אחרי שפתחתי רשמית את המסע שלי אל עבר מערכת החלומות 2.0 בכתבה הקודמת, "סוף עידן הקולנוע הביתי", הגיע הזמן לדבר על נושא חשוב לא פחות – האקוסטיקה. ולא סתם אקוסטיקה, אלא כזו שמתאימה לחלל מגורים אמיתי, ולא לאולפן הקלטות.
אקוסטיקה או לא להיות
בעולם האודיו ישנה תפיסה רווחת שטוענת: "האקוסטיקה היא חצי מהסאונד" או אפילו "החדר קובע הכול". ואכן, שמעתי לא מעט מערכות מעולות שהושפעו בצורה דרמטית מהחלל בו הן הוצבו – לעיתים לרעה ולעיתים לטובה. ייתכן שהאוזניים שלנו לומדות להסתגל לתנאים הקיימים, אבל כשמרגישים פערים משמעותיים בין ציוד שונה באותו חלל – זה אומר שהחדר הוא רק חלק מהסיפור, לא כל הסיפור.
בעיניי, אחת הבעיות בעולם האודיו היא ההצהרות הכוללניות מסוג זה. אחד יגיד שהאקוסטיקה מעל הכול, אחר יישבע שצריך להתחיל מהחשמל, כי זה מה שמזין את המערכת, ואחרים יגידו ש״הכול משפיע״. דווקא בגישה האחרונה אני נוטה לתמוך – כל חלק במערכת משפיע, כל פרט חשוב, והאודיופיל, או חובב הסאונד, צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו.
לא כל טיפול אקוסטי נולד שווה
אקוסטיקה היא לא עניין של שחור או לבן. לא כל חדר "לא מטופל" סובל מבעיות קשות, ולא כל חדר "מטופל" נשמע מושלם. בנוסף, קיימות גישות שונות: מצד אחד, הפתרונות הקלאסיים – שטיחים כבדים, ספריות, תקליטים. מצד שני, התחום המודרני מציע מלכודות בס, דיפיוזרים, פאנלים מעוצבים ואפילו פתרונות אקטיביים שמודדים את החלל ומייצרים תדרים מבטלים בזמן אמת.
גם בגישה למדידה יש הבדל: יש שמסתפקים בכך שזה ״נשמע טוב״, ויש שירדפו אחרי גרף לינארי מושלם בעזרת מיקרופונים ותוכנות.
בין סלון לחנות אודיו
כמו אצל חובבי סטריאו רבים, מערכת הסטריאו אצלי ממוקמת בסלון. זהו חלל משפחתי, שאני מנסה לשמר בו על אופי מעוצב ומכובד – לא אולפן הקלטות. לאורך השנים התעניינתי באקוסטיקה, אך תמיד מצאתי את עצמי מוותר בגלל הפן האסתטי: פאנלים גדולים? קירות מטופלים? זה פשוט לא התאים לחלל הביתי, לא לי – ולא לאשתי.
האתגר המרכזי: חלונות
הבעיה המרכזית בחלל שלי היא החלונות – שלושה במספר, כולל אחד גדול ליציאה לגינה ושניים נוספים בקיר הקדמי. חלונות עלולים לגרום להחזרים ולהוות מטרד אקוסטי משמעותי. פתרון אחד שהוצע לי היה ״לבטל״ את כל הקיר הקדמי עם חיפוי אקוסטי מלא – מה שמכונה "קיר כוח". ראיתי אילוסטרציות – והתוצאה בהחלט יכולה להיות אסתטית. אבל העלות גבוהה, והעבודה מורכבת מאוד לדירה קיימת. אולי בעתיד, אם נעבור לבית אחר, אשקול פתרון זה.
הפתרון: אקוסטיקה רכה
שיתפתי בהתלבטויות את שמעון בוזגלו מ-Vivaldi Audio, שהמליץ על פתרון פשוט, אסתטי ואפקטיבי – וילונות. גם יובל אבל, שמתמחה בהקמת חדרי קולנוע ופתרונות אקוסטיים, חיזק את הכיוון: וילון איכותי יכול לספק תמורה מעולה ביחס לעלות וללא צורך בשיפוץ עמוק.
