האומנית הביישנית שתכבוש את לבכם
את הזמרת שבחרתי בחלק השמיני של פרויקט "זמרות שכדאי להכיר", הכרתי מהמלצה של חבר. ממש כמו פעם, רק שהוא עצמו הכיר אותה בשירות הזרמת מוזיקה, כך שזה עדיין מתחבר למוטיב של הפרויקט. אני לא יודע במה מאכילים את הבנות השבדיות, אבל מתוך 8 חלקים של הפרויקט, זו כבר הזמרת השלישית משוודיה! הפעם אני בוחר לספר לכם על סופי זלמני – Sophie Zelmani.
על סופי זלמני – Sophie Zelmani
סופי נולדה בפרברי סטוקהולם בשנת 1972. אביה רכש לה גיטרה כשסופי הייתה בת 14. סופי מעולם לא רכשה השכלה מוזיקלית מקצועית. סופי החלה לכתוב שירה וכעשור אחרי אותה גיטרה, שלחה קלטות דמו למספר חברות תקליטים. חברת סוני התרשמה מהקלטת וצירפה לסופי את הגיטריסט והמפיק לארס האלפי. השניים המשיכו לשתף פעולה גם באלבומים הבאים והשותפות ביניהם הוציאה משניהם את המיטב.
אלבום הבכורה של סופי יצא בשנת 1995, והגיע למעמד של אלבום זהב בשבדיה ויפן. סופי יצאה לטור גדול ברחבי אירופה וארה"ב על מנת לקדם את האלבום. סופי ידועה בביישנות שלה ומיעטה לצאת לטורי הופעות, או להופיע באירועים ציבוריים.
ההימנעות מהופעות, השאירה לסופי הרבה זמן להקליט אלבומים, והיא עושה זאת בקצב גבוה של אלבום בכל שנתיים. האלבום שאני בחרתי לספר לכם עליו, הוא אלבום שהמיס אותי לחלוטין. זהו אלבום האולפן השמיני של סופי משנת 2010.
האלבום הנבחר: (I’m the Rain (2010
הסגנון של האלבום, הוא מוזיקת פולק רוק שקטה ונוגה, המורכבת מקטעי גיטרה עם מעט פסנתר לפעמים.
קטע הפתיחה של האלבום נקרא If I Could. קטע שמשלב מקצב פסנתר מהיר, שגיטרה משתלבת בו. תפקידי הפסנתר והגיטרה מתחלפים לאורך השיר, פעם המקצב מוכתב על ידי הפסנתר ופעם על ידי הגיטרה. יצירה מלודית ונהדרת. הליריקה מדברת על מישהו שנמצא בהרבה כאב וסופי הייתה מוכנה לעשות הכול על מנת לעזור לאותו האדם.
If I knew
When your pain be shining through
I could be watching over you
השירה של סופי כאן, ולאורך כל האלבום, מאופיינת בשקט רב, לא ממש לחישה, אלא שירה שקטה, נעימה ומאוד אישית.
השיר If I Could, הוא השיר הפופולרי ביותר של סופי ב-Spotify.
אם ברצועת הפתיחה, המוזיקה מקבלת מקום מאוד בולט, בשיר השני, The Years, הפריטה על הגיטרה היא ברקע, שקטה ונוגה. השירה של סופי היא בפרונט, ממש כאילו היא לוחשת למאזין לתוך האוזן.
הליריקה נשמעת כמו שיר האשמה על השנים שעוברות והיו אמורות לשנות משהו, אך דבר אינו משתנה.
The years should make a change
Make someone out of me
They should be here
To give a second chance
Show how to change the wheels
They should bring something real
השיר השלישי באלבום הוא You Can Always Long For May, בלדה קלאסית, אני מרגיש באוויר ניחוח של לאונרד כהן, עם ליווי גיטרה ספרדית.
הליריקה, עד כמה שאני מבין אותה, סופי מבקשת ממישהי\מישהו להפסיק לרדוף אחרי בחור שהם אוהבים ולהנות מהזמן איתה במקום.
Please don't go
He doesn't want you to
He doesn't want you
To go his way
You can't ask for him
He won't let you in
You can always long for May
בשיר הרביעי, Ready, סופי ממשילה קשר רומנטי חדש להפלגה בסירה. היא מוכנה לצאת להפלגה נוספת למרות הסיכונים.
Who knows how long our love will last
I come from a dream and it from the past
Who knows what it will do to me
When ropes are loosed and waters free
השיר החמישי נקרא Interior Design. זהו כנראה השיר הכי קליל באלבום, גם מוזיקלית וגם מבחינת הליריקה. סופי מתארת בית פשוט וצנוע, רומנטי ומשפחתי.
