מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע אנחנו בסימן חגיגה של מוזיקת ג׳אז מגוונת. נמליץ לכם הפעם על שישה אלבומים חדשים ומגוונים, כולל שלושה אלבומים של אומנים ישראלים, כנרית מיוון, פסנתרנים מפינלנד ואיטליה, והרכב סקנדינבי. ההמלצות כוללות בעיקר ג׳אז חלק ומלודי, כמו שאני אוהב, אבל גם המלצות מעט מורכבות יותר, כך שתוכלו לבחון בעצמכם איזה סגנון יותר מדבר אליכם.
אלבום השבוע של מוזיקת ג׳אז מגוונת: Maria Manousaki – Behind Closed Doors
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש Behind Closed Doors, מאת הכנרית והמלחינה היוונייה, Maria Manousaki.
אני עוקב אחרי Maria Manousaki מזה מספר שנים מאז שהכרתי את אלבום הסולו השני שלה, Hidden Trails משנת 2021. בסיום אותה שנה בחרתי באלבום כאלבום השנה – 2021 בקטגוריית מוזיקה אינסטרומנטלית וג׳אז.
אומנם Maria נולדה ביוהנוסבורג, דרום אפריקה, להורים דו-תרבותיים, היא מזוהה בעיקר עם התרבות היוונית ובמיוחד עם האי כריתים. היא סיימה תואר בכנרות ג׳אז בקונסרבטוריון היווני Filippos Nakas ובהמשך זכתה במלגה ללימודים במכללת Berklee היוקרתית בבוסטון, שם היא סיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 2002. כיום Maria מחלקת את זמנה בין ניו-יורק לכרתים ובעבר היא גם התגוררה תקופה בדובאי. Maria היא המקימה של פסטיבל The Cretan World Music Festival.
ביצירות שלה Maria משלבת בין ג׳אז למוזיקת עולם עם דגש על המוזיקה היוונית והתרבות של כריתים. באלבומה הקודם Hidden Trails היא שילבה גם את המוזיקה האוזבקית. אני אישית מאוד אוהב שילובים כאלה.
באלבומה החדש והשלישי במספר, Behind Closed Doors, היא ממשיכה את הקו של האלבום הקודם. הסאונד מאופיין במוזיקת עולם משולבת בג׳אז, או כמו שכתוב בעמוד ה-bandcamp של האלבום, פיוז׳ן בין חדשנות ומסורת. האלבום הזה, כמו הקודם, הופק בידי שותפה המוזיקלי, הבסיסט Petros Klampanis.
היצירות באלבום הן חלקות ומענגות, זהו סוג ג׳אז שאני מאוד מתחבר אליו, אני חושב שהשילוב בין ג׳אז למוזיקת עולם הוא שילוב שמוציא את המיטב משני הסגנונות הללו. המנגינות של מוזיקת העולם מקבלות כאן טוויסט ועניין ואילו הג׳אז זוכה למלודיות ועידון.
יצירת הנושא, Behind Closed Doors, נכתבה באופן לא מפתיע בזמן הסגרים של הקורונה. המוזיקה העדינה באלבום מסמלת תחושות לא פשוטות של אובדן וצער, לצד תחושה של לידה מחדש בהשראת שלהי החורף ותחילת האביב. כך שלצד מקצבים איטיים ומעט נוגים, יש המון יופי ותקווה.
אחת היצירות המגוונות והמורכבות באלבום היא Introversion כוללת שלל מעברים וקטע בס נהדר. היצירה הזו שוחררה כסינגל לפני האלבום ובחרתי בה גם לשיר השבוע שלנו.
האלבום הדיי קצר הזה (קצת פחות מ-40 דקות) שומר על רמה מופלאה לכל אורכו, כשהקטע הכי יוצא דופן הוא כנראה Poni tis Panayias, מכיוון שזהו הקטע היחיד שכולל ווקל, ישנה שירה ביוונית ביצירה הזו. אומנם אני מעדיף את הקטעים האינסטרומנטליים של האלבום, הקטע הזה תורם לגיוון ומספק זווית נוספת ליצירה של Maria.
עוד משתתפים באלבום:
על הפסנתר – Dimitris Verdinoglou, על הבס – Michael Evdemon, כלי הקשה – Alekos Roupas.
אורחים: Christos Rafalides על הויברפון, Thomas Meleteas על העוד, Stratis Skarakis שירה, Kyriakos Stavrianoudakis על כלי ה-Laouto ו-Andreas Polyzogopoulos על החצוצרה.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקת ג׳אז מגוונת
Yaron Herman – Radio Paradise
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Radio Paradise מאת פסנתרן הג׳אז הישראלי, Yaron Herman – ירון הרמן.
הוא נולד בתל אביב בשנת 1981 ובצעירותו היה דווקא שחקן כדורסל, הוא אפילו הגיע למעמד של הרכז הראשון של נבחרת הקדטים של ישראל עד שנאלץ להפסיק לשחק בגין פציעה בגיל 16. אז בעצם הגיע שינוי הכיוון לנגינה על פסנתר. הוא תכנן ללכת ללמוד מוזיקה במכללת ברקלי היוקרתית בבוסטון אך עצירה שלו בפריז, ונגינה במועדון ג׳אז שם גרמה לו שוב לשנות כיוון ומאז הוא מתגורר בפריז.
אלבום הבכורה של Yaron Herman יצא כשהוא בן 21 בלבד.
אז מה חשבתי על אלבומו החדש, Radio Paradise? ובכן אתייחס תחילה לאיכות ההקלטה שהיא מצויינת, הסאונד לאורך האלבום כולו הוא דינמי, מלא חיים, עם הפרדה נהדרת של הפסנתר, כלי הנשיפה, הבס והתופים. בתור אוהב של ג׳אז חלק ומלודי, לא מעט חלקים באלבום היו לי מעט כבדים מידי, בעיקר קטעי הנשיפה כמו למשל ב-Jiyu, בכל זאת מדובר כאן ביצירות עם בסיס מלודי חזק ובהחלט נהניתי להאזין לאלבום. אני חושב שעבדות ההלחנה כאן מלאה ביצירתיות, ואני גם כן הרגשתי בשורשים הישראלים במוזיקה.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Iiro Rantala, Stefano Bollani – Jazz at Berlin Philharmonic XV
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש Jazz at Berlin Philharmonic XV מאת צמד הפסנתרנים, Iiro Rantala ו-Stefano Bollani.
האלבום הזה הוא חלק מסדרת הופעות של חברת התקליטים ACT באולם הקונצרטים המפורסם של הפילהרמוניה של ברלין. ההופעה הזו משלבת בין שני פסנתרנים שידועים באופי הייצרתי והחיבה שלה להומור והתייחסות לנגינה כמגרש משחקים. Iiro Rantala הוא פסנתרן פיני ו-Stefano Bollani הוא פסנתרן איטלקי.
בהופעה זו, הם מבצעים יחד קלסיקות ומשלבים רגש, הומור, ג׳אז ומוזיקה סימפונית. זו מוזיקה שצריך מצב רוח מסוים בשביל ליהנות ממנה, אך עם כל הכבוד לחלק ״ההומור״ והקלילות, הנגינה כאן היא ללא ספק ברמה גבוהה ביותר וכך גם ההקלטה. כך שזהו אלבום ג׳אז מעט שונה ומהנה מאוד. הביצוע האהוב עלי באלבום הוא כנראה ל-Caruso, יצירה שתמיד מרגשת אותי.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Podrok – Podrok
ההמלצה השלישית שלנו להפעם היא האלבום החדש Podrok, מאת הרכב הפיוז׳ן ג׳אז הישראלי החדש, Podrok.
זהו אלבום הבכורה של ההרכב, שהכרתי ממש לאחרונה בזכות סינגל שלהם מהאלבום, זה היה הקטע Tchelet. עוד לפני שראיתי את השם של היצירה, זיהיתי שמדובר באומנים ישראלים, משהו בשילוב הכלים הרגיש לי מושפע מאוד מסצנת הג׳אז הישראלית. יש מעט מאוד מידע על ההרכב ברחבי הרשת, ממה שהצלחתי לדלות בפעם הקודמת שחיפשתי, נראה שחברי ההרכב הם: רועי שטיינגרט על הגיטרה, גל עמית על הקלידים, אור שחר על הבס ובנימין שולץ על התופים. (מקווה שאני לא טועה).
מאז הקטע חיכיתי ממש לשמוע את האלבום ועשיתי זאת במהלך טיול לאיטליה, בבוקר כשאישתי עוד ישנה, ישבתי במרפסת עם נוף משגע לאגם גארדה והאזנתי לאלבום. אני חושב שמדובר באלבום פנטסטי שמשלב מלודיות יפיפיות ואפילו מוקלט באיכות טובה. יש כאן גרסה בהחלט קלילה של ג׳אז, זו מוזיקה ישראלית מודרנית, עדכנית, קצבית, אך יחד עם זאת עם המון רגש וגם טכניקה ולחן מעולים.
אני חושב שזהו אלבום בכורה עם הצהרת כוונות רצינית ואני בהחלט אמשיך לעקוב אחרי ההרכב. נקודת ביקורת יחידה שיש לי היא לגבי היצירה האחרונה באלבום, Them People. זו היצירה היחידה באלבום שכוללת ווקל, המילים הם ביקורת על החברה, על כך שכולם בטוחים בעצמם ומרגישים מיוחדים, אבל על פי המילים של היצירה, הם בעצם לא יודעים כלום. לי אישית היה קצת קשה עם האמירה הזו, זה מרגיש לי קצת מתנשא, אולי זה נאמר בהומור ואולי איזו קריצה לתרבות הפאנק, אבל ככה זה התפרש אצלי.
בכל מקרה, סופר נהניתי מהאלבום ואני ממליץ עליו בחום.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Emil Brandqvist Trio – Poems for Travellers
ההמלצה הרביעית שלנו להפעם היא האלבום החדש Poems for Travellers, מאת טריו ג׳אז הסקנדינבי, Emil Brandqvist Trio.
עבר יותר מידי זמן מאז שהמלצתי לכם על אלבום ג׳אז סקנדינבי איכותי, מבחינתי ההמתנה הייתה שווה את זה לחלוטין. מאז שהתחלתי להאזין לג׳אז בשנים האחרונות לסצנת הג׳אז הסקנדינבית (ואולי במיוחד לנורווגית) יש פינה מיוחדת בליבי. אני מת על המלודיות והעדינות המקובלת בסצנה הזו, זו נגינה שאני מוצא מרגשת במיוחד.
חברי ההרכב הם Emil Brandqvist, המלחין והמתופף השוודי, Tuomas Turunen הפסנתרן הפיני ו-Max Thornberg נגן הבס השוודי. בתור מלחין, Emil לא פוחד לשים את המלודיה במרכז והיצירות שלו שואבות השראה ממוזיקת הפולק וממוזיקה קלסית.
האזנה לאלבום הזה היא מבחינתי חוויה ממלאת אנרגיה ואוויר, זו מוזיקה שגורמת לי לתחושה של התחדשות. שמות הקטעים באלבום הם בהשראה של טיולים, או מסעות אם תרצו. אני ממליץ לעצום את העיניים והאלבום הזה כבר ידאג לקחת אתכם לטיול נפלא במקומות יפיפיים. בנוסף, איכות ההקלטה היא פנטסטית, הסאונד עשיר ומלא עם במה גדולה ותחושה מרחבית נהדרת.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Omer Avital – New York Now & Then
המלצת הבונוס שלנו להפעם היא האלבום החדש New York Now & Then מאת נגן הבס והמלחין הישראלי, Omer Avital.
זהו אלבום לייב מיוחד שהוקלט בניו-יורק ומהווה שיר אהבה של Omer לעיר שבה הוא הפך לכוכב. כמו הרבה הקלטות לייב של ג׳אז או הופעות, יש כאן שלל אילתורים וגרסות ארוכות במיוחד. אני אישית פחות חובב חלקי אלתור, וגרסות כה ארוכות. זה משהו שהפך לנורמה בהופעות ג׳אז, וגם אומנים שבאלבומי האולפן שלהם היצירות עוברות עריכה לכדי אורך ״נורמלי״, נוהגים לנגן גרסות ארוכות כולל קטעי אלתור בהופעות. זה מקובל גם בז׳אנרים אחרים שהאומנים לא מבצעים את היצירות שלהם אחד לאחד, אלא מתבלים בשלל תוספות (גם בז׳אנר הרוק למשל). אני פחות מתחבר לתופעה, אפילו בהופעה של Diana Krall שיצא לי להיות באוסטריה, התופעה הזו הפריעה לי.
זהו אלבום שחוגג שנים של יצירה של Omer וחבריו בניו יורק ויש בו המון קסם, אם כי הוא מאוד מורכב לאוזן שלי ואני מעדיף את היצירות שלו יותר ערוכות.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר וחג פסח שמח.
