אלבומי מוזיקה מומלצים – Ida Mae

אלבומי מוזיקה מומלצים – Ida Mae

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

הפעם יש לנו המלצות על שני אלבומי קאנטרי-אמריקנה משובחים של Miko Marks והצמד Ida Mae. בנוסף, אלבום אינדי פופ אווירתי ומיוחד. 

Miko Marks – Our Country

אלבומי מוזיקה מומלצים – Ida Mae

נתחיל הפעם מאלבום קאנטרי חדש של הזמרת האמריקאית, Miko Marks, שנקרא Our Country.

מיקו פרצה לסצנת הקאנטרי בשנת 2005 וזכתה להערכה רבה בז׳אנר שאין בו יותר מידי אומנים אפרו-אמריקאים. בשנת 2006 החא זכתה בפרס ״אומנית הקאנטרי החדשה הטובה ביותר״.

בשנת 2007 הגיע אלבומה השני, אחריו היא בחרה להפסיק להקליט ולהתמקד בלהיות אומנית מופיעה. העובדה שהיא זמרת שחורה שמנסה להצליח בעולם הלבן של מוזיקת הקאנטרי, גבתה ממנה מחיר והיה לכך חלק מרכזי בהחלטה שלה להפסיק להקליט.

בשנת 2019 המפיק, Justin Phipps, העלה בפניה רעיון של לחזור להקליט וכך לאט לאט נוצר האלבום Our Country. האלבום משלב גרסאות כיסוי וחומרים מקוריים.

הסגנון באלבום הוא איפשהו בין קאנטרי לפולק, זה לא hardcore קאנטרי, אלא משהו מעודן ואני מאוחד התחברתי לאלבום הזה. האלבום מצטיין בכמה וכמה חזיתות כך שקשה להחליט מה הוא עושה טוב יותר. השירה של מיקו היא בו זמנית מקצועית לעילא ומצד שני לחלוטין מהנשמה. רמת ההקלטה וההפקה הן גבוהות במיוחד והמוזיקה פשוט מופלאה.

הגיטרה היא הכלי המוביל לרוב, בין אם גיטרה חשמלית או אקוסטית. אולי עבודת הגיטרה הטובה ביותר היא בביצוע של Miko ל-Goodnight America. בשיר הזה ופזורים ברחבי האלבום ישנם אלמנטים של קאנטרי קלאסי, אבל הם משולבים בסאונד מודרני. למשל בקטע Hold It Together, שכולל מקצב פופי, קליל ועכשווי.

אהבתי רוב מוחלט של שירי האלבום, הבלדה השקטה Travel Light, נכנסה לי ישר ללב, השירה הנקייה ועבודת הגיטרה הנוגה הם שילוב מופלא. לעומת זאת, קטע הפתיחה Ancestors הוא גרובי לחלוטין ופשוט מעלה חיוך על הפנים. בנוסף, בכמה מהשירים יש גם אלמנטים של גוספל כמו ב-Mercy למשל.

לסיכום, זהו אלבום קאנטרי מהוקצע, עדכני ומגוון, שמוקלט ומבוצע ברמה הגבוהה ביותר.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal

The Slow Show – Lust and Learn

אלבומי מוזיקה מומלצים – Ida Mae

ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום Lust and Learn של להקת The Slow Show והוא יצא בשנת 2019.

האלבום שייך לסגנון האינדי פופ, שאני לא מרבה להמליץ עליו בפינה זו. זה לא סוד שאני נמשך למוזיקת הבלוז, הג׳אז והפולק ורוב ההמלצות שלי מגיעות משם, אבל אני תמיד משתדל לשמור על ראש פתוח לסגנונות נוספים והאלבום הזה לחלוטין כבש אותי.

ז׳אנר הפופ לרוב מקוטלג כ״מסטיק תעשייתי״, בטח מאז שנות ה-90, אבל ברגע שמצמידים לו את המילה אינדי, זה פתאום עולם שלם של מוזיקה מרתקת ומחתרתית. המוזיקה באלבום היא אווירתית מאוד, משלבת אלקטרוני עם המון רגש ושירה מאוד מיוחדת של הסולן Rob Goodwin, בעל הקול העמוק והיוצא דופן.

להקת The Slow Show הוקמה במנצ׳סטר בשנת 2010 והסגנון המוזיקלי שלהם מתואר במינמליסטי מצד אחד ואפי מצד שני.

