AVReviews

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

השבוע אנחנו בסימן של מוזיקת בלוז. נמליץ לכם על אלבום בלוז עדכני של הרכב נהדר, שגיליתי בשנה האחרונה, אלבום בלוז של בלוזמן וותיק וגם אלבום של אחת ההבטחות הגדולות של הבלוז-רוק.

אלבום השבוע של מוזיקת בלוז: Misty Blues – Outside the Lines

אלבום השבוע שלנו הוא האלבום החדש, Outside the Lines, של להקת, Misty Blues.

להקת Misty Blues, היא אחת הלהקות שאני עוקב אחריהם באופן הדוק בשנה האחרונה. הכל התחיל מהשיר המרגש שלהם, The Hate, שכשהוא יצא כסינגל בחרתי בו לשיר השבוע שלנו. זהו שיר שנכתב בעצם בעקבות הערת שנאה פוגענית, שנכתבה בתגובה לאחד הסרטונים של הלהקה, כלפי הסולנית, Gina Coleman.

כל כך התלהבתי מהשיר שמיד רצתי להאזין לאלבום של הלהקה, כך שהמלצתי לכם על אלבומם מ-2022, שנקרא One Louder. בתקופה האחרונה הלהקה שחררה כמה סינגלים מהאלבום הנוכחי,  Outside the Lines וכל אחד מהם מצא את דרכו אל רשימת שירי השבוע שלי.

כך שממש ציפיתי בכליון עיניים להזדמנות לשבת ולהאזין לאלבום. אז לחצתי על Play ב-Spotify ומההתחלה מקבלים בלוז-רוק בועט ומודרני. כבר בשיר הפתיחה, Where Your Blues Come From, יש גרוב של Led Zepplin, באלבום הזה Misty Blues מסמלים לנו שהם באו לתת בראש ולהראות לנו מה הם יודעים.

לכל אורך האלבום האנרגיות גבוהות, זהו אלבום שנקודת הפתיחה שלו היא הבלוז, אבל הסאונד לא נצמד לתבניות קלסיות, יש כאן פריצת מסגרת וסאונד קצבי, שמשלב הרבה רוק, עוצמה, פאנק, ומערבב הכל בהפקה מודרנית מעולה.

הקטע The Hate, שמופיע באלבום הזה, הייתי בטוח שיהיה אחד הלהיטים הגדולים, אבל לאחר שהאזנתי לאלבום כולו, הוא שומר על רמה כה גבוהה, שלא הרגשתי שהקטע הזה מתבלט ביחס לשאר.

אחד מקטעי הבלוז היותר קלסים באלבום הוא I Don’t Sleep בהשתתפות, Petri Byrd. ללא ספק, Misty Blues יכולים לעשות גם בלוז נקי יותר, אבל הסגנון של הלהקה מנסה לקחת את הבלוז לכיוונים שונים ולא להצמד רק לקליסקה. בקטע Every Which Way למשל, יש המון פאנק, ושימוש בזמרות ליווי.

כל קטע באלבום הזה ראוי להתייחסות, אציין את Grip Your Soul, שמתחיל לאט והופך להמנון פאנק רוק, פשוט מגניב וגרובי בטירוף. הקטע Granville T. שוב מזכיר לי את Led Zepplin. אולי הקטע השקט והאיטי ביותר באלבום הוא Dare To Dream, שמהווה עצירה מרגשת מהאנרגטיות הגבוהה של האלבום.

עם כל האנרגטיות והרגש של שהאלבום המגוון והמרשים הזה, הוא היה חייב קטע סיום חזק, והקטע Been A Long Time Coming הוא בדיוק הדרך המושלמת לסגור את האלבום הזה. זהו קטע בשיתוף פעולה עם Eric Gales, זו בלדת בלוז-פאנק כל כך יפה ומרגשת.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקה בלוז

Eric Bibb – Ridin

ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Ridin, של הזמר, הכותב וגיטריסט הבלוז האמריקאי, Eric Bibb.

בשנת 2021, בחרתי באלבומו הקודם של Eric, שנקרא Dear America, כאלבום הבלוז של השנה. כעת מגיע אלבומו החדש, Ridin, שבהחלט ממשיך את הקו של Dear America. מקצבי הבלוז הקלסיים, השימוש בגיטרה אקוסטית לצד ליווי חשמלי, מייצרים סאונד שמרגיש נאמן למקור ומשלב אלמנטים של קאנטרי.

הליריקה שוב סובבת לא מעט סביב נושא הגזענות כלפי האפרו-אמריקאיים. אביו של Eric Bibb, היה זמר פולק, אך היה גם אקטיביסט למען זכויות השחורים ו-Eric הושפע רבות מכך.

שירים שאהבתי במיוחד באלבום הם הקטע המשעשע Blues Funky Like Dat, הבלדה המרגשת 500 Miles ובלדת הבלוז, עם הגיטרה החשמלית היפיפיה, Free.

האלבום, Ridin, הוא אלבום בוגר, מאופק ומעניין, כזה שכדאי להאזין אליו כמה פעמים, בשביל באמת להעריף את הניואנסים העדינים והמיוחדים בו.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Ally Venable – Real Gone

ההמלצה השניה שלנו היא האלבום החדש, Real Gone, של הזמרת, הכותבת וגיטריסטית הבלוז האמריקאית, Ally Venable.

היא ילידת 1999, היא הוציאה EP בכורה בגיל 14 ובשנים 2014 ו-2015, זכתה בפרס גיטריסטית השנה של ETX Music. כך שללא ספק, Ally Venable היא אחת ההבטחות הגדולות של הבלוז-רוק בארה״ב.

בעבר המלצתי לכם על אלבומה הקודם, Heart of Fire מ-2021. כעת מגיע אלבומה החדש, Real Gone, בו היא ממשיכה להפגין כישורי גיטרה פנטסטיים. מספיק לשמוע את עבודת הגיטרה בשני קטעי הפתיחה, שיר הנושא והקטע Going Home.

בהמשך האלבום, יש כמה שיתופי פעולה עם אגדות בלו כמו Broken & Blue, יחד עם Joe Bonamassa ו-Texas Louisiana עם Buddy Guy הוותיק. מכיוון שמדובר באומנית צעירה, יש כמה קטעים באלבום שהם קצת בוסריים וצעירים, בעיקר כמו הקטע Kick Your Ass, שכולל ליריקה מעט פשטנית מידי.

לצד האופי הצעיר, הכישרון של Ally הוא עצום וארבעת השירים שסוגרים את האלבום מהווים דוגמה נהדרת לכך: Blues in My Best Friend, עם המקצב הבלוזי הקלסי, הקטע Gone so Long, הוא אולי הבלדה הכי מרגשת באלבום, עם ריף גיטרה נהדר ושירה מאופקת ונעימה במיוחד. ב-Hold My Ground, שחוזר על הבלוז-רוק, יש מקצב נפלא שמזכיר רוק של שנות ה-90 ולבסוף, הקטע Two Wrongs, מסיים בשיא האנרגיה כמו שפתיחת האלבום, עם ליריקה משעשעת, דרך מצוינת לסגור את האלבום.

בשורה התחתונה, עם אומניות כמו Ally Venable, הבלוז-רוק נמצא בידיים טובות.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.