AVReviews

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

הפעם הכנו לכם אלבום ג׳אז מגרמניה, אלבום פולק-גוספל משוודיה ואלבום של אגדת הפרוגרסיב רוק הבריטית, Steve Hackett.

אלבום השבוע: Steve Hackett – Surrender of Silence

אלבום השבוע שלנו שייך הפעם למוזיקאי, זמר, כותב, מפיק וגיטריסט העל הבריטי, Steve Hackett. סטיב (יליד 1950), התפרסם בתור הגיטריסט של להקת Genesis, בין השנים 1971 – 1975, כשהלהקה הייתה פורצת דרך בסצנת הרוק הפרוגרסיבי, יחד עם שמות כמו פיטר גבריאל ופיל קולינס.

קריירת הסולו של Steve Hackett החלה כבר בשנת 1975, בעודו עדיין חלק מלהקת Gensis, בשנת 1986 סטיב איחד כוחות עם סטיב נוסף, Steve Howe מלהקת Yes, ויחד הם יצרו להקה בשם GTR. האיחוד לא שרד לאורך זמן וסטיב חזר לקריירת סולו פעילה.

סטיב ידוע בתור גיטריסט על המתמחה גם בגיטרה חשמלית וגם באקוסטית. לאורך הקריירה שלו הוא התנסה בסגנונות רבים, בין היתר כמובן רוק פרוגרסיבי אבל גם בלוז, מוזיקה קלאסית, פופ, רוק ומוזיקת עולם. האלבום החדש שלו, Surrender of Silence, שיצא בספטמבר 2021, יכול לשמש כסיכום נפלא של הקריירה הארוכה של סטיב.

למעשה בתוך האלבום Surrender of Silence, יש נגיעות של כמעט כל הסגנונות הללו. אני הייתי מתאר את האלבום כאופרת רוק רחבת יריעה. סטיב מתאר את האלבום הזה במילותיו כך: 

״This album is a journey when no journeys were possible״

זו כמובן התייחסות לקורונה שמונעת מרבים מאיתנו את היכולת לטייל בעולם, אז האלבום הזה מבטיח לקחת אותנו למסע סובב עולם במקום. זהו אלבום שמצליח להיות גם פרוגרסיבי ומשלב לא מעט מקצבים של רוק כבד ואפילו מטאל ומצד שני מוזיקה קלאסית כמו למשל בקטע השני באלבום, Natalia, שמבוצע עם אורקסטרה שלמה, ואז פתאום אנחנו באפריקה עם Wingbeats, שכולל פתיחה בשירה אפריקאית, יחד עם גיטרה נפלאה. בעוד הקטע Shanghai to Samarkand לוקח אותנו לטיול בסין ואוזבקיסטן. הקטעים משלבים קטעי סולו ארוכים כיאה לסגנון הפרוגרסיב רוק, אך ממש לא ארוכים מידי, המידתיות והאיזון הם מדויקים להפליא. כנראה שרק אומנים כה וותיקים יכולים לייצר יצירה כל כך מורכבת, שגם תהיה מאוזנת ונעימה לאוזן.

לכל אורך המסע הזה, עם כל המוזיקה המגוונת הזו, לא נוצרת תחושה של אקלקטיות או בלגן, במקום זאת התחושה של אופרת רוק שלמה ומבריקה. עוד חלק משותף לכל היצירות באלבום זו ההרמוניה והמלודיה, בין אם זו השירה הרכה לכל אורך האלבום ואם זה המקצבים, שלא משנה אם הם מגיעים מרוק כבד, מוזיקת עולם, או מוזיקה קלאסית, זה תמיד נשמע הרמוני ונהדר.

המון זמן לא שמעתי מוזיקה בסגנון הזה, אז תודה גדולה ל-Steve Hackett, שבזכותו שוב יכולתי להנות ממוזיקת רוק, מבריקה ומשובחת. אז כמו שבטח הבנתם, האלבום Surrender of Silence נכנס בגדול למועדן ה״אלבום מושלם״ שלי.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

אלבומים מומלצים נוספים

Julian & Roman Wasserfuhr – Gravity

ההמלצה הראשונה שלנו היא אלבום הג׳אז החלק האינסטרומנטלי Gravity של צמד האחים מגרמניה Julian & Roman Wasserfuhr משנת 2011.