האלבום מגוון וכולל קטעי מעבר אינסטרומנטלים יפיפיים כמו קטע הפתיחה, Amend. המוזיקה אומנם מינימליסטית אבל היא מתוכמת ורמת ההפקה היא גבוהה, הסאונד דינאמי ומפורט.

אולי השיר הבולט באלבום הוא Low, זו בלדה קסומה בה Rob מפגין וירטואזיות בשירה שלו, בנוסף, שילוב מקהלת הרקע מוסיפה לאווירה המכשפת.

שירים נוספים שמשכו את תשומת ליבי הם Loser’s Game ו-Breath:Air האינסטרומנטלי שמהווה אינטרו מהמם לקטע The Fall. 

גם הכתיבה באלבום הזה היא מיוחדת, הנה מה שהלהקה אמרה על התהליך:

Rather than writing explicit stories on this record, we wanted to create moments of feeling, moods, scenes for people to explore and experience in their own ways.

זהו אלבום מקורי ושונה ממה שאני מאזין אליו בדרך כלל, אבל זו בדיוק הסיבה שכדאי להעיז ולצאת קצת מאזור הנוחות ולהיפתח לסגנונות נוספים, לפעמים ככה מגלים אוצרות אמיתיים.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal

Ida Mae – Click Click Domino

אלבומי מוזיקה מומלצים – Ida Mae

ההמלצה השלישית והאחרונה שלנו להיום היא האלבום החדש Click Click Domino של הצמד Ida Mae.

הצמד Ida Mae מורכב מ-Christopher Turpin ו-Stephanie Jean, הם בריטים במקור, אבל חיים כיום בנאשוויל. 

יש שתי דרכים להגדיר את הסגנון של הצמד, אפשר להגיד שהסגנון הוא אמריקנה ולהסתפק בזה או לומר שהסגנון הוא פולק-רוק-קאנטרי-בלוז-סול-רוקנרול. בכל מקרה החברה האלה יודעים מה הם עושים ומדובר כאן באחד האלבומים הטובים של השנה מבחנתי.

כבר קטע הפתיחה, Road to Avalon (שילוב של המורשת הבריטית של הצמד אולי?) פשוט אומר הכל, קטע רוקנרול מהודק ומהוקצע, שמצליח להיות בו זמנית עדכני ולהרגיש כאילו הוא נלקח היישר משנות ה-70. יש בקטע הזה פשוט הכל, שירה הרמונית בשתי קולות, שאתם יודעים שתמיד ממוטטת אותי, שילוב של כלי מיתר אקוסטי ואז גם גיטרה חשמלית שמצטרפת, עד לקטע הסולו היפיפה. ככה פותחים אלבום רבותיי.

בשניים משירי האלבום, כולל בשיר הנושא משתתף Marcus King, אני חייב להודות שאלה היו דווקא הקטעים שפחות נהניתי מהם.

כל הקסם של קטע הפתיחה מתפזר בשאר היצירות של האלבום, חלקן אקוסטיות, חלקן קצביות ורוקנרוליות. הבלדה הנהדרת Little Liars מתחילה כל כך חלש ומהשנייה הראשונה מרגישים, שזה רק עניין של זמן עד שזה מתפוצץֿֿ, בסוף זה לא ממש קורה, אבל התחושה הזו של להיות על הגבול כל הזמן, ממש מגניבה לטעמי. יש כאן הפקה מטורפת עם עבודת בס מדהימה.

למרות שאני ממש עפתי על קטע הפתיחה, Road To Avalon, השיר שהכי אהבתי באלבום הוא דווקא בלדת הרוק Learn to Love You Better, אומנם ההפקה כאן פחות מיוחדת, אבל אני פשוט מת על בלדות רוק כאלה המקצב פשוט נהדר.

הבלדה הכי איטית באלבום היא הקטע הלפני אחרון, Sing a Hallelujah, זו דרך נהדרת להירגע קצת לפני סיום האלבום ומוסיף עוד לגיוון המוזיקלי והארסנל המרשים של הלהקה הזו.

מה אני אגיד לכם, עוד כמה שבועות כאלה ואצטרך לבדוק אפשרות של לעשות רילוקשיין לנאשוויל מהעבודה שלי.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal


עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.

כתיבת תגובה