AVReviews

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

כרגיל יש לנו המלצות על שלושה אלבומים בשבילכם. הפעם נמליץ לכם על אלבום ג׳אז, שמורכב מפסנתר בלבד ועל שני אלבומים של אומנים שהצליחו למרות ילדות לא פשוטה, Janiva Magness ו-Dave Gahan. 

Iiro Rantala – My Finnish Calendar

נתחיל הפעם מהאלבום My Finnish Calendar של פסנתרן הג׳אז הפיני, Iiro Rantala, שיצא בשנת 2019.

הפסנתרן הפיני, Iiro Rantala, נולד בשנת 1970 בהלסינקי. הוא למד פסנתר ג׳אז וגם פסנתר קלאסי ב-Manhattan School of Music. לירו הוא גם מלחין ובמהלך הקריירה שלו היה חלק במספר הרכבי טריו של ג׳אז כולל Trio Töykeät. בנוסף לירו הוציא גם מספר אלבומי סולו. האלבום My Finnish Calendar הוא אלבום הסולו הרביעי שלו.

עונות השנה תמיד היו השראה אדירה לאומנים בכלל ומוזיקאים בפרט. אך כאן לירו אינו שר על העונות השונות, אלא על כל חודש וחודש. כך שהאלבום מורכב מ-12 קטעים, אחד לכל חודש קלאנדרי.

לא פעם המלצתי לכם כאן בפינה הזו על אלבומי מוזיקה מינימליסטים, כאלה עם כלי נגינה יחיד או זוג כלי נגינה. זהו סגנון מוזיקה מרתק מכיוון שכשהוא עשוי טוב, הכלי הבודד או זוג הכלים מצליחים לייצר יצירות מגוונות ומלאות. כך גם האלבום הזה, בעוד מוזיקת הג׳אז לרוב מורכבת משילובים של טריו או ארבעה נגנים, כאן יש לנו רק פסנתר. העושר של המוזיקה באלבום הזה הוא פשוט מדהים בעיני, זו עבודת הלחנה נפלאה בה כלי בודד מצליח ליצור סאונד כל כך הרמוני ושלם.

הקטעים כוללים מקצבים שונים, הסאונד תמיד נקי, הרמוני ומבחנתי מרתק. כך שהאלבום My Finnish Calendar הוא דרך מעולה לפתוח את השבת.

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Janiva Magness – Original

ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום Original משנת 2014, של הזמרת והכותבת האמריקאית Janiva Magness.

סיפור חייה של Janiva הוא לא סיפור פשוט. היא איבדה את שני הוריה בתור ילדה, ועברה בתריסר משפחות אומנה. בגיל 17 היא ילדה בת ומסרה אותה לאימוץ. בהחלט לא התבגרות פשוטה.

למוזיקה ולבלוז Janiva נמשכה בעקבות אוסף התקליטים של אביה והופעה של Otis Rush Jr. היא למדה סאונד והחלה לעבוד באולפני הקלטות, שם היא הייתה מידי פעם מקליטה שירת רקע. בעקבות כך היא החליטה להקים להקה.

בשנת 1986, ג׳ניבה החליטה לעבור ללוס אנג׳לס, שסצנת הבלוז שם פחות מוכרת, אבל דווקא שם היא מצאה את מקומה. אלבום הבכורה שלה הגיע בשנת 1991. במהלך הקריירה הארוכה של Janiva היא זכתה להכרה רבה כולל זכיה בפרס B.B. King Entertainer of the Year בשנת 2009 של איגוד הבלוז. הפרס הוענק לה בידי B.B. King בעצמו יחד עם Bonnie Raitt.

האלבום Original הוא צעד חשוב בקריירה של Janiva מכיוון שהיא השתתפה גם בכתיבה של חלק גדול מהשירים.

אומנים שעברו דברים לא פשוטים בחייהם, לא פעם מצליחים לגרום לאומנות שלהם להיות כנה ומרגשת יותר. אני חושב שהאלבום הזה הוא לחלוטין דוגמה לכך. המוזיקה, השירה והמילים, מרגשים ביותר.

אומנם Janiva מזוהה עם הבלוז, המוזיקה באלבום היא לא בלוז קלאסי, יש פה שילוב של סול, פולק, אמריקאנה ובלוז עכשווי. התוצאה היא סאונד קליל, מהנה ואנרגטי.

כבר מהפתיחה, האלבום מתחיל בשיא העוצמה עם הלהיט Let Me Breathe. משם הוא פשוט לא עוצר. הקטע השלישי באלבום When You Were My King, הוא אחד החזקים באלבום, בלדת בלוז מלאה ברגש. גם השירים I Need a Man ו-Everything Is Alright, שומרים על רמה גבוהה.

הקטע With Love הוא דואט של Janiva עם Dan Navarro, קטע סול קצבי ומדליק.

בחצי השני של האלבום, לטעמי יש קצת פחות אנרגיה וירידה קלה ברמה. עדיין מדובר מבחנתי באלבום מהנה, מלא במוזיקה בעלת אנרגיה חיובית ושירה נהדרת.

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Dave Gahan – Imposter

ההמלצה השלישית והאחרונה שלנו להיום היא האלבום החדש Imposter של Dave Gahan וה-Soulsavers.

במשך 40 שנה, Dave Gahan הוא הסולן של להקת הפופ המסנותז, Depeche Mode. דייב נולד בשנת 1962 ושמו המקורי הוא David Callcott. כמו Janiva Magness, גם הילדות של דייב לא הייתה קלה. אביו עזב כשהוא היה תינוק, אימו נשאה מחדש כמה שנים לאחר מכן, משם הגיע שם המשפחה Gahan. כשדייב היה בן 9 אביו החורג נפטר ואביו הביולוגי חזר לתמונה, מה שגרם לבלבול רב אצל דייב.

בצעירותו דייב התגרה בחוק לא פעם וידע תקלים רבים עם המשטרה, הוא הואשם השחטת רכוש, גרפיטי, וגניבת מכוניות. דייב מספר שהוא היה נהנה מההתרגשות של גניבת רכבים והמרדפים של המשטרה אחריו. לולא המוזיקה, היה נראה שדרכו של דייב לחיי הפשע הייתה בטוחה ולכן הוא טוען שהמוזיקה הצילה את חייו.

בשנת 1980 דייב הצטרף ללהקה שהוקמה בידי Martin Gore. Andy Fletcher ו-Vince Clarke. דייב הזה זה שהציע את השם Depeche Mode, והשאר היסטוריה, שכוללת בין היתר הצלחה אדירה וגם התמכרויות למיניהן, בין השאר להירואין.

קריירת הסולו של דייב הרבה פחות מוכרת ובשנים האחרונות הוא משתף פעולה עם ה-Soulsavers, צמד מפיקים בריטי-אמריקאי. לאורך הקריירה של דייב הוא כתב מעט מאוד שירים ולכן ידוע בתור מבצע בעיקר. שם האלבום, Imposter, או חקיין, ללא ספק מתייחס לכך. זהו אלבום של גרסאות כיסוי, אך בדיוק כאן מתגלה העוצמה של דייב, היכולות שלו לקחת את השירים הללו ולהפוך אותם לשלו. 

הסאונד הוא אפל ומלנכולי, לעיתים מעט הזכיר לי את ניק קייב, וכמובן הווקל של דייב, שלא ניתן לטעות בו. בהשוואה לסאונד של Depeche Mode, הסאונד באלבום הזה טבעי ונקי יותר, אם כי פה ושם יש דיסטורשיין והפקה מאוד אלקטרונית, למשל בקטע הבלוז I Held My Baby Last Night.

זהו אלבום שנשען כולו על השירה של דייב, ואין ספק בכלל שמדובר בסולן אדיר, כזה שמחזיק אלבום על כתפיו ללא מאמץ בכלל. השירים שהכי אהבתי באלבום הם: The Dark End Of The Street (קטע הפתיחה), A Man Needs A Maid, שנכתב בידי ניל יאנג, Metal Heart העוצמתי, 

האלבום נסגר בשתי יצירות מופלאות, Not Dark Yet של בוב דילן ו-Always On My Mind, שמקבל כאן טוויסט מסויים עם סגנון גוספל אפל ואיטי.

זהו אלבום פופ חכם של צמד מפיקים, שיודעים מה שהם עושים ושל זמר יוצא דופן, וזו גם דרך נהדרת לסיים את ההמלצות שלנו לשבוע זה.

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.