ביום שישי האחרון בבוקר הגענו לביקור ספונטני אצל Brand Audio, במהלכו ישבנו להאזין ולהתרשם מהפטיפון Transrotor Massimo Nero.
הפטיפונים של חברת Transrotor מיובאים לישראל בידי Brand Audio.
על חברת Transrotor
חברת Transrotor הוקמה בשנת 1971 בידי Jochen Räke במערב גרמניה (Bergisch Gladbach) ובאופן ראוי להערכה, החברה נמצאת בשליטה משפחתית עד היום. כל עבודת הפיתוח והייצור הסופי מתבצעים במפעלי החברה, כאשר הפטיפונים כולם מיוצרים באופן ידני. באתר החברה הם מציינים שהם בונים את מוצריהם לא כדי שהם יתפקדו כראוי במשך שנים, אלא במשך עשורים.
לעיצוב יש חלק חשוב בפילוסופיה של חברת Transrotor, העיצוב שלהם מאופיין בקויים נקיים ואסתטיות המעניקים לפטיפונים של החברה אלגנטיות אל-זמנית.
קו המוצרים של חברת Transrotor הינו מגוון ורחב, החל מפטיפונים איכותיים בטווח המחירים הבינוני עד לרמת קצה.
בשלושת תערוכות מינכן האחרונות ביקרנו בחדר התצוגה הפסיבי והמעוצב של Transrotor, בו הם הציגו לראווה את מגוון הפטיפונים המרשים שלהם, שכולל שלל טכנולוגיות שונות עם עיצובים מקוריים. הקו המשותף לכל קו המוצרים הינו תכנון קפדני ואיכות בניה גבוהה, עד כמה שיכלתי לשפוט.
הנה כמה תמונות מהחדר של Transrotor בתערוכת מינכן 2024:
העומד למבחן: Transrotor Massimo Nero TMD
מעט קשה להבין את סדר הדגמים של החברה, אך ה-Transrotor Massimo Nero הינו אחד מדגמי הביניים שלהם. השסי של הפטיפון עשוי משילוב של חומר ה-POM (קיצור של Polyoxymethylene) ומתכת, הפלטה ויחידת המנוע החיצונית עשויים אף הם מחומר ה-POM.
שיטת ההנעה כאן היא הנעת רצועה וישנה אפשרות להוסיף מנוע נוסף ולהניע את הפטיפון עם שני מנועים. הנשא (bearing) הוא מסוג Transrotor Magnetic Drive, מכאן מגיעה הסיומת TMD בשם הדגם. הפטיפון מגיע עם בסיס לזרוע יחידה, אך הוא יכול לתמוך בעד 4 זרועות במקביל באורכים של 9, או 12 אינץ׳. זהו פטיפון מסה בעל משקל משמעותי של 34 ק״ג.
ה-Transrotor Massimo Nero מגיע עם ספק כח ובורר מהירות חיצוני.
במקרה הזה הפטיפון חובר לדגם משודרג של ספק כח, Konstant Reference M1, הזרוע היא מדגם Rega RB-880 והראש היה Transrotor Cantare.
לבסוף, הפטיפון מגיע עם קלאמפ איכותי מאלומניום, שהינו כבד ובנוי באופן מרשים ביותר.
עיצוב, שימושיות ואיכות בניה
מבחינה עיצובית, ה-Transrotor Massimo Nero TMD ללא ספק תואם את הפילוסופיה של החברה עם עיצוב עדין ונקי, מספיק יפה ומעניין בשביל למשוך את העיין, אך גם מספיק קלסי בכדי להישאר רלוונטי תמיד.
ארבעת הרגליות המסיביות וגם יחידת המנוע החיצונית הכבדה, משדרים המון יציבות ואיכות בנייה מרשימה. לעומתם, הזרוע דווקא מרגישה קלילה, אבל היא כל כך מדויקת, יציבה ונוחה לעבודה. מנגנון ההורדה וההעלאה של הזרוע היה חלק במיוחד ושידר המון ביטחון.
