מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

"מאנק" הוא סרטו החדש של הבימאי המוערך דיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים", "מועדון קרב", "מיינד האנטר"), בכיכובו של גארי אולדמן. הסרט הוא דרמה ביוגרפית, המספרת את סיפורו של התסריטאי הרמן מיינקוביץ, המכונה "מאנק", בזמן שהוא כותב את התסריט ל"האזרח קיין" שיצא ב-1941.

מאנק

תקציר העלילה

בשנת 1940, אורסון וולס מקבל חופש אומנתי מלא מצד RKO, אחד האולפנים הגדולים של הוליווד באותם הזמנים, ליצור את סרטו החדש. וולס פונה למיינקוביץ', בזמן שהוא מחלים מתאונת דרכים, בה הוא שבר את רגלו, על מנת שיכתוב את התסריט לפרויקט השאפתני שלו. מאנק מקבל פרק זמן של 90 ימים. במהלך תקופה זו, מאנק מכתיב את התסריט למזכירה הבריטית, ריטה אלכסנדר (לילי קולינס, "אמילי בפריז"). בזמן תהליך הכתיבה, הסרט מציג באמצעות סדרה של פלאשבקים, את סיפורו של מאנק, של הדמות אליה הוא ביסס את העלילה ולמעשה של הוליווד כולה, במהלך שנות ה-30.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

מאנק – הרמן יעקב מיינקוביץ (המידע נלקח מויקיפדיה)

מטרת הפסקה הבאה היא להכיר לכם מעט את דמותו של מאנק, ולספק הקשר לסרט. הרמן נולד בשנת 1897. בין תפקידיו השונים הוא היה שליח ה-“Chicago Tribute” לברלין, ומבקר דרמה של הניו-יורק טיימס. הרמן התבקש, לתקן ולשפר תסריטים באופן תדיר, כשרוב עבודתו אינה זיכתה אותו בקרדיט. סגנון ההומור הציני והמתחכם שלו וההתמקדות בדיאלוג על מנת להעביר את המסר הפכו להיות לסגנון הטיפוסי והמוכר של הקולנוע האמריקאי של אותה התקופה.
בשנת 1935, כשהרמן עבד באולפני MGM, יוזף גבלס, שר החינוך והתעמולה של אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, הודיע לאולפנים שהסרטים שהרמן מעורב בהם לא יוקרנו בגרמניה, אלא אם כן, שמו יוסר מהקרדיטים.
בשנת 1938, הוא היה הראשון מבין עשרה תסריטאים, שעבדו של "הקוסם מארץ עוץ". הרמן התעקש לתת משקל גדול לחלק של קנזס בסיפור, בכדי שהקהל יזדהה עם דורותי בעולם האמתי, לפני שהיא מועברת לארץ עוץ. בנוסף הוא התסריט שהוא כתב כלל הוראות לצלם את החלק של קנזס בשחור-לבן על מנת להעביר את התחושה האפרורית וחסרת החיים של קנזס, בניגוד לעושר הצבעוני של עוץ.
בזמן מלחמת העולם השנייה, הרמן מימן מכיסו הגירה של מאות יהודים לארה"ב.
החל משנות ה-30, הרמן סבל מהתמכרות לאלכוהול ולבסוף מת בשנת 1953, בגיל 55 בלבד, מהרעלת אורמיה.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

הפן הטכני – מחווה לדור הזהב

הפן הטכני בסרט הוא מהמרתקים, שיצא לי לראות בשנים האחרונות. כל מרכיב בפן הטכני הוא מחווה לקולנוע ההוליוודי של שנות ה-30, שלדמותו של מאנק הייתה השפעה גדולה עליו. הדבר הבולט ביותר הוא הצילום בשחור לבן, שנראה פשוט מדהים ב-Dolby Vision. כמובן שגם "האזרח קיין" צולם בשחור לבן.
פסקול הסרט הולחן בידי טראנט רזנר (מקים להקת Nine-Inch Nails). טראנט השתמש אך ורק בכלים אותנטיים לתקופה והפסקול מלווה את הסרט בצורה עדינה ומדויקת.
הסרט ערוך בסדרה של פלאשבקים, שבתחילתם מופיע כיתוב, שמספר לנו על התאריך. כל הוויזואליזציה של המעברים היא בעלת אופי קלאסי.
בסרט אנחנו רואים את החשש, שקוראי התסריט מביעים בפני מאנק, על כך שהתסריט יהיה מורכב מידי למעקב עבור רוב הצופים, וכך בדיוק גם עריכת הסרט הזה בנויה בעצמה.
הכלי המרכזי שמקדם את העלילה בסרט הוא הדיאלוגים. יש מעט מאוד התרחשות בסרט מלבד שיחות בין הדמויות, זה בפני עצמו, מחווה לסגנון של אותם השנים, סגנון שלמאנק היה חלק בפיתוחו.
השילוב של כל הגורמים הללו, מעניקים אווירה קסומה לסרט הזה, שמרגיש בכל פריים שלו כיצירה גדולה ואותנטית, עם המון רגש וכבוד לתקופה.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע
מאנק וריטה (לילי קולינס)

המשחק – רגע השיא של אולדמן?

מה שמשלים את הפן הטכני המופתי של הסרט, שכולל את הצילום, העריכה, פס הקול, הבימוי והכתיבה, זו תצוגת המשחק. גארי אולדמן, הוא שחקן וותיק ומוערך, שלרוב מגלם דמויות משניות. אולדמן יכול להיות נבל בסרט מדע בדיוני קליל ("האלמנט החמישי"), או לגלם את וינסטון צ'רצ'יל ("שעתם האפלה ביותר"), והכל בחן וטבעיות מרשימים. ב"מאנק", אולדמן מתעלה על עצמו שוב.
מאנק הוא תסריטאי מוכשר ולא מוערך, אלכוהוליסט ומהמר, אידיאליסט, האדם שחייב להרגיש שהוא הכי חכם בחדר, וכזה שאף פעם לא ידע לסנן את דבריו, גם אם הם פוגעים בו ובמי שאוהב אותו. זו דמות מרתקת, שאולדמן מצליח להעביר את כל הצדדים השונים שלה, באותו החן והטבעיות, שמאפיינים כל כך את המשחק שלו. הסרט הוא שלו לחלוטין, והוא עושה עבודה פשוט מבריקה בלהחזיק את כולו על כתפיו.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

יחד עם זאת לא חסרות דמויות משנה, שעושות עבודה משלימה מצוינת בסרט. את לילי קולינס, לקח לי בערך חצי סרט לזהות. לילי, ששיחקה לאחרונה את אמילי, בסדרת הנטפליקס "אמילי בפריז", משחקת כאן קלדנית בריטית נוקשה וחזקה בשם ריטה, שמלווה את תהליך הכתיבה של מאנק, בזמן שהוא מרותק לבית בגלל רגלו השבורה.
עוד תוכלו למצוא בסרט את טום פלפרי, שנתן תצוגת משחק מרשימה בעונה השלישית של "אוזרק", בתור בן דיוויס. טום מגלם כאן את ג'ו מיינקוביץ, אחיו של הרמן.
את דמותו של וויליאם אנדולף הירסט, האיש שהיווה את ההשראה לדמותו של קיין, מגלם צ'ארלס דאנס (האב לאניסטר מ"משחקי הכס").

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע
צ'ארלס דאנס, ליהוק מושלם להירסט (או לכל תפקיד אחר)

האזרח קיין

"האזרח קיין" נחשב בידי מבקרי קולנוע רבים כסרט הטוב ביותר בכל הזמנים, או לפחות בחמישייה הראשונה. הסרט מספר את סיפורו של צ'ארלס פוסטר קיין, מילדותו ועד להפיכתו לטייקון הוצאה לאור ואחד האנשים העשירים באמריקה. הסיפור מסופר באמצעות קפיצות זמנים רבות, שימוש במהדורת חדשות פיקטיבית, ראיונות ודרכים נוספות, שהיו חדשניות ומהפכניות בזמנו. דמותו של קיין מבוססות על מספר דמויות בתרבות האמריקאית של שנות ה-30, ביניהן של וויליאם אנדולף הירסט, שאכן היה טייקון של עיתונאות, והוא אף סירב שידיעות על הסרט יפורסמו בעיתוניו.

לי טרם יצא לראות את הסרט במלואו, אך במהלך קורס קולנוע שלקחתי באוניברסיטה הפתוחה, הוקרנו לנו קטעים נרחבים מהסרט. כך שהיה לי קל לזהות את גן החיות בו מאנק מטייל עם מאריון דיוויס, השחקנית שהייתה לאהובתו של הירסט, בתור גן החיות המוגזם והמפואר, שנמצא באחוזתו של קיין בסרט. כמובן שרמזים רבים נוספים ל"האזרח קיין" שתולים לאורך הסרט.

