AVReviews

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

השבוע נמליץ על אלבום רוק נשי בועט ואנרגטי מאת Larkin Poe ונחזור לתחילת העשור הקודם על מנת להמליץ לכם על אלבום רוק-אמריקנה ואלבום פיוז׳ן ג׳אז מופלא.

אלבום השבוע: Larkin Poe – Blood Harmony

אלבום השבוע שלנו הוא האלבום החדש,Blood Harmony, של להקת רוק השורשים האמריקאית,  Larkin Poe.

להקת Larkin Poe הוקמה בשנת 2010 בידי האחיות Rebecca ו-Megan למשפחת Lovell. הקריירה המקצועית של האחיות החלה 5 שנים קודם לכן עם הקמת להקת הבלוגראס/אמריקנה, Lovell Sisters, יחד עם אחותן הבכורה, Jessica.

לאחר הקמת להקת Larkin Poe ב-2010 במשך כ-4 שנים הן הוציאו כמה EP ואלבומי הופעות, אך אלבום הבכורה שלהן הגיע רק בשנת 2014, כשהן חתמו על חוזה עם חברת RH Music. מאז הבנות זכו להצלחה רבה ולא הפסיקו להקליט. האלבום Blood Harmony הוא אלבום האולפן השישי שלהן והוא הוצא בהוצאת Tricki-Woo Records.

המוזיקה של Larkin Poe מושפעת מהרמוניה של רוק דרומי ומקצבי גיטרות כבדים. האלבום Blood Harmony בהחלט ממשיך את הקו הזה, זהו אלבום רוק בועט ואנרגטי. אולי שני הקטעים היחידים באלבום שניתן לקרוא להם ״בלדות״ אלה הם ״Might as Well Be Me״, שזהו הקטע הכי בלוזי באלבום והקטע המסיים של האלבום, “Lips as Cold as Diamond”, שזו בלדת קאנטרי. כל שאר הקטעים באלבום הם הרבה יותר קצביים.

אני מצאתי את האלבום מהנה במיוחד ולמרות המקצבים הדיי כבדים, הרגשתי שיש משהו קליל בסאונד. כשניסיתי להבין איך זה קורה, המחשבה שלי נדדה לי לכיוון של הגלאם רוק של שנות ה-80, איכשהו הרגשתי השפעה של הז׳אנר הזה על המוזיקה באלבום לצד הרוק הדרומי. בנוסף בכמה קטעים, כמו קטע הפתיחה Deep Stays Down ישנם מקצבים שמאוד הזכירו לי את הסאונד של ההרכב Ida Mae.

בשורה התחתונה, Blood Harmony של Larkin Poe הוא אלבום רוק אנרגטי ומלא ברגש, כך שהתוצאה הסופית היא מהנה במיוחד.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

אלבומים מומלצים נוספים

הפעם שתי ההמלצות הנוספות שלנו מגיעות מתחילת העשור הקודם.

John Hiatt – Dirty Jeans and Mudslide Hymns

ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום Dirty Jeans and Mudslide Hymns, של הזמר והכותב האמריקאי, John Hiatt, משנת 2011.

כיליד 1952,  John Hiatt הוא אחד מהסמלים הגדולים של המוזיקה האמריקאית. במשך הקריירה הארוכה שלו, במהלכה הוא הקליט מעל ל-20 אלבומים והתנסה בסגנונות רבים כולל רוק New Wave, בלוז וקאנטרי. ג׳ון היה מועמד 9 פעמים לפרס הגראמי וזכה בפרסים רבים אחרים.

לאחר ששמעתי את האלבום הזה, לתחושתי מדובר בפנינה אמיתית של הרוק האמריקאי, משהו בסאונד, במילים, בשירה ובתחושה הכללית, איכשהו מתחבר לי באופן מושלם לארה״ב. האלבום שומר על קו דיי אחיד של בלדות רוק, עם מקצבים איטיים עד לחצי מהירים. השירה של ג׳ון נעימה מאוד ומרגשת. עבודת הגיטרה נהדרת לכל האורך, בנוסף ישנם כלים נוספים שמלווים ומייצרים את הסאונד של האלבום, שהוא קצת קאנטרי, קצת אמריקנה וקצת רוק.

בשורה התחתונה זהו אלבום נפלא של זמר-כותב מקורי ומרגש.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Nighthawks – Today

ההמלצה השניה שלנו היא האלבום, Today, של הרכב הג׳אז והרוק הגרמני, Nighthawks, משנת 2010. 

החברים המייסדים של ההרכב, Nighthawks, הם  Dal Martino, מלחין מוזיקאי ומפיק, ו-Reiner Winterschladen, חצוצרן ג׳אז. המוזיקה של ההרכב מקוטלגת כ-Nu Jazz, והיא מורכבת משלל שילובים כגון Acid Jazz, Rock Jazz ועוד. הם נפגשו בשנת 1996 והוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-98, האלבום נבחר לאלבום הפיוז׳ן של השנה של stereo magizne.

בניגוד להמלצה הקודמת, כאן מדובר ביצירה אקלקטית במיוחד. מה רק אין כאן, קטע הפתיחה, To the ba הוא ג׳אז חלק, קצבי ונעים. לעומת זאת, הקטע השני, Botique Korkut, הוא קטע אלקטרוני בכלל וזהו הקטע היחיד שפחות התחברתי אליו. הקטע השלישי הוא קטע ווקל של זמרת פולנייה, שהוא יותר בוסה נובה. אפילו שירה בסגנון ערבי תמצאו כאן, בקטע Ederlezi. 

כך האלבום ממשיך בקפיצות מז׳אנר לז׳אנר, אך במקום להרגיש אקלקטי ולא קשור, האלבום הרגיש לי מעניין וייחודי וקיבלתי הנאה אדירה מלהאזין אליו. שני הכלים הבולטים לאורך האלבום הם החצוצרה והגיטרה החשמלית שמככבים לכל אורכו, ללא קשר לז׳אנר של הקטעים.

אציין לסיום את הקטע בזכותו הכרתי את האלבום, זה היה הקטע Slave to the Moon, זהו קטע שריגש אותי במיוחד, מכיוון שהוא כל כך הזכיר לי את לאונרד כהן. משהו במקצב, בסגנון השירה ושירת הליווי גרמו לי מיד לחשוב על כהן, זהו קטע פשוט יפיפה.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.