AVReviews

מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

הפעם הכנו לכם שבת אנרגטית ומגוונת עם להקה חדשה עם סגנון ייחודי מברצלונה, אלבום חדש ללהקת פרוגרסיב רוק אגדית ואלבומה החדש של הזמרת הקוריאנית המופלאה, Youn Sun Nah.

אלבום השבוע: Youn Sun Nah – Waking World

אלבום השבוע שלנו שייך לזמרת, ומוזיקאית הג׳אז הקוריאנית המופלאה, Youn Sun Nah. אני עוקב אחרי Youn כבר תקופה, לפני כחצי שנה, הכרתי את אלבומה Immersion שיצא בשנת 2019, האלבום הזה הפך להיות במהירה לאחד האהובים עלי ביותר, אלבום שאני חוזר אליו פעם אחר פעם וגם משמש אותי קבוע בסקירות ציוד.

מעט על Youn, היא זמרת ג׳אז קוריאנית, נולדה בשנת 1969 בסיאול, בירת קוראיה להורים מוזקליים. אביה היה מנצח ואימה הייתה שחקנית מוזיקלית. Youn עצמה למדה ספרות צרפתית באונברסיטה בקוריאה ועבדה בחברת אופנה, עד שנשיא תאטרון גילה אותה, הופעת הבכורה שלה הייתה במחזה בתיאטרון.

זה היה הרגע שהדביק את Youn בחיידק המויזקלי. בשנת 1995 היא החליטה לעבור לפריז ללמוד ג׳אז ושאנסון צרפתי, בין היתר ב-CIM Jazz School. בשנת 2001 הגיע אלבום הבכורה שלה.

אז איך האלבום החדש, Waking World, לעומת Immersion המופתי? מדובר בשני אלבומים מאוד שונים. האלבום Immersion הוא תצוגת תכלית של ג׳אז ניסיוני, אנרגטי, מקורי ועם הקלטה משובחת, שמגדירה מחדש איך הקלטת סטריאו יכולה להישמע. לעומתו Waking World הוא אלבום אינטימי יותר, פחות מגוון במקצבים, רגוע יותר וגם אישי יותר. את כל השירים באלבום החדש Youn כתבה בעצמה, בניגוד ל-Immersion, שכלל לא מעט גרסאות כיסוי.

אז אומנם זהו אלבום רגוע יותר, עדיין בהחלט יש כאן גיוון, למשל הקטע Lost Vegas, כולל מקצב רוק דיי בועט. במהלך האלבום משולבים קטעי ג׳אז ניסיוני, אפקטים שונים ושינויי מקצבים, רק שהכל מרגיש מעט מאופק יותר. למרות האיפוק הזה, האלבום מפתיע אותי בכל האזנה מחדש, אני מגלה משהו שלא שמתי לב אליו קודם. חשוב לי להדגיש שלמרות שאולי אין כאן להיטים גדולים ומגוונים כמו ב-Immersion, רמת ההפקה וההקלטה לא נופלות בכלום גם באלבום החדש.

הפתיחה של Heart Of A Woman, הוא אחד מרגעי השיא של האלבום מבחנתי, בהמשך יש השפעה אוריינטלית בקטע. השיר Don’t Get Me Wrong הוא בלדה מופלאה ומרגשת, המילים מדברות על אנשים שמתעלמים מעובדות ומעדיפים להאמין לשקרים, שנאה ועוד. בפזמון של הבלדה המופלאה הזו יש מקצב רגאיי, והשילובים הקטנים הללו זה אולי המהות של המוזיקה הנהדרת של Youn Sun Nah.

לסיום, אני חייב להתייחס לווקל, יכולות השירה של Youn Sun Nah מרגישות כמו אינסופיות, היא יכולה לשיר איך שבא לה והכל באופן טכני מושלם. למרות היכולות הכבירות היא בוחרת לרוב לשיר קטן, לתת למוזיקה, לרגש ולהגשה הנכונה את הבמה ולא סתם ״להפציץ״.

שורה תחתונה, עבורי מדובר באחת הזמרות והאומניות הטובות והמוכשרות ביותר שיש, ואני מעריך ומעריץ את היצרתיות שלה.

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

אלבומים מומלצים נוספים

Zoe’s Shanghai – Lava Love

ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש (משנת Lava Love ,(2021 של להקת Zoe’s Shanghai.

את ההמלצה לאלבום הזה קיבלתי מיאן סברדלוב, חבר קבוצת הפייסבוק שלנו (שכבר מזמן הפך להיות פשוט חבר ולא רק חבר קבוצה), אז תודה רבה יאן!

