הסרט "מאסטר היין והיאנג: חלום הנצח" הוא סרטו של הבימאי הסיני, גואו ג'ינמינג – Jingming Guo. הסרט עלה לאקרנים בסין לפני מספר חודשים, אך הורד במהירות כאשר גואו הואשם ב"גניבה ספרותית", ולא בפעם הראשונה. כעת הסרט עלה בנטפליקס, האם הוא שווה את זמנכם?
תקציר העלילה – מאסטר היין והיאנג
"הנחש המרושע" הוא השד החזק ביותר ונראה שהוא מתעורר לחיים. צ'ינגמינג (מארק צ'או) המאסטר נשלח לעיר הקיסרית על מנת להשתתף בטקס השמיים, ולהגן על הקיסרית מפני השד. יחד איתו מגיעים עוד 3 מאסטרים מרחבי הממלכה, בויה (אלן דאנג), לונגיה (ג'סי לי) והונגרואו. כבר לאחר הלילה הראשון, הונגרואו נרצח בידי שד, למרות שהעיר מוקפת בכיפה, שהייתה אמורה להרחיק שדים.
הקיסרית מבקשת מהנסיכה צ'אנגפינג (זיוון ואנג) וכהן הארמון, מאסטר הא שואויה (ואנג דו) להצטרף לשלושת המאסטרים ולחקור את תעלומת הרצח לפני ליל הטקס.
הקסם של אגדות אסיאתיות משולב עם אקשן מודרני
לסרטי אומנויות הלחימה יש פינה חמה בליבי. מילדותי זכורים לי לטובה הסרטים של ברוס לי וג'קי צ'אן. הז'אנר דיי נעלם בשנות ה-90 עד שבשנת 2000 הגיע "נמר דרקון", שהרים את הז'אנר לגבהים חדשים והראה שאפשר גם לייצר סרט איכות בז'אנר הזה. הסרט הזה גרם לרנסנס של הז'אנר ואחריו הופיעו עוד כמה סרטים נפלאים, כמו למשל "מחול הפגיונות" מ-2004.מאז הז'אנר דיי נעלם מהמיינסטרים שוב, ואני שמחתי מאוד לראות סרט חדש בז'אנר.
"מאסטר היין והיאנג" אינו בדיוק שייך לז'אנר אומניות הלחימה, מכיוון שהוא משלב המון פנטזיה. אומנם גם ב"נמר דרקון" יש לא מעט מין היסוד הפנטזי, אבל כאן מדובר על עולם שכולל שדים וקסמים ולכן, עבורי "מאסטר היין והיאנג" הוא מעין שילוב בין "נמר דרקון" ו"איירבנדר: כשף האוויר האחרון". עוד סרט שיש להזכיר כאן הוא "דוקטור סטריינג'" של מארוול, זהו הסרט שהבימאי ג'ינמינג, הואשם בהעתקה ממנו. צ'ינגמינג שולט בכישוף הטלפורטציה, הוא פותח שערים ועובר ממקום למקום, השערים ודרך הפתיחה שלהם, מאוד מזכירה את הדרך בה ד"ר סטריינג' עושה זאת.
יש שני חלקים בולטים לסרט, קודם כל יש את העדינות והמורכבות של סיפור אסיאתי. התככים בארמון, היחסים בין המאסטרים, סיפור אהבה על זמני וסיפור על חברות אמת. כל אלו מועברים בעזרת משחק מאופק ועדין, כיאה לצורת המשחק (וההתנהלות) הסינית. החלק השני, הוא החלק הפנטזי שכולל שדים, מפלצת ענק וקסמים. החלק הזה בהחלט הרגיש מעט מערבי, והרגשתי חוסר אותנטיות, למרות שילוב אומניות הלחימה, שנעשה בצורה מרשימה, וסיפור הרוחות. אני חושב, שאם פחות שימוש ב-CGI ויותר התבססות על אומנויות הלחימה, ניתן היה להגיע לתוצאה מספקת יותר בסרט.