There's not gonna be no stairs, no
Just a ladder to the loft where
There's a single bed, a carpet on the floor
Maybe a little window always will stand open
I'm thinking maybe a blue-colored door
השיר השישי, Not With You, חוזר לנימה נוגה ורצינית. שיר יפיפה, עם סולו גיטרה עדין ומשגע. הליריקה כל כך כנה ונוגעת ללב. סופי מתארת את החיים אחרי האהבה, הכל ממשיך אבל בלי האהוב.
Kissed by the rain not by you
Warmed by the spring not by you
Held in a ring dance not by you
Touched by a ghost not by you
השיר השביעי הוא שיר הנושא, I’m the Rain. הפסנתר חוזר ושוב משולב נהדר עם הגיטרה. העדינות בה סופי שרה את הפזמון, ממוטטת. הליריקה מדברת על שני אוהבים שסיפור אהבתם נגמר והם הפכו להיות הפכים מוחלטים.
The time for lovers
Sometimes end
Some kinds can be staying
Mine must leave again
If you are the sun
I’m the rain
השיר השמיני הוא Our Man, אם עד עכשיו איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד (ממש בקושי), השיר הזה מציף אותי ברגש כמעט עד דמעות. זהו שיר פרידה מגבר כלשהו חשוב בחייה.
הדרך בה סופי מעבירה את המילים, מיוחדת ומופלאה, הלחש הזה שלה, כאילו מגיע בכלל לא מהגרון, אלא ישר מהנפש או הלב.
How could we say goodbye
How can we say goodbye
How make a song reach the sky
How make your song reach the sky
השיר התשיעי הוא It Knows, פסנתר עדין נותן את הקצב לשיר, הגיטרה משתלבת ובסוף יש גם קטע סולו גיטרה יפה. הליריקה, להבנתי מדברת על הילד הפנימי שבנו, מתי אנחנו נותנים לו לצאת ואיפה הוא נמצא.
Just let it be, it’s still inside
Pretends it’s asleep
But I know
Where it’d break out
השיר העשירי הוא To Be Forgiven. מכיל ליריקה עם גוון דתי משהו. סופי מרגישה, שהיא חייבת להרגיש שסולחים לה על הדברים החשוכים במוחה.
I’ve got to find those priests that
Can be looking down on me
And tell me I’m forgiven
For every wrong I feel
קבלו הפעם ביצוע לייב:
רקע שחור, סופי על הגיטרה, נגן פסנתר לידה והעמוד עם הנרות ביניהם. זו לגמרי התפאורה שהייתי מדמיין לכל האלבום הזה.
השיר האחרון באלבום הוא Song of the Night. לדעתי זהו שיר פרידה נוסף, ממישהו שסופי הייתה מכנה Song of the night. עוד בלדה נוגה שחודרת ישר ללב, דרך נפלאה לסגור את האלבום.
This must be my last song for you
All of me is in there
I’ll call it what I’ve been calling you
You’re the song of the night
לסיכום, I’m the Rain של סופי זלמני הוא אלבום מרגש, שהפך להיות מאוד מיוחד עבורי. הסגנון של סופי הוא כביכול שיא הפשטות, המוזיקה מורכבת מגיטרה ומעט פסנתר, כמעט ללא תוספות. השירה של סופי מאופיינת בשירה ממש בצמוד למיקרופון על גבול הלחישה. כל אלו גרמו אצלי לתחושה של עדינות, מלודיות וכנות אבל המילה שהכי מתארת את האלבום מבחינתי, היא ללא ספק אינטימי. סופי ממעטת להופיע בעקבות הביישנות שלה, עם אלבום כזה, פשוט אין שום צורך, תעצמו את העיניים ואתם נמצאים בהופעה פרטית של סופי, מבלי לצאת מהבית.
האלבום מאוד מאוזן, והוא שומר על רמה אחידה לכל אורכו, כמעט שאין עליות וירידות. אני תמיד משתדל גם למצוא מעט ביקורת, אפשר לדבר על מעט חוסר גיוון מוזיקלי באלבום, אם כי זה באמת יהיה לחפש בכוח.
לינק לאלבום ב-Spotify:
עוד חומרים של Sophie Zelmani שכדאי להכיר
מתוך האלבום Sing And Dance מ-2002, השיר Going Home:
מתוך אלבום הבכורה של סופי, הנקרא על שמה מ-1995, השיר Always You. סגנון שירה שונה מאוד כאן. הנה הקליפ הרשמי:
מאלבום הבכורה, נקפוץ לאלבום האחרון מ-2019, Sunrise, הנה שיר הנושא:
מתוך האלבום Everywhere, מ-2014, השיר The Lord:
עד כאן להפעם, נתראה בחלק הבא!
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.
