAC דרך השלט עצמו, מה שמוסיף נוחות יומיומית לשימוש, אם כי אני תמיד העדפתי את ההדלקה והכיבוי היידניים דרך הבורר.

עם זאת, למרות שהשלט מבצע את עבודתו כראוי, הוא לא אחד מנקודות החוזקה של המכשיר – לא בעיצוב, לא בתחושת החומרים, וגם לא בשימושיות. בהתחשב ברמת הגימור המרשימה של שאר המכשיר, הייתי שמח לראות את Nagra משקיעה בעתיד גם בשדרוג האלמנט הזה.

השלט של Nagra אינו כולל שום כיתוב של הדגם, כך שלא באמת ניתן להבדיל בין השלט של הממיר לזה של המגבר, מה שיכול להוביל לבלבול אצל המשתמשים.

מבחן ההאזנה

הממיר הגיע אליי מתצוגה, כך שלא היה מדובר ביחידה חדשה הזקוקה להרצה. ובכל זאת, הקדשתי כמה ימים להיכרות עם האופי שלו לפני שניגשתי להאזנות קריטיות והשוואות. לפי מדריך המשתמש של ה־Nagra Classic DAC II, מומלץ לאפשר למכשיר לפעול כ־15 דקות לפני תחילת ההאזנה, כדי שהרכיבים יגיעו לטמפרטורה האופטימלית ויוכלו להעניק את רמת הביצועים הגבוהה ביותר.

המערכת ששימשה אותי לסקירה כללה את המגבר המשולב Nagra Classic Int, המקור העיקרי היה סטרימר Nagra Streamer, הרמקולים הם ה-YG Acoustics Vantage 3 והכבילה היא ברובה מסדרת Nordost Blue Heaven.

לפני שאכנס לפרטים, ניתן לומר בבירור, מדובר בממיר ברמות הגבוהות ביותר. לו הייתי צריך לבחור תכונה אחת בולטת הייתי בוחר באופי “מנורתי” מובהק. זהו מאפיין שחברות רבות בתחום האודיו הטרנזיסטורי מנסות להשיג, אותה רכות ועומק שמזוהים עם ציוד מבוסס מנורות. קשה להגדיר במדויק מהו “סאונד מנורתי”, אך לרוב הכוונה לבמה תלת־ממדית והולוגרפית, סאונד רך וחלק עם מיד עשיר ובשרני, ובאופן כללי לאופי צליל טבעי ומרגש, שמזמין להמשיך ולהאזין.

מהשילוב של ה־Classic DAC II עם המגבר המשולב Nagra Classic Int, קיבלתי סאונד שהרגיש לי במובהק מנורתי, במה תלת ממדית גדולה ועוטפת, חלקות, העברה נפלאה של ווקל, עם קצת הבאה שלו קדימה יותר בבמת הסאונד. רמת הפירוט וההפרדה גבוהה מאוד, אך אינה “צועקת” או מודגשת מדי. במקום זאת, יש כאן שילוב נדיר של חלקות, טבעיות והרמוניה כללית, מה שתורגם אצלי לאחת מחוויות ההאזנה הנעימות והמהנות ביותר שיצא לי לחוות בתחום הדיגיטלי.

נטיית הלב שלי היא מוזיקה שקטה, בין אם ווקל, או ג׳אז אינסטרומנטלי חלק, אז חלק גדול מההאזנה של הימים הראשונים הוקדשה לז׳אנרים האלה. כמובן שהסאונד חלק והעברת הווקל המרגשת, אלה תכונות שמחמיאות למוזיקה כזו, אך חשוב לי לציין שה-Nagra Classic DAC II הצטיין לא פחות גם במוזיקה דינמית ואלקטרונית, כמו למשל היצירה Hallelujah, Love Is Real של הזמר-כותב האמריקאי, David Ramirez מתוך אלבומו My Love Is a Hurricane, בה הסאונד כלל דינמיות נהדרת, בס עמוק עם רמת פירוט טובה ופרזנטציה גדולה ומלאת חיים.