ספק הכח ובקר המהירות המשודרג, ה-Konstant Reference M1 מגיע עם גימור כסוף מבריק, שקצת פחות התחברתי אליו, הייתי מעדיף גימור סולידי יותר. הבקר כולל בורר גדול, שמעביר את מצב סיבוב המנוע מכבוי, למהירות 33, או 45. הבורר נעים למגע ומספק התנגדות בריאה, כך שתמיד ברור האם עברתם בין מצב למצד.
התחושה שקיבלתי מה-Transrotor Massimo Nero TMD היא של פטיפון מעוצב בעדינות וטוב טעם, שמספק חוויית שימוש יציבה וחלקה.
מבחן ההאזנה
המערכת ששימשה אותנו לסקירה של ה-Transrotor Massimo Nero כללה קדם מגבר פונו EAR 834P, מגבר משולב T+A PA 2500 R, אותו אנחנו מכירים מעולה וסקרנו בעבר (לסקירה שלנו של T+A PA 2500 R), הרמקולים היו Borresen X3.
כשהגענו לביקור אצל ברנד אודיו זה היה ביקור דיי ספונטני ולא ממש התכוננו לסקירה, אחרת הייתי מביא כמה מהתקליטים שלי. מזל שלאמיר יש אוסף מגוון ומעניין של תקליטים בחנות, אז עברתי על האוסף שלו ובחרתי כמה תקליטים של מוזיקה שאני מכיר.
התקליט הראשון שממנו התחלנו היה Liberty של Anette Askvik הנורווגית, ממנו בחנו את שיר הנושא. זו יצירה אודיופילית שסיפרנו לכם עליה בכתבה שלנו ״10 שירים אודיופילים שאתם חייבים להכיר״. זה דרך נהדרת להתחיל מבחן האזנה ולקבוע רפרנס להשוואה. הדבר הראשון שתפס לי את האוזן היה רמת השקט בין הכלים. הסאונד חלק ורך, כמצופה מסאונד אנלוגי משובח. הווקל ממורכז וכולל מיקרו דינמיקה מצוינת, ניתן להבחין בכל שינוי קל בקולה של Anette. האפקטים הרבים שיש ביצירה הזו כוללים רמת פירוט טובה והם משולבים באופן עדין ומאוזן, מבלי להשתלט על מרכז היצירה, שזה כמובן הווקל.
לקראת סיום הקטע יש בס עמוק, שמתפזר על פני הבמה ואז נכנס סקסופון שנשמע גדול ומלא ברגש, רמת הפירוט מאפשרת לשמוע את הרוק בפי הנגן. הגבוהים הם מעוגלים, כך שאין כאן שום סימן לסאונד צורם, או בהיר. ממש לפני הסיום, הבס נפסק והסקסופון נשאר לבדו, כשרק אפקט של אווירה עוטף אותו, זהו סיום נפלא שמציג שילוב מרשים בין עוצמה, ניקיון ודינמיות לצד רכות, עדינות ומוזיקליות.
המשכתי אל אלבום של אח ואחות מאוסטרליה, Angus & Julia Stone, שעושים פולק רוק מלודי נהדר. לאלבום שבחרתי קוראים Down the Way והשיר שניגנתי מתוכו הוא Hold On.
הפתיחה היא אווירתית ועוטפת עם בס פאנצ׳י והדוק. כש-Julia מתחילה לשיר הווקל שלה מלא במתיקות ומועבר באופן טבעי, ברור ומופרד היטב. הכינורות שמלווים את היצירה נשמעים צלולים עם גבוהים חלקים ונעימים. למרות שההקלטה הזו מעט פחות טובה, יש כאן העברה חלקה שכלל לא מעייפת ומאפשרת לשקוע לתוך המוזיקה.
מכאן המשכתי לקצת מוזיקה אלקטרונית מתוך האלבום Convergence של Malia יחד עם Boris Blank, בחרתי כאן בשיר הפתיחה, Celestial Echo. האזנה למוזיקה אלקטרונית, שמוקלטת היטב על גבי תקליט היא חוויה מרתקת. מצד אחד זו אולי המוזיקה הכי מודרנית ו״דיגיטלית״ שיש, אך האזנה אליה על גבי תקליט פתאום מעניקה לסאונד טוויסט עם מעט יותר רכות ונשמה. הפרדת הווקל כאן היא פנסטסטית, האפקטים הרבים מתפזרים על פני הבמה באופן הדוק וקל להבחין במיקום שלהם על פני הבמה. הבמה היא בבירור רחבה יותר מהרמקולים, זאת למרות הצפיפות היחסית בה הרמקולים ממוקמים. ה-Transrotor Massimo Nero מצליח לייצר איזון בין דיוק לחלקות ורכות, שאני מצאתי כמענג במוזיקה אלקטרונית.
