אלבומי מוזיקה מומלצים - Primal Scream

אלבומי מוזיקה מומלצים – Primal Scream

מידי שבת נספר לכם על אלבומי מוזיקה מומלצים, שעשו לנו את השבוע.

הפעם יש לנו המלצות על אלבום ג'אז אינטימי, סול-פולק משולב ב-R&B, ואלבום רוק-בלוז-סול עם סיפור מרתק מאחוריו של להקת Primal Scream.

Marya Lawrence – Paying the Bills

Marya Lawrence - Paying the Bills


נתחיל הפעם מאלבום ג'אז אינטימי ומלא ברגש, זהו אלבום שנקרא Paying the Bills שיצא בשנת 2020 ושייך לזמרת Marya Lawrence.
עבור הקלטת האלבום הזה Marya גייסה כסף בקמפיין ב-Kickstarter. בעמוד הקמפיין היא מספרת על כך שאלבומה הקודם יצא בשנת 1998 וזכה לביקורות חיוביות (האלבום לא קיים בשירותי ההזרמה). מאז האלבום מה שקרה לה זה החיים. נישואים, ילדים, פרידה, מותו של אביה ומאבקים נוספים.

בכל התקופה הזו, Marya לא הפסיקה לעשות מוזיקה, אבל לקחה צעד לאחור. כעת היא מספרת על עצמה שהיא זמרת טובה יותר כיוון שיש מאחוריה 20 שנה של בלוז.

המוזיקה והג'אז זורמים ל-Marya בוורידים, אביה היה הסקסופוניסט המפורסם Arnie Lawrence וגם אחיה מנגן בסקסופון, Erik Lawrence.

שם האלבום, Paying the Bills ,הוא משחק מילים, מטרת האלבום היא אכן לשלם את החשבונות של Marya, ובאותו זמן הוא מהווה מחווה לאומנים שונים שקוראים להם Bill ושהם אהובים על Marya. בראשם זו בילי הולידיי, יחד עם Bill Withers ואחרים.
האלבום כולל 13 שירים, המוזיקה לכל אורכו היא נעימה ואינטימית, זהו אלבום רגוע ומלטף, מה שהופך אותו למושלם לפתוח בו את השבת.

השירה של Marya היא מעודנת וקולה מלא במתיקות, שמתאימה בצורה מושלמת לז'אנר הזה של ג'אז איטי ומלודי. מבחינה מוזיקלית, לאורך האלבום יש שימוש בחצוצרה, שזהו כלי שלרוב אני פחות אוהב, הוא לא דומיננטי באלבום הזה, אבל לעיתים הוא כן היה נשמע לי קצת צורם, בעיקר בפתיחת האלבום.

האלבום מאוזן ושומר על רמה אחידה לכל אורכו. בבלדה I Want To Talk About You, יש גיטרה חשמלית עדינה ונהדרת וזהו אחד השירים האהובים עלי באלבום. בנוסף אהבתי את גרסת הכיסוי של Marya ל-Ain’t No Sunshine – שיר דיי מאוס, שלרוב אני לא אוהב את גרסאות שלו, אבל כאן יש גרסה איטית יותר והיא ממש מענגת לטעמי.

קטע הסיום Use Me, הוא קטע עם מקצב ג'אז שובב שכולו כייף, והוא דרך נפלאה לסיים את האלבום.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal

Jonathan Jeremiah – Good Day

Jonathan Jeremiah - Good Day

המלצה השנייה שלנו היא האלבום Good Day משנת 2019 של Jonathan Jeremiah.

זהו אלבומו הרביעי של הזמר והכותב הלונדוני. ג'ונתן נולד לאם אירית ואב ממוצא אנגלי-הודי, הוא החל לכתוב שירים כבר בגיל 14.

הסגנון של ג'ונתן הוא R&B אקוסטי משולב עם סול-פולק ועל כל זה מולבשים מקצבים של פאנקים שמעניקים למוזיקה שלו גרוב מדבק. לכל אורך האלבום כשניסיתי לחשוב איך לתאר מה אני שומע, שני המילים שעלו בראשי יותר מכל הן: Michael Kiwanuka. פשוט אי אפשר להתעלם מהדמיון המוזיקלי, בין שני האומנים הלונדוניים.

אם מישהו מרגיש שההשוואה שעשיתי היא סוג של כפירה, אני בהחלט אבין. קיוונוקה הוא אחד המבצעים הכי מרגשים שיש ויכול להיות שג'ונתן הוא קצת פחות, אבל לא יכולתי שלא להרגיש את הדמיון המוזיקלי בין שניהם.

