הסדרה החדשה והמבטיחה של ליאור רז ואבי יששכרוף, יוצרי ״פאודה״, עלתה בסופ״ש האחרון בנטפליקס. האם הסדרה מצליחה לשחזר את ההצלחה והאיכות הגבוהה של ״פאודה״?
תקציר העלילה – פגע וברח
שגב (ליאור רז) הוא מדריך טיולים לתיירים. הוא גרוש עם בת מתבגרת. חייו משתנים לטובה כשהוא מכיר את דניאל (קיילן אוהם), רקדנית אמריקאית, שרוקדת בלהקת המחול ״בת שבע״. הם מתאהבים ומתחתנים. כשדניאל מקבלת אודישן חשוב בניו-יורק, שגב מתקשה לעכל את המחשבה שהוא יצטרך לבחור בין דניאל ובתו.
בדרך לטיסה שלה, דניאל נדרסת למוות בתאונת פגע וברח. החקירה מתחילה להסתבך במהירות. כשעוד ועוד פרטים מתחילים לצוץ, חייו של שגב ומשפחתו עומדים בפני איום. שגב מחליט לטוס לניו-יורק ולחקור את המקרה בעצמו, לפני שיהיה מאוחר מידי. החקירה של שגב תוביל אותו במדרון חלקלק של משחקי ריגול, שבין תל אביב וניו-יורק.
האם שגב יצליח להגיע לאמת? האם הוא הכיר באמת את דניאל? והכי חשוב האם הסדרה הזו שווה את זמנכם?
אז מה היא ״פגע וברח״?
כשצפיתי בפרק הראשון של הסדרה כשבוע לפני העלייה שלה, בהקרנת עיתונאים ווירטואלית. אהבתי את ההתמקדות בסיפור האישי של שגב, דניאל ומשפחתם. פחות אהבתי את הרמיזות, שלא הכל כמו שזה נראה ושמוסדות כוח ישחקו תפקיד בסיפור. כבר בפרק הראשן ברור שלדניאל היה משהו עם אסף (ליאור אשכנזי), איש אמ״ן-מוסד.
קיוותי לאיזה דרמת פשע של אדם המחפש את הרוצחים של אישתו, ולא עוד דרמה פוליטית על מאחורי הקלעים של ארגוני הביון הישראלים והאמריקאיים. אני לא חובב של ז׳אנר הריגול וגם חושב שמיצנו את הקטע הזה שכל סדרה או סרט ישראלים צריכים לשים בפרונט את המוסד.
החל מהפרק השני, החקירה של שגב מתחילה להעלות סימני שאלה, וזה נהייה ברור שהוא לא הכיר באמת את דניאל, שהסתירה סודות רבים מפניו. מכאן הסדרה הופכת להיות למותחן פעולה, בו שגב וחבריו מנסים לגלות מי האשם ומי נגד מי, בתעלומה שברור מהרגע הראשון, שהיא גדולה עליהם בכמה מידות, וממש לא בטוח שבכלל איכפת להם מכל העניין. שגב וחבריו מונעים מאנרציה, ואין תחושה שבאמת אכפת להם מכל משחקי הביון האלה בין ארה״ב וישראל. למרות זאת הם ממשיכים להיכנס יותר ויותר עמוק בבוץ של הסיפור הזה.
הכתיבה והעריכה
אתחיל ואומר שכתיבת העלילה של הסדרה עבורי הרגישה לא אפוייה עד הסוף. הדברים מתרחשים במעין רצף מוזר. דמויות חדשות מתווספות בסגנון של ״יש לנו צרה, אז אנחנו צריכים את משה, בוא נלך לדבר עם משה״. ישנה תחושה של פשטנות כזאת, כאילו חסרים אלמנטים מקשרים, שאף אחד לא טרח להוסיף.
הדרך שבה שגב ורון מתרוצצים ברחבי ארה״ב, הורגים אנשים ומצליחים לחמוק, מגכיחה את שלטונות החוק בארה״ב ומפארת את יוצאי הצבא הישראלי, בצורה מלאכותית וחסרת הגיון.
העריכה של הסדרה, בנוייה כך שבשלושת הפרקים הראשונים, דיי קשה להבין מי נגד מי ומה הולך. למרות שהרמזים למעורבות של גופי הביון דיי ברורים, לפחות מהצד הישראלי.
בפרקים האחרונים יש מעט שיפור בקצב והמתח, אבל הם לא מצדיקים את האיטיות ותחושת בזבוז הזמן של הפרקים שלפניהם.
עם כל הכשלים והבינוניות, הבעיה המרכזית כאן היא חוסר העניין. הסיפור לא סוחף ולא מחדש, הדמויות לא מעוררות הזדהות, אלא ההפך, ואפילו הקליף-האנגרים בסיום הפרקים לא עובדים.
מפה זה רק מתדרדר – כתיבת דמויות, דיאלוגים ומשחק
אז הכתיבה כאן רחוקה מלהבריק, אבל היא גם רחוקה מלהיות הנקודה החלשה ביותר בסדרה. ביחס לכתיבת העלילה, כתיבת הדיאלוגים היא ברמה נמוכה וילדותית. כל שיחת סמול טוק, שמתרחשת בסדרה מרגישה כמו הקראה של תסריט יבש, של מה שהדמויות אמורות להגיד. אין פה שום נסיון להסוות את הדיאלוגים במשהו שירגיש מעט טבעי ויהיה דומה לאיך שאנשים באמת מתקשרים. השיחות ממוקדות מטרה, איך להעביר את הסצנה מנקודה א׳ לנקודה ב׳. בנוסף, לא פעם הדמויות מדברות באנגלית עילגת, גם כשהן יכולות לדבר בעברית, מה שמוריד עוד יותר את תחושת הטבעיות של הדיאולוגים.
הנה דוגמה לדיאלוג סטייל ״פגע וברח״, כששגב ורון מדברים בעברית ליד נעמי ובעלה, היא אומרת להם את המשפט הבא: ״Motherfuckers what the fuck are you talking about?״, הרמה הרדודה הזו מפי עיתונאית מכובדת, מדגימה בדיוק את הבעתיות והרמה הנמוכה בכתיבת הדיאלוגים.
כתיבת הדמויות ממשיכה את הקו החלש של הסדרה, דמותו של שגב, הוא מדריך טיולים, אבל ברור שהוא לא סתם מדריך טיולים, היה לו עבר בתור לוחם ביחידת עלית, ואז הוא המשיך להיות שכיר חרב במקסיקו, קולומביה וחצי עולם, שם הוא פגש את חברו רון ואת נעמי, שהפכה לעיתונאית. דמות ה״צ׳אק נוריס הישראלי״ שבונים לשגב, היא פשוט קלישאה מסרטי אקשן של תחילת שנות ה-90 והיא משדרת אפס אמינות.
שגב הוא סטראוטיפ של המאצ׳ו הישראלי, יוצא הצבא. הוא עוזב את הבת שלו וטס לניו-יורק ״לטפל בעניינים״. הוא מסבך את חברו לשעבר, שלא בדיוק חיי טוב והורס לו לגמרי את החיים. הוא ממשיך לגרור אנשים לסחרור אלים וחסר אחריות, עד שהוא מקבל את התשובות שלו.
לא שגב ובטח שלא רון (גל תורן), לא מרגישים כמו שכירי חרב לשעבר. כתיבת הדמויות החלשה ממשיכה עם הדמות של אייזק, שהעסיק את שגב ורון במקסיקו, ושבגלל שגב הוא נכנס לכלא. כעת הוא בעלים של מועדון גייז כלשהו בניו-יורק.
נעבור לרמת המשחק. בכמה מהפרקים הראשונים בסדרה צפיתי יחד עם אישתי וזוג חברים, רוב התגובות היו, שהמשחק כל כך חובבני, שפשוט כואב, לא נעים ואף מביך להסתכל על הדמויות.