ביצועים בחיבור קואקסיאלי לעומת Nagra Link

במהלך ימי ההאזנה הראשונים חיברתי את הסטרימר לממיר באמצעות חיבור ה-Nagra Link. לכן בחלק הראשון של מבחן ההאזנה הוספתי גם את החיבור הקואקסיאלי בין הסטרימר לממיר על מנת לבחון אם יש הבדל באיכות הסאונד בין שני החיבורים. חיבור ה-Nagra Link יכול להעביר קבצים באיכות גבוהה יותר, לכן על מנת לבצע השוואה הוגנת בחנתי כמובן קבצים באיכות CD ״בלבד״.

התוצאה הייתה קרובה במיוחד והיה מאוד לא פשוט להבחין בהבדלים כלשהם, אם ממש להתאמץ יכול להיות שדרך ה-Nagra Link הסאונד היה במעט נקי, רגוע וטבעי יותר, אך ההבדל באמת היה קטן וניתן לייחסו גם לכבל שעשיתי בו שימוש.

בגלל ההבדל הקטן בין שני החיבורים, זה אפשר לי בשלב הבא לחבר את הסטרימר אל שני ממירים במקביל על מנת לבצע השוואות.

השוואה: Nagra Classic DAC II מול MSB Discrete DAC

במעבר טבעי, נעבור לחלק המרכזי של הסקירה הזו, שהיה עבורי מרגש במיוחד, מפני שבחלק הזה יצא לי להשוות בין שני ממירים מהשורה הראשונה, Nagra Classic DAC II מול MSB Discrete DAC. אחת הסיבות לכך שההשוואה הייתה כה מעניינת היא מכיוון שמדובר במוצרים של שתי חברות שמציגות גישות כמעט הפוכות בתפיסה ובעיצוב.

עיצוב ואיכות בנייה

כבר מהמבט הראשון ברור שמדובר בשני עולמות שונים. ה־MSB מציג עיצוב מודרני ונקי עם קווים תעשייתיים מדויקים, בעוד ה־Nagra הולך על מראה רטרו־אלגנטי עם ה־Modulometer האייקוני, שמגדיר את שפת העיצוב של החברה. גם במידות יש פער, ה־MSB הינו ברוחב מלא (432 מ״מ) לעומת ה־Nagra הצר יותר (280 מ״מ), שמתאים היטב למערכות שבהן רוצים לשמור על מראה קומפקטי אך יוקרתי.

באופן אישי, אני נמשך יותר לסגנון של Nagra, יש בו קסם ותחושת יוקרה על זמנית. עם זאת, אי אפשר שלא להעריך את הרמה הבלתי מתפשרת של הדיוק המכני ב־MSB, במיוחד בגימור ובתחושת המונוליטיות של השלדה. בכל הקשור לשלט, היתרון בהחלט בצד של MSB, עם יחידת אלומיניום מרשימה בהרבה מהשלט הפלסטי של Nagra.

מפרט ויכולות

ההבדל בגישה בא לידי ביטוי גם בפונקציונליות. ה־Nagra Classic DAC II שומר על קו תכנוני נקי וממוקד – ממיר טהור ללא תוספות מיותרות. הוא מציע מבחר רחב של כניסות דיגיטליות, כולל USB Audio, ומיועד להשתלב בקלות בכל מערכת קיימת. לעומתו, ה־MSB מוסיף שליטה בווליום ומאפשר לשמש גם כקדם מגבר דיגיטלי, הוא מגיע עם תפריט הגדרות עשיר יותר הכולל אפשרויות לשליטה בבהירות המסך כולל אופציית כיבוי, היפוך פאזה (יכולות שזמינה גם ב-Nagra), בחירה בין שני רמות של Output Level ועוד.

זהו הבדל עקרוני בגישה: בעוד Nagra בחרה במינימליזם וחוויית השימוש הפשוטה ביותר, MSB מציעה פלטפורמה מודולרית ורבת־אפשרויות.

היציאות האנלוגיות של המכשירים אף הן שונות, ב-Nagra תמצאו יציאת RCA בלבד בעוד ב-MSB ישנה יציאת XLR בלבד. באופן אישי הייתי שמח לראות את שתי היציאות בשני המכשירים על מנת לספק גמישות מקסימלית.

יכולות שדרוג

גם בנושא השדרוגים ניכר השוני בין הפילוסופיות. ה־Nagra מגיע עם ספק כוח פנימי איכותי, אך ניתן לשדרגו באמצעות יחידת Nagra Classic PSU החיצונית וכן להוסיף את פלטת ה־VFS להפחתת הויברציות. מדובר בגישה שמאפשרת שדרוגים נקודתיים אך מבוקרים, התואמים את אופי המוצר.

ב־MSB לעומת זאת, כל המערכת נבנית באופן מודולרי, ישנן כמה אפשרויות שדרוג של ספקי הכח, ניתן להוסיף מודולים חדשים לכניסות, או לשלב את יחידת ה־Digital Director. זהו עולם שלם של התאמות, אך גם כזה שמחייב את המשתמש לבחור נתיב ולהשקיע בהתאם.

לסיכום, ההשוואה הזו ממחישה עד כמה שתי החברות הללו שונות בתפיסתן, אך מבחינת ההוצאה לפועל של הפילוסופיה שלהן, את זה שתיהן עושות ברמה הגבוהה ביותר.

איכות סאונד

אם בעיצוב ובפונקציונליות מדובר בשני ממירים בעלי תפיסות מנוגדות, הרי שכאשר מגיעים לשאלת איכות הסאונד, ההבדלים נעשים עדינים הרבה יותר. שני המכשירים פועלים באותה רמה גבוהה מאוד, ואין כאן גישות קוטביות או ניסיון מכוון לייצר אופי צליל שונה מהותית. ועדיין, בהאזנה מדוקדקת ניתן לזהות ניואנסים שמבדילים ביניהם.

חשוב לציין של־Nagra Classic DAC II היה כאן יתרון מובנה, משום שרוב הציוד במערכת ההאזנה שלי הינו מבית Nagra, מה שתרם לסינרגיה טבעית וזורמת במיוחד. זהו היבט חשוב, שכן Nagra תמיד בונה את מוצריה כך שישלימו זה את זה מבחינת חתימת הצליל והאיזון הכללי.

כדי לתאר את ההבדלים, נסו לדמיין סקאלה שבקצה השמאלי שלה נמצא צליל אנליטי, מדויק ו”אולפני”, אך מעט יבש, ובקצה הימני סאונד עגול, עשיר ומלא רגש, כזה שנוטה יותר לכיוון “מנורתי”. את ה־MSB Discrete DAC הייתי ממקם קרוב לאמצע: הוא שומר על דיוק ופירוט מרשימים, אך מצליח להישמע חלק ואנלוגי. ה־Nagra Classic DAC II, לעומתו, נוטה צעד אחד ימינה על אותה סקאלה אל עבר הצליל הטבעי והחמים יותר, עם נגיעה של רוך, שמזכירה מערכות מבוססות מנורות.

בהאזנה לקטע “Lale Minna” של ההרכב הגרמני Triosence, מתוך האלבום Stories of Life, ניכר שה־Nagra מעניק למיד ולפסנתר נוכחות מעט קדמית יותר, עם תחושת חיות ובמה קרובה יותר למאזין, הבס משולב באופן חלק והרמוני. לעומת זאת, דרך ה־MSB הפרזנטציה מעט רגועה יותר והבס מעט מהודק ומפורט יותר.

על מנת לבחון את ההבדלים בקטעי ווקל, השתמשתי בנגן ה-CD שלי, ה-Ayre CX-8, וניגנתי כמה יצירות מתוך האלבום Breath and Air של Heather Nova. ה־Nagra Classic DAC II הפגין מצוינות אמיתית בהעברת הווקל. שהיה ממורכז והתפזר לרוחב הבמה באופן מורגש יותר, הוא גם מובא מעט קדימה יותר מבחינת עומק הבמה, והתחושה הייתה של קרבה רגשית חזקה יותר למבצעת. ה־MSB, לעומתו, שמר על אופי מעט מאוזנת יותר, אך מעט פחות אינטימיות ועם רמת פירוט מעט גבוהה יותר בחלקי המיד-בס והבס.

חשוב להדגיש שההבדלים בין שני הממירים הללו הם באמת בגדר דקויות אודיופיליות. ולשניהם היו יותר נקודות דמיון מאשר שוני. שניהם מציגים רמת פירוט, שקט ודינמיקה יוצאי דופן לצד העברה חלקה ומלאה ברגש.

ספק כח פנימי לעומת חיצוני

נושא השימוש בספקי כח חיצוניים הוא משהו שאני מקבל הוכחה ליעילות שלו וההשפעה שלו על ביצועי הסאונד פעם אחר פעם בשנים האחרונות. לטעמי, יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא איכות ספק הכוח עצמו, שמספק זרם יציב ונקי יותר – הבסיס לכל רכיב אודיו. הסיבה השנייה נובעת מהעובדה שספק הכוח מוצא אל מחוץ למכשיר, וכך מפחיתים משמעותית רעשים והפרעות. במכשירים איכותיים עם ספק כוח פנימי משתמשים בבידודים מתוחכמים כדי למנוע זליגת רעשים, אבל בסופו של דבר אין בידוד טוב יותר מאשר להוציא פיזית את הרכיב הרועש החוצה.

לא היה ברשותי את ה־Nagra Classic PSU, אך הפונו שלי, ה-Nagra VPS, מגיע עם ספק כוח חיצוני, ולאחר התייעצות עם היבואן הבנתי שאני יכול להשתמש בו גם עם ה־Nagra Classic DAC II. אמנם מדובר בספק כוח פחות איכותי מזה של ה־Classic PSU, אך הוא מאפשר ליהנות מהיתרון העיקרי – ההפרדה הפיזית והפחתת רעשים.

להשוואה בחרתי את הביצוע ל־Beautiful Life של Chantal Chamberland באיכות DSD64. תחילה האזנתי כשהממיר פועל על הספק הפנימי, ולאחר מכן עברתי לספק החיצוני. הרגשתי ניקיון גדול יותר, הגבוהים פתאום יותר מורגשים וצלולים יותר, הפרטים הקטנים קלים יותר להבחנה, הווקל כולל יותר מיקרו דינמיקה ולבסוף הבמה גדולה יותר. כך שמבחינתי יש כאן שדרוג שהוא מורגש.

חזרתי להשוואה מול ה־MSB Discrete DAC, והפעם ההבדלים היו מוחשיים יותר – דינמיות עדיפה ובמה גדולה ועמוקה יותר לטובת ה־Nagra. עם זאת, חשוב לזכור שיש פער מחיר בין המוצרים, ובחישוב הכולל של ה־Classic PSU מדובר כבר ברמה תקציבית שונה, כך שהשוואה הוגנת יותר הייתה צריכה להיעשות מול אחד הדגמים הגבוהים יותר של MSB.

לסיום החלק הזה אציין שאם יש לכם דרך כלשהי להשיג את ספק הכח החיצוני כמו ב-Nagra VPS, זה יכול להיות השדרוג המשתלם ביותר מבחינת המחיר. אופציה נוספת היא שימוש ב-Compact PSU החדש, רק שאני מתאר לעצמי שלמרות שהמחיר יהיה נמוך בהרבה ביחס ל-Classic PSU, עדיין יהיה מדובר במחיר משמעותי. בנוסף ה-Classic PSU מאפשר לחבר שלושה מכשירים של Nagra בעוד ה-Compact PSU מתאים למכשיר בודד.