חיפשתי בעל מקצוע מקומי שידע גם לייעץ עיצובית וגם לבצע. כך הגעתי ל"ווילונות נאוה" מאשקלון. ביום שישי אחד הגיע יגאל, בעלה של נאוה, עם מזוודת בדים ודוגמאות. הסברתי לו שאני מחפש וילון כמה שיותר עבה ואקוסטי – אך מבלי להקריב את האסתטיות. במהלך ההתייעצות הצעתי רעיון: אם כבר מכסים את החלונות בצדי הטלוויזיה – למה לא להמשיך את הווילון כך שגם הטלוויזיה תכוסה בעת הצורך? גם היא הרי מחזירה צליל (ומהווה חלון לכל דבר).
יגאל מדד, ייעץ, והציע פתרונות. לבסוף בחרנו:
- וילון כפול ודקורטיבי לחלון הגינה (שנראה טוב גם כשהוא פתוח)
- וילון עבה לקיר הקדמי, שניתן להזיז ולכסות את כל הקיר והטלוויזיה
ההכנות ביום שלפני
בשבוע שעבר יגאל התקשר להודיע שהוילונות מוכנים ושהוא יכול להגיע להתקנה ביום ראשון בבוקר. אני מודה – חיכיתי לרגע הזה, אבל גם חששתי. זה דרש ממני לפרק את כל המערכת, לארגן לו מרחב עבודה – וזה לא פשוט עם מערכת מורכבת ורגישה. העבודה עצמה רק הדגישה עד כמה המערכת שלי הפכה מסורבלת, ועודדה אותי להמשיך בדרך שבה התחלתי – לצמצם, לשפר, ולהשאיר רק את מה שחשוב באמת. אז אחרי ההורדה של מסך ההקרנה והמקרן בפעם הקודמת, עכשיו הגיע תורם של רסיבר הקולנוע הביתי, הסאב ורמקולי הסנטר והקדמיים הלוויינים.
כך הסלון היה נראה בשבת לאחר עבודת הפירוק והזזה.
בראשון בבוקר יגאל הגיע עם הוילונות. יגאל מבצע את העבודה בעצמו, באופן מסודר, מקצועי ונקי. כך זה נראה כשהוא סיים.
חיבור מחדש – וסאונד חדש
לאחר שיגאל סיים את ההתקנה, המשכתי את יום העבודה שלי – אבל ידעתי שהאתגר האמיתי עוד לפניי: לחבר מחדש את כל המערכת ולהחזיר את הדברים למקומם.
מאחר שהחלטתי להיפרד מרסיבר הקולנוע הביתי, מצאתי את עצמי עם מקורות שלא מחוברים לשום דבר – וללא דרך להשמיע תכני טלוויזיה דרך מערכת רמקולים.
בשלב הזה גייסתי את הבן שלי לעזרה. יחד הורדנו את הטלוויזיה מהקיר, חיברתי לה כבלי HDMI נוספים, וגם כבל אופטי שחיברתי לממיר שלי. לאחר שהטלויזיה הוחזרה למקום, החזרתי בזהירות את שני המזנונים, חיברתי את כל המערכת – והתיישבתי לבדוק.
מיד שמתי לב לכך שהחלל מרגיש שקט יותר. בעיניי, חל שיפור בתחושת הניקיון וגם שיפור קל בתחושת הדינמיות.
לבסוף ניגשתי לבדוק שהחיבור האופטי פועל כראוי. ניגנתי כמה קליפים דרך Tidal באפליקציה המובנית של טלוויזיית ה-LG שלי – ולשמחתי, הכול עבד מצוין. כעת, יש לי פתרון נוח ואיכותי לתכני וידאו – דרך מערכת הסטריאו שלי.
סיום פרק, תחילתו של שלב חדש
אחרי תקופה ארוכה של התלבטויות, חיפושים וחששות – זה סוף סוף קרה. בחרתי בפתרון האקוסטי שהכי מתאים לי: גם תקציבית, גם תפעולית, וגם אסתטית.
מה שנותר הוא רק להחזיר את השטיח הוותיק – או אולי לרכוש חדש – ואז אפשר להתקדם לשלב הבא במסע שלי אל עבר מערכת החלומות 2.0.
ומה איתכם? שתפו אותנו בפתרונות האקוסטיים שאתם בחרתם לשלב בסלון הביתי שלכם.