להקת Zoe’s Shanghai מגיעה מברצלונה והם מנגנים סגנון מיוחד, אותו הם מתארים בעמוד הפייסבוק שלהם כך:
״We melt soul, heart, jazz, groove, beats and west African roots״

בהחלט לא פשוט לתאר את הסאונד של הלהקה, יש כאן שילוב של שכבות בס מרובות, מקצבים דיי מורכבים ועליהם מונחת שכבה של שירת סול והרמוניה נהדרת. זו לא מוזיקה ששומעים בכל יום, לפחות אני לא. זו בהחלט חווייה להתנסות בעוד סגנונות חדשים, במיוחד שלמרות המורכבות, יש באלבום הרבה הרמוניה שמשתלבת נפלא, והווקל של הסולנית נעים ומלא נשמה וכוונה.

בחלק גדול מהקטעים יש כל מיני שבירות ושינויי מקצבים, מה שקצת הזכיר לי רוק פרוגרסיבי.
האלבום שומר על רמה דיי אחידה לכל אורכו, אך אני חושב שבכך גם נמצאת החולשה שלו, למרות המורכבות והתזזתיות של המוזיקה, יש קו אחיד לכל אורך האלבום, עד לנקודה שהרגשתי מעט חוסר בגיוון.

השירים הבולטים מבחנתי הם Sabotage, Fiction Island וקטע הסיום, Father.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal

Jethro Tull – The Zealot Gene

ההמלצה השניה שלנו להיום היא האלבום החדש The Zealot Gene של Jethro Tull.

להקת Jethro Tull הוקמה בשנת 1967 ב-Blackpool באנגליה. הלהקה ניגנה תחילה בלוז-רוק, ופיוז׳ן ג׳אז, אך בהמשך היא החלה לשלב גם פולק, רוק כבד ואפילו מוזיקה קלאסית. כל השילובים והבלגן הזה קבעו את הסגנון של הלהקה כרוק פרוגרסיבי. אם איי פעם התעניינתם בסגנון הזה, בוודאי שמעתם את השם, Jethro Tull, כיוון שהם אחת הלהקות הגדולות של הז׳אנר.

לא רק סגנונות הלהקה החליפה כמו גרביים, אלא גם את חברי הלהקה. כשהעוגן שנשאר תמיד הוא המקים, הסולן, המלחין ונגן החליל (והגיטרה), האיש והאגדה, איאן אנדסון. איאן הוא מילה נרדפת ל-Jethro Tull, הוא הלב והמוח מאחורי המוזיקה שלהם.

אלבום הסטודיו האחרון של הלהקה שכלל חומרים מקוריים יצא בשנת 1999, ולמרות שהלהקה המשיכה להופיע שנים רבות לאחר מכן ורק בשנת 2014, אנרדסון הודיע על סיום דרכה. אנדרסון (74), המשיך בקריירת הסולו שלו, עד שהשנה הוא אסף כמה מחברי הלהקה בגילגולים השונים שלה, יחד עם נגנים מהלהקה שליוותה את קריירת הסולו שלו ויחד הם יצרו אלבום חדש של Jethro Tull אחרי 19 שנה (אז יצא אלבום כריסמס שלהם).

בתקופה שהאזנתי לרוק פרוגרסיבי יצא לי לשמוע את האלבומים המפורסמים של הלהקה, כגון Thick as a Brick ו-Songs from the Wood, אך האלבום שבאמת השאיר עלי חותם היה Aqualung (משנת 1971). 

כך שניגשתי לאלבום בהתרגשות רבה, ואני חייב לומר שלא התאכזבתי כלל. יש כאן הרבה מהדברים שאהבתי ב-Aqualung, שילוב של מקצבי רוק כבד, פולק רוק עם נגינת החליל האופיינית של איאן אנדרסון וכמובן הווקל של אנדרסון שאי אפשר שלא לזהות אותו.

מבחנתי האלבום הזה הוא טייק מודרני ומעט מעודן לסגנון הרוק הפרוגרסיבי האגדי של הלהקה הזו, כך שאני חושב ש-The Zealot Gene הוא פנינה אמיתית וקיבלתי הנאה אדירה מלהאזין לאלבום הזה.

אהבתי רוב מוחלט של השירים באלבום, גם בשירים שפחות אהבתי היו המון רגעי קסם, כך שלא פשוט להצביע על שירים בולטים. שיר הפתיחה Mrs Tibbets, הוא קטע נהדר שמתחיל כפולק רוק, ואז פתאום קטע סולו גיטרות של רוק כבד ואז קטע חליל שנשמע קלאסי, דוגמה נהדרת למוזיקה המיוחדת של אנדרסון. שירים נוספים שאהבתי במיוחד הם Shoshana Sleeping הקופצני והאנרגטי, הקטע In Brief Visitation, שיש בו תחושה של בלדת רוק ובלדת פולק מעורבבים זה בזה.

האזנה מהנה:

האלבום ב-Spotify:

האלבום ב-Tidal (באיכות Master)

עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.