אני חושב שליאור רז רצה לתת משהו שונה מדמותו של ״דורון״ מ״פאודה״, מרוב שהוא מנסה להיות שונה, יוצא לו דמות שהיא יותר דורון מדורון. מנעד הבעות הפנים של רז מוגבל ביותר, ונע בין קשוח, למאוד קשוח. בסצנות בהן הוא מנסה לבכות, זה יוצא פשוט לא אמין לחלוטין. אין לי שום דרך לייפות את זה, המשחק של ליאור רז בסדרה, הוא חדגוני וחלש.
עוד דבר, קטן אומנם, אבל כזה שממש הרגיז אותי, זה הדחף הבלתי נשלט של שגב, לפרוק כל אקדח שהוא נתקל בו.
גם גל תורן שמגלם את רון, ומיכאל ארונוב שמגלם את אייזק, לא אמינים, וכשמצרפים את שלושתם, קשה שלא להרגיש שצופים במחזה כלשהו של בוגרי קורס מזורז למשחק. להגנתם אומר שכתיבת הדמויות והדיאלוגים שלהם, בוודאי הקשו עליהם לתת משחק ראוי.
ליאור אשכנזי, שמגלם את אסף טלמור, הוא שחקן, שתמיד היה לי קשה איתו. בחלק הראשון של הסדרה, הדמות שלו מלאה בחשיבות עצמית, והמשחק מרגיש לי מוגזם. אני חושב שבחלק השני של הסדרה, הוא נותן תצוגת משחק טובה יותר.
מורן רוזנבלט (שגילמה את ענת מורנו ב״פאודה״) מגלמת את טלי שפירא, השוטרת בהריון, היא אולי נקודת האור מבחינת המשחק בסדרה, לפחות בכל הנוגע לשחקנים הישראלים. הדמות שלה סימפטית ואמינה ונהנתי לראות את תצוגת המשחק שלה.
בצד השחקנים האמריקאיים, סאנה ליית׳ן, שמגלמת את העיתונאית נעמי היקס, נותנת תצוגת משחק ראויה מבחנתי.
הפן הטכני
לפני הקרנת פרק הבכורה, ליאור רז, הבטיח הפקה ברמה שלא הייתה לתוכן ישראלי. הפרק הראשון אכן קיים את ההבטחה, והפרק הרגיש מושקע, על גבול ההוליוודי. התחושה הזו ממש לא ממשיכה לשאר הפרקים.
אני אתייחס כאן לצילום ואיכות תמונה. זו כנראה הסדרה הישראלית הראשונה שמצולמת ב-Dolby Vision, פורמט התמונה המתקדם כיום. למרות זאת, ברוב רובה של הסדרה התמונה מאוד חשוכה, ומרגישה חסרת מעוף. אני מבין שרצו להעביר את תחושת משחקי הריגול האפלים, אבל התמונה מרגישה דו-ממדית ו״חלבית״ משהו, רכה מידי, חסרת חדות. לא פעם הצילומים בפאודה היו מרשימים בהרבה.
גם גזרת האקשן לא מצליחה להרים את הרמה של הסדרה, סצנות הקרב דיי מגושמות, קצרות ולא מרגשות.
כך שאני נאלץ לדווח שגם בפן הטכני, אני לא מרגיש שיש כאן יותר מידי במה להאחז.
סיכום
אני מתנצל מראש על המטאפורה האכזרית, אבל ״פגע וברח״ היא פשוט תאונת דרכים. החולשה של הסדרה היא כדור שלג מתגלגל, החל מעלילה לא מעניינת, דרך כתיבת דיאלוגים פשטנית בצורה בלתי נתפסת, ממשיכים למשחק לא משכנע ומסיימים בוויזואליות חלשה.
תחילת הסיפור היא בדרמה טרגית משפחתית, ולפני שזה נעטף בשכבות של דרמות ריגול משמימות, היה שם לרגע שביב של תקווה, שיהיה כאן סיפור מרגש וכנה.
אני ממש לא נהנה להיות כל כך ביקורתי כלפי יצירה ישראלית, אבל אני חושב שהפעם מדובר כאן בפספוס ענק.
הציון שלי: 5.5/10.