מכאן המשכתי לשני קטעים מתוך אלבום ההופעה החיה בלונדון של אחד האומנים האהובים עלי בכל הזמנים, Leonard Cohen ז״ל. התחלנו ב-Everybody Knows, מיד הווקל הצרוד והאגדי של כהן תופס את מרכז הבמה, אפשר לחוש בכל שכבה בקולו של כהן מועברת בנפרד, החספוס והעומק בנמוכים, לעומת העדינות והנקיון של התדרים הגבוהים יותר. כל הברה מפיו נשמעת בבירור. בזכות שחזור במה מדויק, קל להבחין בכך שזמרות הליווי נמצאות מאחורי כהן.
המשכנו גם לשיר In My Secret Life, אותו כהן שר ביחד עם Sharon Robinson (שגם שיתפה פעולה בכתיבת השיר). השירה שלהם יחד היא דוגמה נפלאה של איזון בין הפרדה לשילוב, כל קול נשמע בבירור, אך בו זמנית הם גם משתלבים להרמוניה נהדרת. הבס בקטע הזה הינו פאנצ׳י יותר וליווי הקלידים האלקטרוניים מייצר את האווירה המיוחדת, שמאפיינת את הסאונד של כהן בהופעות חיות. הפרזנטציה הכללית כאן היא חלקה ומרגשת.
לקטע האחרון בחרתי באלבום The Division Bell של Pink Floyd ומתוכו בחרתי ביצירה שאני אוהב במיוחד, Wearing the Inside Out. המקצב האיטי של השיר מועבר כאן באופן מדויק, שכבות התופים מופרדות נהדר בינן לבין עצמן ומהווקל. זמרות הליווי מוסיפות עוד שכבת סאונד, והמערכת הזו מצליחה להציג את כל השכבות השונות הללו באופן מרשים. באלבום הזה יש שילוב של הרבה אפקטים אלקטרוניים, שמועברים עם רמת פירוט גבוהה ומיקום מדויק על פני במת הסאונד. הדובדבן שבקצפת זו כמובן הגיטרה העוצמתית והמרגשת של גילמור, שאי אפשר לטעות בה. כך שזו הייתה דרך נהדרת לסיים בה את המבחן.
סיכום
פטיפון ה-Transrotor Massimo Nero הוא אחד מדגמי הביניים הפופולריים והמשתלמים בקו המוצרים של היצרן הגרמני המשובח. עם הפטיפון תוכלו לשלב מספר רב של דגמי זרועות וראשים, בנוסף לשימוש במנוע יחיד, או שניים ושדרוג אפשרי של יחידת בקר המהירות וספק הכח. ה-Massimo Nero הינו בעל עיצוב סולידי ובוגר, איכות בנייה מרשימה וחוויית שימוש ידידותית וקלה.
מבחינת הסאונד, אז כמובן שהאזנו למערכת שלמה, אך למקור כמו פטיפון יש השפעה אדירה, שהתבטאה בסאונד אנלוגי, רך ומלטף, אך ללא ויתור על רמת פירוט גבוהה, במה תלת ממדית, דינמיות טובה ומיקום אובייקטים מדויק על פני במת הסאונד.
מחיר: 32,000 ש"ח (המחיר כולל: פטיפון Transrotor Massimo Nero, זרוע Rega RB-880, ראש Transrotor Cantare, ספק Konstant Reference M1)
אחריות: שנתיים
המערכת ששימשה אותנו לסקירה:
קדם מגבר פונו: EAR 834P
מגבר משולב: T+A PA 2500 R
רמקולים: Borresen X3
דגמים נוספים של Transrotor הזמינים בתצוגה אצל ברנד אודיו: Darkstar, דגם זול יותר מה-Massimo Nero ודגם ה-Rondino Bianco היוקרתי.
הנה כמה תמונות של ה-Transrotor Rondino Bianco בתצוגה אצל Brand Audio:
