fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • אלבומי מוזיקה מומלצים – Snowy White

    מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

    השבוע נמליץ לכם, לשם שינוי, על שלושה אלבומים של אומנים גברים. נמליץ על ג׳אז המשולב עם אלקטרוני מעודן, בלוז-פולק אקוסטי בהופעה חיה ואלבום חדש לבלוזמן האהוב עלי, Snowy White.

    אלבום השבוע: Snowy White – Driving On The 44

    Snowy White – Driving On The 44

    אלבום השבוע שלנו הפעם הוא האלבום החדש Driving On The 44 של הבלוזמן הוותיק, Snowy White.

    כשהבלוזמן האהוב עלי מוציא אלבום חדש, בחירת אלבום השבוע שלי הופכת להיות קלה במיוחד.

    שמו האמיתי הוא Terence Charles והוא יליד 1948. במהלך הקריירה שלו הוא היה חלק בהרכב Thin Lizzy והופיע כגיטרה מלווה במסעות הופעות של Pink Floyd. בשנת 1983 הגיעה פריצה הדרך המיוחלת עם הלהיט הענק, Bird of Paradise, עד היום היצירה הכי מוכרת שלו.

    במשך שנים חשבתי שמדובר ב-One Hit Wonder, עד שניתקלתי במקרה באלבומו מ-2019, The Situation. האלבום הזה הדליק בי את הרצון העז לבלוז והיווה את ההשראה שלי ליצירת רשימת ההשמעה, Thank God for the Blues. לאחר שהכרתי את האלבום הזה הסתכלתי בדיסקוגרפיה שלו ב-Spotify וגיליתי אומן שלא מפסיק לעבוד עם הוצאות מידי שנה-שנתיים. בין האלבום מ-2019 עד לאלבום הזה, הוא הוציא גם את Something on Me ב-2020, שגם זה אלבום מעולה.

    יש משהו קסום ביצירה של אומנים בוגרים (74 במקרה הזה), ישנה בגרות וכנות ביצירה שלהם, שפשוט לא קיימת אצל רוב האומנים הצעירים. הסאונד של Snowy White מרגיש כאילו הוא פורץ מתוכו באופן נקי וחסר פילטרים. אין כאן תוספות של קישוטים למיניהםֿ ומצד שני אין פה מינימליזם, האלבום מרגיש כמו ג׳ם סשן של אומן שהבלוז זורם לו בעורקים, עם קטעי סולו מופלאים, שינוי מקצבים, אך לרגע לא קופצנות, השירה של Snowy White היא שיא הרוגע והשלווה ממש כמו הנגינה שלו הגיטרה.

    במהלך המסע שלי בבלוז הרחבתי את הרפרטואר שלי הרבה מעבר לאריק קלפטון או בי.בי. קינג הכרתי אגדות בלוז, כמו ג׳ו בונמסה, רוני ארל או טינסי אליוט, לצד אומנים פחות מוכרים כמו קירק פלטשר, דני בריינט או רוברט קריי. בכל אחד מהם מצאתי צד שאהבתי ויחד הם מרכיבים את פסיפס הבלוז שכבש אותי. אך עבורי Snowy White הוא הבלוזמן שעושה את המוזיקה שהכי מדברת אלי, דווקא בגלל הרוגע והשלווה של היצירה שלו.

    האלבום Driving On The 44 שומר על הקו של אלבומיו האחרונים של Snowy White, לכל אורכו הוא שומר על רמה גבוהה, החל מקטע האינטרו הנהדר בפתיחת האלבום, Freshwater, דרך Longtime Blues ועד ל-Keep on Flying. כשאולי רק הקטעים One Man Girl ו-Slinky Too, נמצאים לטעימה בדרגה אחת מתחת לשאר.

    הסאונד דיי מגוון עם שילובים של מקצבי בלוז קלאסים, בלדות וכמובן קטעי סולו נהדרים.

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:


    האלבום ב-Tidal

    אלבומים מומלצים נוספים

    Philippe Chrétien – Noir

    Philippe Chrétien - Noir

    ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום Noir מאת הסקספוניסט Philippe Chrétien משנת 2006.

    פיליפ הוא יליד שוויץ (1958, באזל).הוא למד פסנתר וחצוצרה אצל Chester Gill, עד שבשנת 1979 עבר ל-tenor saxophone בתור הכלי הראשי שלו. במהלך השנים פיליפ התנסה בשלל סגנונות ושילוב של DJ ומוזיקה אלקטרונית יחד עם הג׳אז והסאונד המלודי והמלטף של הסקסופון וכך הוא יצר לעצמו סגנון ייחודי משלו.

    האלבום הזה משנת 2006 מדגים באופן מושלם מהו אותו סגנון. בעוד המוזיקה האלקטרונית לרוב לוקחת את הסאונד לכיוון של יצירות דאנס, כאן היא משמשת כרקע עדין לחלוטין, עליו מונחות מלודיות מענגנות של סקסופון. 

    היצירה מרגישה אינטימית ומרגשת ומשלבת באופן הרמוני בין הקלאסי והמודרני. כך שזו דרך מעולה לפתוח איתה את השבת. 

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:


    האלבום ב-Tidal

    Derrin Nauendorf – Live At The Boardwalk

    Derrin Nauendorf - Live At The Boardwalk

    ההמלצה השניה של #שבת_של_מוזיקה היא האלבום Live At The Boardwalk של הזמר, הגיטריסט והכותב Derrin Nauendorf משנת 2002.

    בשנת 2000 נפגשו באוסטרליה, Derrin Nauendorf, נגן גיטרה אקוסטי ו-Singer\Songwriter, יחד עם אומן כלי ההקשה, David Downing. הם יצאו לטור בבריטיניה בשנת 2001 וזכו למוניטין בתור אחת המופעים הטובים שיש. האלבום הזה הוקלט בהופעה כזו ב-Sheffield בינואר 2002

    להקליט כמו שצריך הופעה חיה זו אומנות שלמה, יש כל כך הרבה הקלטות בינוניות עד גרועות של הופעות חיות, שאני לא פעם נמנע מהז׳אנר הזה. כאן יש הקלטה שהיא לחלוטין אודיופילית מבחינתי, אפילו אטען שמדובר בהופעה שהזכירה לי באיכות ההקלטה את האלבום הנודע של Nils Lofgren, שאין אודיופיל שאינו מכיר.

    המוזיקה היא בלוז אקוסטי יחד עם פולק רוק, נגינת הגיטרה היא ברמה הגבוהה ביותר, וליווי כלי ההקשה מענג. השירה של Derrin היא נקייה ומרגשת. אומנם קטע הפתיחה, Ghost Town הוא בפירוש הלהיט הגדול כאן, שאר האלבום לא נופל ממנו ואני ממליץ בחום להאזין לאלבום כולו.

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:

    האלבום ב-Tidal

    עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.

    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן