נעלמים (באנגלית The Vanishing, אם כי השם המקורי וזה שמופיע בכתוביות בהתחלה הוא Keepers), הוא סרטו של הבמאי כריסטוף נייהלום. מדובר בסרט קולנועי ראשון של הבמאי שעד כה ביים לטלוויזיה (למשל בסדרה The Killing). מדובר בתסריט שקיבל "השראה" ממקרה אמתי שנקרא תעלומת פלאנן (Mystery of Flannan). מדובר בסיפור שהתרחש בשנת 1900, כאשר שלושה עובדי מגדלור נעלמו מבלי להשאיר סימן.
תקציר העלילה
על אחד מאיי פלאנן השוכנים לחופי סקוטלנד ישנו מגדלור, אותו מתפעלים צוות של שלושה אנשים אשר מתחלפים פעם בשישה שבועות. הסרט מתחיל בנמל סקוטלנד כאשר תומאס (פיטר מולאן), ג'יימס (ג'רארד באטלר) ודונלד (קונור סווינדלס) מתכוננים להפלגה לאי, בו ישהו במשך משמשרת של שישה שבועות על מנת לתפעל את המגדלור בו.
השלושה מבצעים פעולות תחזוקה למגדלור, ואנו זוכים להצצה לחייהם של פועלים בתקופה ההיא. התפנית של הסרט מגיעה כאשר דונלד מגלה סירה הרוסה שנשטפה אל האי, ליד הסירה שוכבת גופה של גבר ולידו תיבת עץ. השלושה מחליטים להוריד את דונלד לבדוק מה קרה. מרגע זה השלושה יקלעו לסדרת אירועים שתעמיד למבחן את המוסר והכוח הנפשי שלהם.
מדובר בסרט שמבוסס בעיקר על שלושה שחקנים על אי קטן. הסרט חושף בפנינו את התחושות של פועלים פשוטים שנשלחים לעבודות של תקופה בה הם רחוקים מהבית בלי אפשרות כמעט לתקשר עם העולם החיצון. הבדידות והשעמום על רקע השמיים האפורים של סקוטלנד, יחד עם עבודות התחזוקה על המגדלור מציירים תמונה איטית ואפורה של חיי הדמויות הראשיות.
שלושת הדמויות מייצגים למעשה שלושה דורות: תומאס הוא המנהיג המבוגר והמנוסה, ג'יימס מייצג את דור הביניים, ודונלד הוא הצעיר, שלא באמת יודע לעשות שום דבר עדיין. הדינמיקה בין שלוש הדמויות מעניינת ומרגישה מאוד אותנטית.
מרגע הגילוי של הסירה, הסרט מקבל תפנית ואם עד כה הציגו לנו כיצד שלוש הדמויות מתנהגות בשגרה, כעת אנו נחשפים לכיצד אותן דמויות מתמודדות עם משברים שדורשים מהם להגיב מהר. הבחירות שהדמויות עושות בוחנות תכונות אנושיות מרתקות כגון חמדנות. הדמויות הולכות ומסתבכות בסיפור שהוא בבירור גדול עליהן. כל טעות שהם עושים מובילה אותם לביצוע טעות נוספת ולירידה נוספת במדרון המוסר החלקלק כמו מעין כדור שלג מתגלגל (או לחלופין טעות נגררת במבחן במתמטיקה).
החצי השני של הסרט הוא מבט מרתק לתהומות נפש האדם, ניראה שהאירועים סוחפים את הדמויות עד כדי אובדן שליטה מוחלט. באיזה שהוא מקום זהו ניפוץ של אשליית הבחירה החופשית שלנו. הסרט מראה שהחיים הם אוסף של מקריות, חוסר ברירה ובמעט הבחירה שיש לנו, אין לנו דרך לראות לאן זה יוביל אותנו.
הנקודה החלשה ביותר בסרט לטעמי היא פיתוח הדמויות. אנחנו למדים על האופי של הדמויות בעיקר דרך הסיפור שעובר עליהן. תוך כדי השיחות בין הדמויות מתגלה רקע דיי פשטני של כל דמות. את הרקע של כל דמות ניתן לצמצם למשפט אחד או אירוע בודד כלשהו מעברן שמוסבר בקצרה. בעקבות כך לא הרגשתי קשר מיוחד לאף אחת מהדמויות.
רמת המשחק בסרט מבחנתי מתחלקת לשניים. פיטר מולאן משחק נפלא, מבחנתי הוא לגמרי הדמות שמחזיקה את הסרט. המשחק של באטלר וסווינדלס פחות עבד מבחנתי, הוא לא היה רע, אבל הפער היה דיי ניכר מבחנתי.
הצילום בסרט נהדר, האי הבודד, השמיים האפורים והים הרחב מאוד הדגישו את תחושת הניתוק והבדידות של הדמויות.
הקצב בסרט מאוד משתנה, ההתחלה מאוד איטית, ומרגע גילוי הסירה הסרט מתחיל לרוץ עד לנקודת שיא, אחריה יש שוב האטה בה הדמויות צריכות להבין איך הן ממשיכות עם מה שקרה. הקצב מדגיש מאוד את כך שזהו אירוע חריג שקרה לדמויות שגרתיות ופשוטות.
לסיכום, מדובר בסרט שחוקר את נפש האדם ומראה לאן אנשים רגילים לחלוטין יכולים להגיע כשמשהו לא רגיל קורה להם. מדובר בסרט דיי כבד ולא קל לצפייה, הוא מותח לעיתים אבל נורא איטי בחלקים אחרים. פיתוח הדמויות היה חסר לטעמי ופגע מעט ביכולת שלי להזדהות עם הדמויות, אבל גם הדגיש שזה סיפור שיכול היה לקרות לכל אחד. זהו בהחלט לא קולנוע קליל ומבדר, אבל מבחנתי מדובר בסרט איכותי, עמוק ומעורר מחשבה.
הציון שלי: 8/10.
צפיתי בסרט בקולנוע Yes Planet בראשון.
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown: