אלבומי מוזיקה מומלצים - Adia Victoria

אלבומי מוזיקה מומלצים – Adia Victoria

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

הפעם יש לנו המלצות על אלבום ג׳אז/רוק פרוגרסיב, בלוז עדכני מאת Adia Victoria ולסיום פאנק מרגש.

Béla Fleck and the Flecktones – Flight of the Cosmic Hippo

אלבומי מוזיקה מומלצים - Adia Victoria

נתחיל הפעם מאלבום דיי ישן כבר, מ-1991. לאלבום קוראים Flight of the Cosmic Hippo והוא שייך ללהקת Béla Fleck and the Flecktones.

לא פשוט להגדיר את הסנגנון של הלהקה האמריקאית הזו באופן כללי ואת האלבום הזה בפרט. על פי וויקיפדיה הסגנון הוא שילוב של ג׳ז עכשווי ובלוגראס. בביקורות שניתנו לאלבום בזמנו הוזכרו גם סגנונות כמו בלו-בופ (אחד הקטעים באלבום נקרא כך), פולק ועוד.

האלבום Flight of the Cosmic Hippo הוא אלבום אינסטרומנטלי והוא כולל 10 קטעים, כאשר הקטע האחרון הוא קטע reprise ליצירת הנושא. כששמעתי את האלבום לראשונה וניסיתי להבין מה אני שומע בכלל, האלבום זרק אותי לתקופה שהאזנתי לפרוגרסיב רוק, שינויי הקצב הרבים, שילוב מלודיות רכות, עם מקצבים מהירים, גיטרות, פסנתר, והרבה מאוד בלגן.

כשמסתכלים על התיאור הזה, באמת שהפער בין פרוגרסיב לג׳אז לא נשמע גדול. הסגנון המוזיקלי הזה הוא מהסגנונות שהם הכי רחוק מהאזנה רגועה על רקע ארוחה משפחתית, זו מוזיקה מאתגרת כביכול, שלא יושבת בצורה קלה על האוזן. אני חושב שהיופי באלבום הזה הוא הרכות ברובו, שכן הופכת את המוזיקה הזו למלודית ונעימה למרות כל הקפיצות, שינויי הקצב והבלגן.

אז למרות שמדובר בסגנון שמזמן לא שמעתי, מאוד נהניתי מהאלבום הזה והיצירות בו הן מבריקות לטעמי.

הקטעים שאהבתי במייוחד הם קטע הנושא, הקטע Star of the Country Down והקטע Jekyll and Hyde (and Ted and Alice).

תכונה נוספת הבולטת לאורך האלבום היא הומור, אם זה השמות או פשוט האנרגיה השמחה, שמעניקה תחושה של כייף ופחות רצינות, למרות שהמוזיקה מורכבת.

הקטע היחיד שהייתי מוותר עליו הוא גרסת הכיסוי ל-Michelle של הביטלס, שפחות התחברתי אליו.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

Adia Victoria – Silences

אלבומי מוזיקה מומלצים - Adia Victoria

ההמלצה השנייה שלנו היא אלבום השייך לאומנית Adia Victoria, לאלבום קוראים Silences והוא יצא בשנת 2019.

אדיה היא ילידת דרום קרוליינה, יחד עם חמישה אחים/אחיות. אביה הוא ממוצא טרינידדי, והמשפחה השתייכה לזרם נצרת שנקרא Seventh-day Adventists, שרואים בשבת כיום קדוש. בהמשך כשהיא גדלה הוריה התגרשו, המשפחה עזבה את הכנסייה, ואדיה הלכה בפעם הראשונה לבית ספר ציבורי. היא התקשתה להשתלב והחלה לכתוב כמנגנון התמודדות.

בהמשך אדיה ניסתה להצליח בניו-יורק וב-2010 עברה לעיר המוזיקלית, נאשוויל.

הסגנון המוזיקלי של אדיה מתואר כ-Gothic Blues, ואני הגעתי אליה בהמשך להתעניינות שגיליתי לאחרונה בסגנונות הבלוז העדכניים, סגנונות שמחליפים את הסאונד הנקי של הבלוז בסאונד יותר אלקטרוני ומלוכלך, יותר מודרני.

השירה של אדיה היא מעודנת, היא מגישה סיפורים ואת הכתיבה שלה, יש ציניות וכאב בשירה שלה, לא פעם המילים דיי קשות, אבל הן עטופות בהגשה נעימה, אולי השיר שהכי מדגים את זה הוא Devil Is A Lie.

לאלבום יש סאונד אפל משהו, זה הקטע הגותי של הסגנון שלה, אבל זהו עדיין אלבום נעים להאזנה והאופל הזה מוסיף איזה תבלין שהופך אותו למיוחד.

הרמה של האלבום מאוד אחידה לכל אורכו, סביר להניח שאם תאהבו את ההתחילה, תהנו מהאלבום כולו. השיר שאני נהנתי ממנו הוא כנראה Different Kind Of Love. 

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

Boz Scaggs – Dig

אלבומי מוזיקה מומלצים - Adia Victoria

אם ההמלצה השנייה שלנו הייתה סאונד ניו-אייג׳ משהו, אז ההמלצה השלישית והאחרונה שלנו להיום היא אלבום של אומן וותיק עם סאונד מלא של פאנק איטי ומרגש כמו פעם. האלבום נקרא Dig, משנת 2006 והוא שייך לאומן הוותיק Boz Scaggs.

בוז הוא זמר, כותב וגיטריסט אמריקאי, שנולד בשנת 1994, שמו המלא הוא William Royce Scaggs. בוז הוא כינוי שניתן לו בתקופת בית הספר. בגיל 12 בוז החל ללמוד לנגן על גיטרה. בבית הספר הוא פגש בסטיב מילר, והשניים החלו לנגן יחד. 

לאחר שעזב את בית הספר, בוז ניגן תקופה קצרה בלונדון ואז ניסה להרים קריירת סולו דווקא בשוודיה. אלבומו הראשון היה לכישלון והוא חזר לארה״ב. בוז השתתף בשני אלבומים של ה-Steve Miller Band, של חברו הוותיק, עד שהוא ניסה שוב להתניע את קריירת הסולו והוציא אלבום שני ב-1969, האלבום זכה לביקורות חיוביות, אך המכירות היו בינוניות. בשנות ה-70, בוז נחל סופסוף הצלחה גם מסחרית כאשר אלבומו המצליח ביותר היה Silk Degrees ב-1976.

אחרי ההצלחה הגיעה שוב ירידה מתונה, עד לאלבום הזה, Dig מ-2006, ששוב זכה לביקורות תומכות.

אני מאוד אוהב את הסאונד של האלבום, ועוברי זו דרך נפלאה לסיים את השבת. לא פשוט להגדיר את הסגנון כאן, אלה בלדות עם גרוב פאנקי, וסאונד של שנות ה-60 וה-70, אך מחוזק בקצת ביטים עדכניים יותר. זה אלבום מלא רגש ונשמה, משהו שלרוב קל לזהות אצל האומנים הוותיקים, שעשו את הדרך שלהם כמו פעם ולא רכבו על גל היוטיוב והריאלטי. 

נהנתי מהאלבום כולו, כששיר הסיום Thanks To You, הוא אולי המועדף עלי.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל חברי הקבוצה.

כתיבת תגובה