מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע נמליץ על לכם על אלבומי מוזיקה אינסטרומנטלית קוטבית. מצד אחד שני אלבומי ג׳אז סקנדינביים עדינים ומרגשים (אם כי שונים מאוד האחד מהשני) ומצד שני אלבום רוק ניסיוני, קשוח ומאתגר.
אלבום השבוע של מוזיקה אינסטרומנטלית קוטבית: Lars Danielsson – Liberetto V: Echomyr
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש Liberetto V: Echomyr, מאת נגן הבס, צ׳לו והמלחין השוודי, Lars Danielsson.
כשאחד האומנים המזוהים ביותר עם הלייבל הנהדר ACT מוציא אלבום חדש, הבחירה שלי לאלבום השבוע הייתה קלה במיוחד, עד כדי טריוויאלית ממש. Lars ככיב לא פעם בהמלצות שלנו בעבר, כאשר המלצנו על אלבומיו כמו Liberetto III ו-Lars Danielsson Symphonized.
האלבום Liberetto V: Echomyr של Lars Danielsson הוא פרק נוסף ומשמעותי בפרויקט ה־Liberetto – אחד הקווים היצירתיים המזוהים ביותר עם דניאלסון בעשור האחרון.
דניאלסון, קונטרבסיסט וצ’לן שוודי מהבולטים בג’אז האירופי, ידוע בגישה הלירית והמאוד מלודית שלו, שמשלבת בין ג’אז, מוזיקה קלאסית והשפעות פולק סקנדינביות. לאורך הקריירה הוא בנה לעצמו שפה מוזיקלית עדינה, מדויקת ומלאת עומק.
סדרת Liberetto עצמה נולדה כרעיון להרכב דינמי, שמאפשר לדניאלסון לשלב נגנים שונים סביב חזון מוזיקלי אחיד – כזה שמחבר בין כתיבה מוקפדת לאלתור חופשי, ובין אינטימיות לאווירה קולנועית רחבה. Echomyr ממשיך את הקו הזה, אך לוקח אותו למקום מעט יותר אווירתי וחלומי, עם דגש על מרקמים, צבעים ותחושת מרחב.
המוזיקה באלבום מתאפיינת בצליל “סקנדינבי” – נקי, פתוח ומעט מלנכולי, ללא שמץ של כבדות. דניאלסון מוביל את היצירות דרך קווים מלודיים פשוטים לכאורה, שמתפתחים בעדינות, בעוד שההרכב שסביבו מוסיף שכבות של פסנתר, כלי נשיפה ולעיתים גם אלמנטים אלקטרוניים עדינים. באלבום ישנו דגש חזק על סאונד טבעי, מרווח ונושם – כזה שמאפשר לכל תו לקבל מקום.
מבחינת האופי, Echomyr הוא אלבום שנע בין אינטימיות לבין רגעים מעט יותר פתוחים ודינמיים, אך תמיד שומר על איפוק ואיזון. יש בו תחושה של מסע – לא דרמטי או מתפרץ, אלא כזה שמתקדם לאט, עם הרבה תשומת לב לפרטים הקטנים. זהו אלבום שמזמין הקשבה שקטה, כמעט מדיטטיבית, ומתגמל במיוחד בהאזנות חוזרות.
בשורה התחתונה, Liberetto V: Echomyr הוא המשך טבעי ומרשים לעולם שדניאלסון בונה כבר שנים – עולם שבו מלודיה, אווירה ורגש נמצאים במרכז. למי שמתחבר לג’אז אירופי לירי, עם נגיעות קלאסיות והפקה מוקפדת, זו המלצה חמה מאוד – אלבום שמצליח להיות גם נגיש וגם עמוק, גם רגוע וגם מלא חיים.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקה אינסטרומנטלית קוטבית
Ketil Bjørnstad, Tore Brunborg, Jon Christensen – Remembrance
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום Remembrance מאת הפסנתרן והמלחין הנורווגי, Ketil Bjørnstad משנת 2010.
האלבום Remembrance מאת הטריו הנורווגי שמורכב מ-Ketil Bjørnstad, יחד עם הסקסופוניסט Tore Brunborg והמתופף האגדי Jon Christensen, הוא דוגמה מובהקת לאסתטיקה הסקנדינבית המזוהה עם לייבל ECM Records – צליל נקי, מרווח, אינטימי ומהורהר.
ביירנסטד עצמו מגיע מרקע קלאסי (כולל ביצועים של ברטוק עם הפילהרמונית של אוסלו) לפני שפנה לג’אז, והוא גם סופר מוכר בנורבגיה – שילוב שמסביר את הגישה הנרטיבית והפיוטית למוזיקה שלו.
שיתוף הפעולה עם כריסטנסן נמשך כבר קרוב ל-40 שנה, מה שמעניק לאלבום עומק של היכרות מוזיקלית נדירה, בעוד שברונבורג- אחד הקולות הבולטים בג’אז הנורדי – מוסיף שכבת ביטוי רגשית מרכזית.
האלבום הוקלט בספטמבר 2009 באולפן Rainbow באוסלו, בהפקתו של מנפרד אייכר, ויצא בשנת 2010.
הוא בנוי מ-11 קטעים ממוספרים (ללא שמות), שמדגישים את הרעיון של “זיכרונות” – לא כסיפורים מוגדרים, אלא כמצבי רוח ורגשות מתחלפים.
הבחירה לא לתת שמות לקטעים משאירה מקום לפרשנות אישית של המאזין, ומחזקת את התחושה שמדובר במסע פנימי יותר מאשר באלבום “שירים” במובן הקלאסי.