מרכז הסרט
הסיפור ב"מאסטר היין והיאנג" מורכב מכמה שכבות, אך עבורי הנושא המרכזי הוא החברות הנרקמת בין שני המאסטרים צ'ינגמינג ובויה. כשהם מכירים לראשונה בעיר הקיסרית, נרקמת יריבות ביניהם, בעיקר על סמך יחס שונה שלהם כלפי שדים. בעוד בויה חושב שיש להרוג את השדים, צ'ינגמינג רואה בהם ישויות כמו בני האדם, חלקם טובים וחלקם רעים. במהלך חקירת הרצח של מאסטר הונגרואו, השניים למדים לכבד ולהעריך אחד את השני. יחסי הכבוד והחברות ביניהם מתחזקים, עד לרמה, שאם זה היה סרט מערבי הייתי חושד בכך, שמדובר כאן ביותר מסתם חברות.
סיפור האהבה העל זמני, שלא אוכל לפרט עליו בלי ספויילרים, הוא כמובן נושא מרכזי נוסף. נושא שמתאים מאוד למסורת הסיפורים האסיאתיים, על אהבה שכוללת כאב וסבל רב, אהבה גדולה מהחיים.
הפן הטכני
הפן הטכני כולל מספר נושאים, אתחיל בהתייחסות לוויזואליות של הסרט. אני מאוד אוהב את העיצוב של הבתים, הלבוש של הדמויות, האיפור של הנשים ועוד, יש המון יופי באגדות התרבות הסינית. פן נוסף של הוויזואליות בסרט זהו כמובן ה-CGI, כלומר הגרפיקה הממוחשבת. איכות ה-CGI בסרט אינה אחידה והיא נעה בין טובה בחלק המקרים לבינונית. הנחש הענקי וההרס שהוא גורם לעיר, אינם משכנעים, לעומת זאת הקסמים של צ'ינגמינג נראים לא רע. אני שוב מצר על כך שיש שימוש יתר ב-CGI בסרט, לו היה פחות שימוש בו, אולי היה יותר תקציב לתוצאה איכותית יותר.
סצנות האקשן בסרט אינן רבות, והן דיי קצרות עד לחלק הסיום בו יש סיקוונס קרב ארוך. האקשן מבויים טוב וכולל קטעי אומנויות לחימה מרשימים, גם אם, כפי שציינתי, קצרים לרוב.
נעבור לפס הקול, כמו הסרט כולו גם הפס קול הוא דואלי, בין נעימות עדינות ונוגות של תרבות המזרח ובין מוזיקה מלווה דרמטית, עד כדי אובר דרמטית, בהרבה מרגעי השיא של הסרט. עדיין מדובר בפס קול מרשים שהושקעה בו מחשבה והוא נשמע נהדר.
החלק האחרון שאתייחס אליו מבחינת הפן הטכני זו העריכה. הסרט מורכב משלושה חלקים, יש אקספוזיציה בה מכירים את דמותו של צ'ינגמינג ואת שאר המאסטרים שמגיעים לעיר הקיסרית. השלב השני כולל את חקירת הרצח ואז יש את קרב הסיום. בעוד ההתחלה והסוף, הם דיי רציפים, הרגשתי לא מעט קופצנות בחלק האמצעי. חלק החקירה הרגיש לי כמו אוסף של סצנות, שהמעבר ביניהן גס מידי.
סיכום
"מאסטר היין והיאנג: חלום הנצח" הוא שילוב של אגדה סינית עם קסמים ואפקטים, שמוכרים יותר מסרטי מארוול. בעוד האגדה בבסיס הסרט, המשחק העדין והמאופק וקטעי אומניות הלחימה, עשויים היטב, את חלק הגרפיקה הממוחשבת, עומס האפקטים והעריכה הקופצנית בחלק האמצעי של הסרט, אהבתי הרבה פחות. אז בהחלט אין כאן סרט שמתקרב ברמתו ל"נמר דרקון", אבל זהו עדיין סרט מהנה, שמשלב את ז'אנר אומנויות הלחימה והאגדות הסיניות, שלא רואים הרבה ממנו במיינסטרים.
כך שאם התגעגעתם למאסטרים סינים, ותככים של חצר הקיסרים, תוכלו ליהנות מהם בשפע ב"מאסטר היין והיאנג: חלום הנצח".
הציון שלי: 7/10.
