AVReviews

סרט הדרמה הרומנטי, ״טוסקנה״, הוא סרט על אוכל ונופים איטלקיים למרות שהוא בכלל סרט דני. אז האם הסיבה היחידה שבחרתי לספר לכם עליו הוא כדי שאוכל להשתמש במטאפורה החביבה עלי על אוכל איטלקי?

תקציר העלילה – טוסקנה

תיאו, הוא שף דני מוערך ובעל פתיל קצר. בתחילת הסרט תיאו מקבל הודעה על כך שאביו נפטר. אביו של תיאו היה בעלים של אחוזה ומסעדה בטוסקנה באיטליה. מבחינת תיאו זו הזדמנות מעולה למכור את המקום ולקבל מימון למסעדה החדשה שהוא חולם לפתוח.

כשתיאו מגיע לטוסקנה, הוא מגלה שם אורח חיים אחר מחייו בדנמרק. סופיה המלצרית והאחראית על הגידולים מכירה לו את האזור וגם מספרת לו מעט על אביו, עמו תיאו ניתק קשר.

אז האם תיאו ימכור את האחוזה ויחזור לדנמרק או שהוא ישאר וימשיך את המפעל של אביו?

השורה התחתונה

״טוסקנה״ הוא סרט דרמה רומנטי המאופיין בצילומי אוכל מגרים, ונופים עוצרי נשימה. הסיפור בבסיס הסרט נופל לקלישאות ופשטנות, שיכולה להיתפס כמעט מיושנת עבור חלק מהצופים. למרות בעיות אלה, מצאתי את הסרט נעים ומהנה לצפייה.

דרמה רומנטית היא כמו אוכל איטלקי…

אני מת על המשל של האוכל האיטלקי ומשתמש בו לא מעט, אולי אף יותר מידי. המשל אומר שאוכל איטלקי הוא אוכל פשוט, עם מעט מרכיבים, אבל אם מכינים כל מרכיב באופן מושלם אז התוצאה היא לא פחות טובה מאף מנת גורמה עם עשרות מרכיבים וטכניקות מסובכות.

המשל שימש אותי בעבר לתיאור קטעי מוזיקת פולק, שכוללים לא פעם אך ורק זמר/זמרת וגיטרה, אבל כשזה מוקלט ומבוצע כמו שצריך, מדובר באחד הסגנונות הכי מרגשים שיש.

אז במקרה של ״טוסקנה״ מדובר כאן בסיפור דרמה רומנטית מהסוג שהיה בקולנוע, טוב, מאז ומעולם פחות או יותר. הסרט נוטף תמימות, לא באמת מתעמק בשום דבר ונשאר באזור ה״פשוט״ וה״נעים״. האם זה דבר רע? כנראה שהתשובה לכך תהיה תלויה במצב הרוח שלכם ובמידת הרגישות שלכם לסיפורים קולנועים בעלי תחושה נוסטלגית-רומנטית.

אני צפיתי בסרט בידיעה מראש שמדובר בסיפור רומנטי, פשטני מעט וזה לא הפריע לי כלל. הסיפור הרומנטי ב״טוסקנה״ עטוף בכמה תוספות, שגורמות לסרט להיות קצת יותר מאשר רק סיפור רומנטי קלאסי ופשוט.

אוכל ומפגש של תרבויות וסגנונות חיים

מוטיב האוכל הוא כמובן מוטיב חשוב בסרט. תיאו הוא שף של מסעדת שני כוכבי מישלן, הוא קפדן, דיקטטור, בעל בעיות שליטה בכעס וכל סטיגמה מוכרת של שפים מהסוג הזה. המנות היפיפיות וההתעסקות באוכל מוסיפה תיבול לסרט הזה.

כשתיאו מגיעה לאיטליה לחווה/מסעדה של אביו הוא נגעל מחוסר ההיגיינה, השירות והחוויה ה״כפריים״, שרחוקים שנות אור מה״פיין דייניניג״, שהוא רגיל אליהם. לאט לאט סופיה מראה לו את היופי הלא מעובד וחסר ההתייפיפות והיוקרתיות המנוכרת והקרה. כשתיאו מנסה להכין מתכון של ריזוטו מתוך ספר המתכונים של אביו, סופיה לא מאפשרת לו למדוד את כמות היין ואומרת שצריך ״להרגיש״ ולא ״למדוד״. כשהמנה מוכנה, תיאו מקשט אותה בשלל פרחים וסופיה בחיוך מעיפה אותם ומבקשת ממנו לטעום בלי.

דרך האוכל מועברים כמובן פערי הגישות לחיים, המרדף המודרני אחר סדר, יוקרה והצלחה לעומת חיי הכפר השלווים בהם נהנים באמת ממה שיש. תיאו כמעט שאינו מחייך לעולם, לעומתו לסופיה החיוך לא יורד מהפנים, חוץ מהרגעים בהם תיאו מעיר לה ומנסה לגרום לה להשתנות ולהיות דומה יותר לדרכיו הקפדניות.

הצילום והפס קול

הצילום ופס הקול משמשים אף הם להדגיש את הפער בין גישות החיים. דנמרק, שהיא אומנם מדינה יפיפיה, מוצגת כאן כמודרנית ואפורה ביחס לפשטות, המרחבים והטבע של טוסקנה.

צילומי הנופים, האנשים והאוכל מעניקים לסרט הזה עושר וויזואלי, שמעמיק את החוויה והסיפור המרכזי.

הדמויות ורמת המשחק

הפער הגדול בין תיאו לסופיה, כמשל לפער בין דנמרק לאיטליה, מוצג כאן בצורה מוגזמת ומגמתית. היה חסר לי מעט עידון בהעברה של הפער וגם בכתיבת הדמויות הפשטנית והקלישאתית. עברו של תיאו והכעס שלו לא מוסברים מעבר לפלאשבקים של יחסיו עם אביו. הוריו של תיאו התגרשו והוא ואימו חזרו מאיטליה לדנמרק. לא באמת הצלחתי להבין מה קרה שם, חלק גדול מהזיכרונות של תיאו מאביו הן חוויות חיוביות ואז פתאום אביו החליט שמספיק. גם הסיפור של סופיה, ילדה צועניה שברחה מהוריה ומצאה בית בחווה, הוא סיפור ג׳נרי ובנאלי למדי.

עם כתיבה כזו, לא פשוט להציג תצוגת משחק משכנעת. בריאן פלוקס, שמגלם את תיאו, כל הזמן מדוכדך ומאופק בעוד קריסטינה דל-אנה, שמגלמת את סופיה, כל הזמן מחייכת ומעט דרמטית.

למרות הכתיבה הפשטנית והמשחק המעט חד-גוני, עדיין מצאתי את עצמי נהנה מהכימיה ו״הפשטות״ של הדמויות שנמצאות שם לא רק בתור דמויות, אלא בתור נציגות של תרבות ודרך חיים.

סיכום

״טוסקנה״ הוא סרט דרמה רומנטי המאופיין בצילומי אוכל מגרים, ונופים עוצרי נשימה. הסיפור בבסיס הסרט נופל לקלישאות ופשטנות, שיכולה להיתפס כמעט מיושנת עבור חלק מהצופים. למרות בעיות אלה, מצאתי את הסרט נעים ומהנה לצפייה. את הגישה המיושנת מעט, לקחתי לכיוון של נוסטלגיה לימים בהם הסיפורים והסרטים היו פשוטים יותר וזה עדיין היה ״מספק״ עבור הצופה ואף נתפס כקסם.

אנקדוטה קצרה לסיום, כשטסתי לתעורכת מינכן, כרגיל לא הספקתי להתארגן על איזה סרט או מוזיקה להעביר את הטיסה. בסופו של דבר העברתי את הטיסה בצפייה בטלפון של מי שישב לפני והוא צפה בסרט הזה. כך בלי קול ועל מסך קטן, נדהמתי מהיופי של הסרט הזה. כשחזרתי הביתה, רציתי לצפות בסרט עם אישתי, אך התברר לי שהיא כבר צפתה בסרט וגם לא אהבה אותו במיוחד. כך עברו להם כמה חודשים עד שסופסוף נוצרה ההזדמנות עבורי לצפות בסרט בבית. כל הציפייה הזו השתלמה ולמרות שאני רואה את המגרעות של הסרט, המעלות החיוביות בו מנצחות אותן מבחינתי.
הציון שלי: 8/10

(טריילר מדובב לאנגלית)