המוזיקה עצמה עדינה ומינימליסטית, אך מלאה עומק. הפסנתר של ביירנסטד מניח תשתית הרמונית צלולה ומדודה, לעיתים כמעט קלאסית באופייה. מעליה, הסקסופון של ברונבורג מביא את הממד הרגשי – צליל קריר, נקי ולירי, שמזכיר את האסתטיקה של הג’אז הנורדי. התיפוף של כריסטנסן, מהעדינים והמדויקים בז’אנר, פועל כמעט כמו צבע נוסף בציור – לא דוחף קדימה אלא מעצב את החלל והדינמיקה.
המוזיקה נעה בין מלנכוליה שקטה לרגעים של אור ועדינות, עם תחושה של נוסטלגיה שאינה כבדה אלא מהורהרת.
הג׳אז הסקנדינבי/נורדי בכלל והנורווגי בפרט הפך לחלק מפסקול חיי בשנים האחרונות, אני נוטה לחזור אליו פעם אחר פעם. לרוב אני אוהב את הג׳אז הזה בזכות המלודיות והעדינות שלו, אך Remembrance מביא איתו משהו שונה, הלייבל של ECM ידוע בסאונד אוונגרדי משהו, ולרוב אני פחות מתחבר לכך, אך כאן יש שילוב בין האוונגרדיות והגישה המופשטת לסאונד אל רכות ועדינות ולכן התוצאה היא מופלאה בעיניי וזהו אלבום שמאוד הרגיע וריגש אותי. חוויית ההאזנה כאן היא כמעט מדיטטיבית – מהסוג שנשאר איתך הרבה אחרי שהצליל האחרון דועך.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Angine de Poitrine – Vol. II
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש Vol. II מאת הצמד הקנדי, Angine de Poitrine.
על ההרכב הקנדי ממחוז קוויבק הצרפתי, Angine de Poitrine, יצא לי לשמוע לאחרונה בשני פודקאסטים של אודיו. כשבמקרה אחד השירים שלהם צץ אצלי ברשימה השבועית של Spotify, זה היה כבר סימן שאני לא יכול להתעלם ממנו ולכן האזנתי לאלבומם החדש, Vol. II.
ההרכב הוא למעשה צמד של שני נגנים ששומרים על אנונימיות ומופיעים תמיד עם מסכות ותלבושות ססגוניות, משונות ודיי מפחידות. השניים אימצו להם שמות במה: Khn de Poitrine הוא הגיטריסט שמשתמש בגיטרת כפולה מיוחדת ואילו המתופף קורא לעצמו Klek de Poitrine. האחד נוטה יותר לכיוון הגיטרות והטקסטורות הלא שגרתיות, והשני לעולם הריתמיקה המורכבת והפירוק של מקצבים – והמפגש ביניהם יוצר שפה מוזיקלית ייחודית שמבוססת על דיאלוג מתמיד בין צליל וקצב. את הסגנון של ההרכב ניתן (לנסות) לתאר כשילוב בין Math Rock, פרוגרסיב, רוק ניסיוני ואוונגארד.
האלבום Vol. II הינו (באופן לא מפתיע) אלבומם השני של ההרכב, אחרי אלבום הבכורה מ-2024. הרקע של ההרכב ניכר מאוד גם בדרך שבה האלבום נוצר: לפי תיאורי ההרכב והמידע שפורסם סביבו, Vol. II התפתח מתוך תהליכי עבודה ארוכים של אלתור, חזרות ושיוף רעיונות, ולא ככתיבה “מסורתית” של שירים. הגישה הזו מאפשרת למוזיקה להרגיש אורגנית וחיה, גם כשהיא נשענת על מבנים מורכבים מאוד.
הסאונד באלבום נשען על חזרתיות ריתמית מורכבת, תוך שימוש בטקסטורות גיטרה לא שגרתיות. התוצאה היא מוזיקה שמרגישה מצד אחד מתמטית ומדויקת מאוד, אך מצד שני לעיתים גם גרובית באופן מפתיע. המוזיקה עצמה נעה בין דחיסות כאוטית לרגעים היפנוטיים של חזרה והתפתחות הדרגתית. הקטעים נבנים משכבות של ריפים מחזוריים שמשתנים לאט ויוצרים תחושת תנועה מתמדת. אין כאן מבנים קלאסיים של שיר, אלא זרימה של רעיונות שמתפתחים ונשברים, תוך משחק מתמיד בין מתח לשחרור.
עכשיו לשאלה ״האם אהבתי את האלבום ונהנתי מהאזנה אליו?״, ראשית ברור לי למה אנשים ממליצים על ההרכב, הם מייצרים מוזיקה מורכבת ומקורית, ואכן היו רגעים באלבום שהרגשתי ״וואלה נשמע מגניב ממש״. יחד עם זאת, הסאונד הכללי רחוק מהטעם המוזיקלי שלי היום וזהו כנראה האלבום הכבד והאגרסיבי ביותר שיצא לי להמליץ עליו במסגרת אלבומי השבוע.
ייתכן מאוד שלו הייתי שומע את האלבום הזה לפני כ-20 שנה, הייתי חושב שהוא ״מתנה מהשמיים״, אך כיום התקשיתי להאזין לו עד סופו ואני לא ממש רואה את עצמי נותן להרכב הזדמנות נוספת. אם אתם מחפשים לשמוע משהו באמת מקורי ושונה לגמרי זהו בהחלט אלבום שכדאי לכם לבחון.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע טוב ונעים לכל קוראי האתר.