צמד האחים Julian ו-Roman החלו את דרכם בסצנת הג׳אז של גרמניה בעודם בני נוער. הם זכו להצלחה אדירה כאשר Julian נחשב בידי רבים לחצוצרן הגדול ביותר של הג׳אז הגרמני מאז Till Brönner. בעוד אחיו, Roman הוא פסנתרן מוערך. שני האחים שמשרים ביטחון רב אחד על השני ייצרו סאונד שהוא מצד אחד, חלק ומרגיש מוכר מאוד, ומצד שני יש בו משהו משלהם באווירה. צמד האחים ניגן עם אומנים גדולים, כמו למשל Nils Landgren.

האלבום כולל 13 יצירות שכולן ג׳אז חלק ונהדר, יחד עם זאת, אחרי קטע הפתיחה המעולה מגיעים שלושה קטעים, בראשים העיבוד ל-Englishman in New York, שכמעט וגרמו לי לוותר על האלבום. לתחושתי מדובר בשלוש יצירות ג׳אז, איך לומר זאת, דיי משמימות. לאחר שלמדתי ליהנות המהז׳אנר המוזיקלי הזה, המחשבה שעברה לי בראש לאחר שסיימתי להאזין לקטע הרביעי באלבום, L.O.V.E, הייתה ״לא בשביל למדתי לאהוב ג׳אז״ זה פשוט נשמע כמו מוזיקת טרקלין של מלון (וממש לא הטרקלין שלי). בפירוש לא מדובר ביצירות ״לא טובות״, אבל פשוט לא מהנות במיוחד.

אני מאוד משתדל לתת הזדמנות לאלבומים שלמים, ורק אם אני באמת סובל אחרי כחצי אלבום, אני מוותר. ואז הגיע הקטע החמישי, Ramos Us, ואיתו כל הרוח של האלבום השתנתה לחלוטין. פתאום יש בס, קצב, אנרגיה והנאה אדירה! זהו קטע עם מקצב מהיר נפלא! אבל זה ממש לא העניין של קצב מהיר, בהמשך האלבום ישנן גם יצירות פסנתר איטיות, אבל כל האנרגיה שונה לגמרי ומצאתי את עצמי מתמוגג מכל אחת מהיצירות הבאות באלבום.

האלבום הזה בהחלט הוכיח לי שהסבלנות משתלמת ומלבד שלושת הקטעים שצייניתי, כל שאר האלבום הוא ג׳אז מהנה ביותר ולכן אני לגמרי ממליץ לכם לפתוח את השבת עם האלבום הזה.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Lars Bygdén – One Last Time for Love

ההמלצה השניה שלנו להיום היא האלבום החדש One Last Time for Love של Lars Bygdén.

לארס נולד בשנת 1973 בשוודיה (בעיר Sundsvall). את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל בתור גיטריסט של להקות פסיכודליות כמו Magic Broom ו-The Shades of Orange. בשנת 1996 הקים Lars Bygdén להקת קאנטרי-רוק בשם The Thusand Dollar Playboys. הלהקה הוציאה שני אלבומים שזהו להצלחה מסחרית וזכו לתשומת לב רבה בתקשורת בשוודיה. בשנת 2003 הלהקה התפרקה ו-Lars Bygdén החל את קריירת הסולו שלו.

האלבום One Last Time for Love הוא אלבום דיי קצר עם 9 קטעים ואורך כולל של פחות מ-43 דקות. זהו אלבום פולק-גוספל נוגה ונעים במיוחד. הווקל של לארס מזכיר לי מעט את Matt Berninger, זהו ווקל עמוק ויחד עם זאת מאוד מלודי.

את הקטע השני באלבום, A Bird and a Star, בחרתי לפני כמה שבועות לשיר השבוע שלי, ולטעמי זהו הלהיט הגדול של האלבום, אך לא חסרים שירים מעולים נוספים באלבום, כמו Born Again, שיר הנושא ו-Fall into the Night.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.