ביצועים בתכני טלוויזיה בחיבור אופטי

בחלק האחרון של מבחן ההאזנה, ניצלתי את החיבור האופטי של ה-Nagra Classic DAC II על מנת לבחון את הביצועים שלו בחיבור אל טלוויזיה. בלא מעט ממירים יש שלל הגדרות עבור חיבורים לטלוויזיה על מנת לוודא שיש סינכרון נכון בין קול לתמונה. מכיוון שאין אף הגדרה כזו ב-Classic DAC II, היה לי חשש מסוים.

השתמשתי בקטע הקבוע שלי לאחרונה מתוך ״משמר האלמוות 2״ בנטפליקס, בו שרליז ת׳רון נלחמת מול אומה תורמן. האפקטים היו מסונכרנים להפליא, בנוסף הבמה הייתה ענקית עם מיקום מדויק של המסוק שנע משמאל לימין וגם לעומק הבמה. כך שהמסקנה שלי היא שה-Nagra Classic DAC II בהחלט יכול להתאים למי שרוצה לשלב בין מערכת סטריאו איכותית לתכני קולנוע דרך חיבור אופטי אל טלוויזיה.

סיכום

ה־Nagra Classic DAC II הוא לא עוד ממיר דיגיטלי־לאנלוגי, אלא ביטוי מזוקק לתפיסת העולם של Nagra. בדיוק כפי שחוויתי עם ה־Nagra Streamer, גם כאן ניתן לראות כיצד החברה מצליחה ליישם את אותה גישה שמעדיפה הנדסה אקוסטית קפדנית ומינימליזם פונקציונלי על פני ריבוי תכונות או גימיקים – גם בעולם הדיגיטלי. זהו ממיר שאינו שואף להרשים במפרט או בשפע של הגדרות, אלא לספק חוויית האזנה טבעית, דינמית ומלאת רגש.

כאשר ה-Classic DAC II משולב עם שאר רכיבי סדרת Classic, מתקבלת מערכת שבה כל רכיב מדבר באותה שפה – הרמוניה מדויקת שמחברת בין טכנולוגיה לאמנות.

ה־Nagra Classic DAC II הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו מוצר דיגיטלי יכול להישמע טבעי, מוזיקלי, ומלא נשמה, כזה שפשוט גורם לך לרצות להמשיך להאזין עוד ועוד.

מחיר: 79,400 ש״ח
אחריות: 3 שנים
מחיר ה-VFS – פלטת השיכוך: 8,900 ש״ח
יבואן: אבי יפה

המערכת ששימשה אותי לסקירה:
רמקולים: YG Acoustics Vantage 3
מגבר משולב: Nagra Classic Int
ממיר להשוואה: MSB Technology Discrete DAC עם שני ספקי כח חיצוניים
סטרימר: Nagra Streamer
נגן CD דיסקים: Ayre CX-8

כבלים: 
כבל RCA לחיבור הממיר למגבר: Nordost Blue Heaven
כבל XLR בין הממיר MSB למגבר: Nordost Blue Heaven
כבל AES/EBU לחיבור בין נגן ה-CD לממיר: Shunyata Research Alpha V2
כבל קואקסיאלי בין הסטרימר לממיר: Nordost Blue Heaven + כבל Nagra Link
כבלי רמקולים: Nordost Blue Heaven

חשמל:
כבלי חשמל עבור המגבר, הסטרימר וה-MSB ממיר: Nordost Blue Heaven
מפצל חשמל: QBASE QB8 Mark II (אליו חוברו המגבר, הממיר, ה-MSB, נגן ה-CF והסטרימר)
כבל חשמל עבור המפצל: Nordost Red Dawn