בכתבה זו אמליץ לכם על המיני סדרה ״יום אפס״, שעלתה לאחרונה בנטפליקס, מותחן פוליטי עתיר כוכבים עם רוברט דה נירו, אנג׳לה באסט, מת׳יו מודין ועוד.
יום אפס – תקציר עלילה
התקפת סייבר משבשת את כל מערכות התקשורת והחשמל בארה״ב למשך דקה, מה שכמובן גורם לכאוס ופאניקה. כל הטלפונים מקבלים הודעת איום על כך שזה יקרה שוב. זה שולח את ממשל ארה״ב למרוץ נגד הזמן להבין מי עומד מאוחרי המתקפה, לשם כך הם מקימים וועדה מיוחדת בעלת סמכויות מעל לחוק. בראש הוועדה נבחר לעמוד הנשיא לשעבר, ג׳ורג׳ מאלן (דה נירו, שחוזר לנטפליקס אחרי ההופעה ב״האירי״). עם לחצים פוליטיים ותקשורתיים אדירים, על מאלן לספק תשובות ומהר.
״יום אפס״ הוא מותחן פוליטי בן ששה פרקים. אירוע הסייבר אומנם מהווה את האירוע שמניע את העלילה, אך עיקר הסדרה עוסק במאבקים פוליטיים, שאלות מוסר ובעיות של חברה מודרנית וטכנולוגית.
מה אהבתי
ראשית אני חייב לציין את הפן הטכני של הסדרה, הצילומים הם ברמה של מותחן הוליוודי, פס הקול המאיים, מוסיף המון לאווירה המותחת של הסדרה. הקאסט הוא נפלא, בוודאי השחקנים הראשיים, אך גם שחקני המשנה כאן (כולל כמה סצנות של השחקן הישראלי, מרק איווניר) משחקים באופן אמין ומשכנע.
הנקודה השנייה שמאוד אהבתי היא האקטואליות של הסדרה. בעולם שהולך ומקצין, ומרגיש שנמצא על סף פיצוץ ורק מחכה לגפרור, או הנפץ שידליק את הכל, ״יום אפס״ מרגיש רלוונטי ומציאותי. השאלות על נושא השלטון והסמכויות של הדמוקרטיה, עד כמה עלינו להגן על שלטון החוק, והאם זה בסדר לכופף את החוקים אם הביטחון של האומה עומד על הפרק? עד כמה חופש הביטוי הוא ערך עליון? האם התקשורת (בעיקר זו הפחות פורמלית) יכולה לבקר את הממשל ולהשפיע על דעת הקהל על ידי אמירת דעות קיצוניות, ללא שום ראיות חותכות?
שאלה סופר אקטואלית נוספת היא מהו הערך של האמת? כלומר מה יותר חשוב האמת האובייקטיבית, או האמת הסובייקטיבית, כזו שמאפשרת לשמור על שלום בית ולהמשיך להתנהל במסגרת, שמאפשרת לשמור על בטחון הציבור? זה נושא מרתק בעיניי, האם הציבור באמת רוצה לדעת את האמת? האם אשליית הסדר חשובה יותר מן האמת?
נושאים מרתקים נוספים שהסדרה נוגעת בהן: הקלות בה מלחמות מסוכנות בין מדינות יכולות לפרוץ אפילו ללא הוכחות אשמה ברורות, רק מהפחד של לא לתקוף בזמן, וגם נושא העוצמה הבלתי הגיונית שחברות הטכנולוגיה הגדולות אוחזות בהן.
הסדרה כוללת 6 פרקים, כאשר בסיום הפרק הרביעי אמרתי לאישתי שיש לי תחושה שהסדרה תסתיים בלא כלום. אני שמח לדווח שלא כך המצב, הקצב עולה בכמה דרגות בשני הפרקים האחרונים וללא ספויילרים, מצאתי את הסיום בהחלט מספק.
נושא אחרון שאציין לחיוב הוא דמותו העגולה של מאלן, תחילה נראה שמדובר בפוליטיקאי ״המושלם״ ואדם בעל מוסר וערכים גבוהים, זה אכן כך, אך בהמשך מתברר שדמותו לא חפה מטעויות בעברה.
מה שפחות אהבתי
לצד הדברים הרבים שאהבתי בסדרה, היו גם כמה שפחות התחברתי אליהם. דיי מהתחלה ברור שדמות האנטגוניסט של הסדרה היא דמותו של חבר הממשל ריצ׳רד דרייר (מת׳יו מודין), הוא מתנגד למינוי של מאלן, ומנסה לעקב את צעדיו ולגרום לפיטוריו. אני באופן אישי מצאתי את משחקו מעט מוגזם, הוא הרגיש כמו דמות פוליטיקאי של מארוול. יחד עם זאת, לאחר הסתכלות מהירה על הפוליטיקאים של ימינו ברחבי העולם בכלל וארה״ב בפרט, מתברר שהמציאות עולה על כל דמות מוקצנת של קומיקס.
מרוב נושאים שהסדרה עוסקת בהם, לדעתי הם לקחו על עצמם קצת יותר מידי וחלק מהנושאים הרגישו לי מיותרים, לא תורמים וגם לא זוכים למענה ראוי. לצד כל המהומה, מאלן חווה תופעות של דמנציה, במקום לעסוק בנושא הזה באופן ישיר מתעורר חשש שמאלן נפל קורבן לאיזה נשק נוירולוגי סודי של הממשל. כל העיסוק בנושא הזה היה מבולגן ומאוד לא ברור.
הדמות החלשה ביותר בסדרה מבחינתי הייתה בתו של ג׳ורג׳ מאלן, אלכס מאלן, שגם היא חברת קונגרס ועובדת דווקא עם יריבו המר, דרייר. אלכס מייצגת לטעמי את הנוער המרדן שבטוח שיש להם את הכלים לשפוט נכון יותר מאשר ההורים שלה, גם כאשר ההורים שלה הם נשיא ארה״ב לשעבר ומועמדת למשרה בכירה של מערכת המשפט. היא דמות פתטית ומרגיזה מבחינתי, אם כי אני מבין את מה שהיא מייצגת.
סיכום
כבר תקופה ארוכה שאני מתקשה למצוא תכנים ראויים ומעניינים לצפות בהם, ומעט התכנים שראיתי, לא העניקו לי שום מוטיבציה לשבת ולכתוב עליהם. ״יום אפס״ הוא סדרה ראויה ביותר, כזו שהצליחה לרתק אותי למסך ואומנם לקח לי שבוע לאסוף את עצמי לשבת ולכתוב עליה, אני שמח שעשיתי זאת בסופו של דבר וממליץ לכם בחום לצפות בסדרה. אומנם זו לא סדרה מושלמת, אך היא עשויה ברמה מאוד גבוהה, כוללת קאסט נהדר ועוסקת בנושאים חשובים ואקטואליים.
הציון שלי: 9/10