לפי "מאנק", דמותו של הירסט היא ההשראה של מאנק לכתיבת התסריט. מאנק מתקרב לחוג החברים של הירסט, הוא מוזמן לאירועים שונים בהשתתפותו. באיזשהו מקום, הירסט מייצג את הקור הקפיטליסטי והמניפולטיבי, בעוד מאנק הוא אידיאליסט סוציאליסט והוא מתקשה להסתיר את הבוז ואולי אף השנאה, שהוא חש כלפי הירסט.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

הוויכוח על הקרדיט

אחד הוויכוחים המפורסמים בנוגע ל"האזרח קיין" הוא הוויכוח על הקרדיט לתסריט. בתחילה מאנק לא התכוון לקחת חלק מהקרדיט, אך ככל שהעבודה התקדמה, הוא הרגיש שזו עבודת הכתיבה הטובה ביותר שלו ולכן החליט שהוא כן רוצה את הקרדיט. הוויכוח הזה בין מאנק לוולס, הוא וויכוח מפורסם שנחקר שנים לאחר מכן, מאמרים תומכים פורסמו לכל אחת מהגרסאות. דיוויד פינצ'ר מצוטט כאומר שלא עניין אותו לייצר סרט שמתיימר לפתור את הוויכוח, אלא הוא רצה לעשות סרט על אדם שתחילה הסכים לא לקחת קרדיט, והתחרט בהמשך.
מקריאה מועטה על הוויכוח, לטעמי הסרט כן מצדד (בצורה דיי מוחלטת) בנרטיב התומך בגרסתו של מאנק.
בסופו של דבר, מאנק ו-וולס נרשמו בתור התסריטאים של הסרט במשותף.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע
מאנק עם אשתו, שרה

הבעתיות בסרט

"מאנק" הוא סרט מחווה לקולנוע של פעם, והרבה מהמחווה היא בצורה בה הסרט עשוי. זהו סרט איטי, מפוצץ בדיאלוגים, שלא כולם חשובים, יש מעט מאוד התרחשות, והפלאשבקים לא תמיד קלים למעקב. יתרה מכך, סרט קולנוע אמור להיות בנוי סביב קונפליקט, וכל הקונפליקטים שמוצגים בסרט, לא נראו לי מעניינים במיוחד. השליש האחרון של הסרט מוקדש למסע עלייה לרגל של מספר דמויות, לנסות ולשכנע את מאנק לשנות את התסריט, בכדי שלא יפגע בצורה כה בוטה בדמותו של הירסט. בתור צופים, ידוע לנו שהמסע נועד לכישלון והוא הרגיש מעט מתיש. הוויכוח בין וולס למאנק על הקרדיט, שבא לידי ביטוי באחת הסצנות האחרונות בסרט, הרגיש קצת מאולץ, כאילו שלפינצ'ר לא היה שום עניין בכך, אבל הוא היה חייב להכניס זאת.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע
מאנק וריטה מחכים לעוד אורח שמגיע לשכנע אותם לרדת מהתסריט

אולי סצנת הקונפליקט הכי מעניינת בסרט, היא הסצנה בה מאנק מתפרץ למסיבת תחפושות הזויה באחוזתו של הירסט, כשהוא שיכור לחלוטין ושופך בפני הירסט את הדרך בה הוא רואה אותו. במילים אחרות, מאנק מגולל את עלילת התסריט, שהוא יכתוב בעתיד על הירסט.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

סיפורה של תקופה

מעבר לסיפורו האישי של מאנק וכתיבת התסריט ל"האזרח קיין", זהו סרט של תקופה שלמה. שנות ה-30, עם המשבר הגדול וחוסר התעסוקה, המתחים הפוליטיים הפנימיים והבין לאומיים. נושא ההתערבות של תעשיית הקולנוע בפוליטיקה, מגולם בתור סיפור משני נרחב בסרט. מתואר לנו כיצד הופק סרט תעמולה לבחירות המושל של קליפורניה, בה שחקנים גילמו כביכול אנשים רגילים, שמסבירים מדוע הם בוחרים במתמודד מסוים. הסרט גם מציג בפנינו את הקשרים בין מנהלי אולפני הסרטים לפוליטיקאים ובעלי הון למיניהם, ואת חיי הזוהר של הכוכבים של אותם השנים. בנוסף יש גם התייחסות להקמת גידלת התסריטאים, שקמה במטרה להגן על זכויותיהם.

מאנק – נטפליקס – סרט לחובבי אומנות הקולנוע

סיכום

הציניקנים יגידו שזהו עוד סרט שמראה עד כמה הוליווד מאוהבת בעצמה, בעוד הרומנטיקנים וחובבי תולדות הקולנוע יתמוגגו מהקסם, שצועק בכל פריים של הסרט הזה. בנוסף, המשחק הטוטאלי ובו בזמן כה נינוח, של אולדמן, הוא לטעמי ברמה מופתית.
אני לא חושב שזהו סרט שמתאים לכולם, הוא איטי ודל התרחשויות, אבל אני מאוד נהניתי מהצפייה בו, גם אם לא הבנתי עד הסוף את כל הניואנסים הקטנים שמוצגים בו. אהבתי לראות את ההשקעה, שכה ניכרת בכל צילום, צליל ודיאלוג בסרט, שלקח אותי לזמן אחר והציג בפני דמות על הגבול ה"דון קישוט", שמנסה לעמוד על שלה מול אולפני הסרטים הענקיים והדורסניים.
הציון שלי: 8.5/10

כתיבת תגובה