״הדוב״ היא סדרת דרמה קומית, ששתי העונות הראשונות שלה זמינות לצפייה בשירות דיסני פלוס.
בתקופה האחרונה יצא לי לצפות בהרבה פחות תכני טלוויזיה וסרטים ביחס לשנים האחרונות. מלבד כמה יוצאי דופן (בלש אמיתי עונה 4, האחים סאן, או ״ואן פיס״), גם מה שצפיתי בו לא גרם לי לחשק לשבת ולכתוב המלצה, או סקירה. אבל לאחר שסיימתי לצפות בשתי העונות של ״הדוב״ בדיסני פלוס, הרגשתי שאני כן רוצה לכתוב על הסדרה, בעיקר עבור מי שכמוני התלבט אם כדאי לצפות בה.
תקציר העלילה – הדוב
״הדב״ היא סדרה שעוקבת אחרי דמותו של כרמן "כרמי" ברזאטו (המגולם בידי ג׳רמי אלן וייט), שף שעבד במסעדת מישלן יוקרתית בניו-יורק וכעת חוזר הביתה אל שיקגו על מנת לקחת פיקוד על מסעדת בשר מקומית ומשפחתית, שאחיו, מייקל, ניהל. מייקל היה מכור ושם קץ לחייו, הוא השאיר מאחוריו את המסעדה במצב של חובות וחוסר תפקוד. כרמי מגייס סו-שף מוכשרת בשם סידני (איו אדבירי) ולאט לאט מתחיל בתהליך שיקום של המקום. הצוות שרגיל להתנהל בכאוס במשך שנים, צריך להתמודד עם השינויים שכרמי וסידני מנסים לחולל, ברוח של מטבח עילי. בעוד חלק מהצוות רואה בכך הזדמנות, חלק אחר לא רוצים להשתנות ומזלזלים בשיטות החדשות.
מלבד ההתמודדות עם הצוות, כרמי צריך להבין מה לעשות עם המצב הכלכלי הקשה של המקום ולהתמודד עם המוות של אחיו והחור שהוא השאיר במשפחה. לצידו של כרמי נמצא גם ריצ׳י (אבון מוס-בכרך), שהיה מעיין מנהל תפעולי של המסעדה, אך בפועל היה פשוט חבר של מייקל ואינו בעל הכישורים הנדרשים לתפקיד.
תקציר עלילה עונה 2
לאחר גילוי מפתיע בסיום העונה הראשונה, כרמי מוצא את עצמו עם יכולת כלכלית והוא מחליט להרוס את המסעדה שאחיו ניהל ולהקים במקומה מסעדה ברמה גבוהה. הוא מגייס לצורך הפרויקט את אחותו, נטלי "שוגר", שתנהל אותו ויחד עם סידני הם משכנעים את דודם, ג׳ימי, להשקיע עוד סכום במסעדה על מנת שיוכלו להקים אותה. העונה סובבת סביב הקשיים בהקמה של המסעדה, העבודה על התפריט, הכשרת הצוות וכל זאת, לצד מערכת יחסים רומנטית של כרמי.
טלוויזיה מגוונת
שני הפרקים הראשונים של הסדרה הם מאוד לא פשוטים לעיכול, היה ממש צריך לשרוד אותם. הסיבה של כך היא העומס והקצב המטורף שלהם, אנשים מדברים במהירות ובמקביל. לטעמי היוצרים רצו להראות לנו את התחושה והלחץ העצום של עולם המטבח ושל הדמויות הראשיות. לאחר ששורדים את שני הפרקים האלה מתחילים להיפתח למגוון המרשים של הסדרה. פרק אחד יכול להיות מצחיק ומגוחך, כולל אירוע דקירה קורע מצחוק שמתרחש במטבח, ופרק אחריו יש מונולוג עמוק וקורע לב שכרמי משתף בתחושות שלו במפגש של מכורים אנונימיים. בעונה השנייה יש פרק שחוזר לאחור ומראה ארוחת חג בבית משפחת ברזאטו, כאשר האמא שסובלת מקשיים נפשיים, אחראית על הבישול. זה פרק שחוזר לעומס והטירוף של שני פרקי הפתיחה ובכך מראה שבישול ביתי של חג יכול להיות סיר לחץ, לא פחות מסרוויס של מסעדה. השימוש בטיימרים למיניהם והלחץ האדיר של האם, התחושות שלה שלא מעריכים אותה ומצד שני הגאווה על מה שהיא יצרה, אותו היא מכנה יופי ופאר, זה לחלוטין מה שעובר גם על שפים במסעדות.
חידוש נוסף שמתרחש בעונה השנייה הוא שילוב של מערכת יחסים רומנטית של כרמי, כך שגם פן רומנטי תמצאו בסדרה הזו. היכולות לדלג בין סגנונות שונים ולא להיות תקועים בסגנון אחד היא אחת מנקודות החוזקה של הסדרה. כמו שהחיים שלנו הם שילוב בין קומדיה, דרמה וטרגדיה, דווקא כל המעברים הכביכול דרמטיים האלה, הופכים את הסדרה לאותנטית וחזקה.
האנשים שמאחורי עולם האוכל
אחרי שעולם האוכל כבש את הריאלטי והדוקו, בשנים האחרונות גם התכנים העלילתיים, שקשורים בעולמות האוכל ובדגש על אוכל עילי, עשו קפיצת מדרגה עם סרטים מבריקים כמו רעב ו-התפריט. אז כמובן שיש נושאים שקשורים לעולם האוכל, כמו המעמד החברתי המאוד לא ברור של הטבחים, שהם נערצים על ידי הפודיז מצד אחד ומצד שני אביה של סידני כן מנסה להניע אותה למקצועות אחרים, ובמסיבת יום הולדת שכרמי עושה קייטרינג עבורה, אחד האורחים מכנה אותו לוזר כי הוא טבח.
נושאים נוספים הקשורים לעולם האוכל שמקבלים ביטוי בסדרה הם יחסי הכוחות במטבח בין עובדים וותיקים חסרי מעוף, שלא רוצים ללמוד לעומת עובדים צעירים, שבטוחים שהם יודעים יותר טוב. מתח בין השף הראשי לסו-שף וכמובן עובדי ״הנהלה״ למיניהם. גם הקושי הכלכלי והמורכבות העסקית של לנהל מסעדה מקבלים התייחסות בסדרה.
כמובן שהסדרה לא עוסקת רק בעולם המטבח, אלא באנשים במעמד פועלים שרוצים להצליח, במערכות יחסים של משפחה וחברים. האכזבות בחיים, התקפי חרדה, זעם, בעיות נפשיות ושלל אתגרים שהחיים זורקים עלינו. הדמויות של הסדרה הן אנושיות, פגיעות, רחוקות מאוד ממושלמות ועל-כן מאוד מעניינות. הדמויות עוברות שינויים ולומדים לצמוח. מבלי לעשות ספויילרים, אבל דמות מעצבנת במיוחד הופכת להיות למישהו מקצועי וראוי להערכה לקראת סוף העונה השנייה במהפך דיי מדהים.
הדמויות הנשיות בסדרה הן ללא ספק הדמויות האהובות עלי, בראשן סידני הסו-שף, המקצועית, אך גם הנוירוטית משהו. גם הדמויות של נטלי, טינה וקלייר הן דמויות מעולות ומרתקות. הדמות הגברית האהובה עלי היא דווקא דמותו של האופה השקט והמופנם, מרקוס, שמקבל השראה מכרמי והופך להיות קונדיטור מוכשר. גם הדמויות הקומיות כמו ניל פק, מוסיפים הרבה צבע והומור לסדרה הזו.
סיכום
לסיכום ״הדוב״ היא דרמה קומית מגוונת ומבריקה, שהצליחה להצחיק, לרגש ולרתק אותי למסך. עם צילום ברמה גבוהה ובעיקר כתיבה, בימוי ומשחק מעולים, זו אחת הסדרות הטובות שיצא לי לראות השנה. ב-26 ליוני עלתה גם העונה השלישית של הסדרה, אך עונה זו עדיין אינה זמינה בשירות דיסני פלוס.
הציון שלי: 9/10