מבנה האלבום כולל לא מעט שירים ממש קצרים של פחות מ-3 דקות. היצירה הארוכה היחידה באלבום היא Deadweight באורך של 7:20. אני מאוד אוהב את הגרוב של האלבום, רמת ההפקה והסדר של השירים פשוט זורמים ומהווים האזנה כיפית, קלילה ומהנה במיוחד!

קצת קשה לי לבחור את השירים שהכי אהבתי, מכיוון שאני באמת מתחבר לאלבום כולו, זהו אלבום שהוא תענוג אמיתי להאזנה רציפה.

האלבום ב-Spotify:


האלבום ב-Tidal

Primal Scream – Give Out But Don’t Give Up: The Original Memphis Recordings

Primal Scream - Give Out But Don’t Give Up: The Original Memphis Recordings

ההמלצה השלישית והאחרונה שלנו להיום היא האלבום Give Out But Don’t Give Up: The Original Memphis Recordings שיצא בשנת 2018, של להקת Primal Scream.

להקת Primal Scream הינה להקת רוק סקוטית שהחלה את דרכה בשנת 1982, על ידי הסולן Bobby Gillespie ו-Jim Beattie. בכנות לא הכרתי את הלהקה לפני כן, מסתבר שמדובר בלהקה וותיקה ודיי מצליחה עם סיפור מעט משוגע.

הלהקה החליפה סגנונות כמו גרביים כולל רוק פסיכודלי, ההצלחה של הלהקה הגיעה דווקא כשהם שילבו מוזיקת דאנס באלבומם משנת 1991, Screamadelica. הלהקה הייתה בשיאם, ובשלב הזה הם יכלו לעשות בגדול מה שבא להם.

מה שהם בחרו לעשות באלבומם הבא: Give Out But Don't Give Up שיצא בשנת 1994, היה שוב לשנות סגנון לחלוטין והם הלכו על רוק-בלוז עם השפעות מה-Rolling Stones. הקלטת האלבום החלה בלונדון ובחלקה הייתה גם בממפיס. אחד המפיקים חשב שההקלטות בממפיס היו שטוחות מידי, מה שקרה מאז היה רכבת של מפיקים ואנשי סאונד שונים ששמו את ידם על התהליך. התוצאה בסופו של דבר נחשבת למבולגנת, וזכתה לביקורות חלשות ולא אוהדות.

כולם היו בטוחים שההקלטות המקוריות ממפיס נאבדו, עד שהבסיסט Andrew Innes גילה אותם במקרה במרתף שלו, וזה הסיפור מאחורי האלבום הזה ששוחרר בסופו של דבר ב-2018 ומבוסס על אותן ההקלטות המקוריות ממפיס.
האלבום מורכב משני חלקים, החלק הראשון הוא כל שירי האלבום ובחלק השני יש גרסאות אלטרנטיביות למיניהן.

זהו אלבום רוק מהוקצע ומהנה במיוחד. הוא מתחיל בכמה שירים שמשלבים רוק דרומי, עם עבודת קלידים מעולה ומקצבים מדבקים. הנקודה החזקה ביותר של האלבום היא ללא ספק הבלדות, שמרכיבות את רובו. הבלדות הן שילוב של בלוז וסול. בבלדת Sad And Blue יש מפוחית נהדרת ושירת רקע יפיפייה של זמרות ליווי.

לטעמי רגע השיא של האלבום הוא בלדת הסול, Free, את השיר הזה שרה הזמרת הבריטית המנוחה Denise Johnson. אני חושב שזו ההחלטה הכי טובה שהם יכלו לקבל לתת לדניס לשיר את השיר. בובי הוא סולן טוב, אבל דניס היא זמרת על שלוקחת את השיר הזה למקום כל כך גבוה. בחלק השני של האלבום יש גרסה של השיר שבובי שר, מבחנתי אין מה להשוות, וזו דוגמה נהדרת לעד כמה זמר/זמרת טובים יכולים לקחת שיר למקום אחר לגמרי.

עבורי האלבום הזה הוא אלבום בלדות בלוז/סול/רוק נהדר והוא האזנה קלילה וכיפית, והסיפור שמאחורי האלבום בהחלט מוסיף לעניין.

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

עד כאן להפעם, שיהיה שבוע נפלא לכולם.

כתיבת תגובה