fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • אלבומי מוזיקה מומלצים – The Order Of The 12

    מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.

    השבוע נמליץ לכם על פרויקט מחווה לז׳אנר הפולק הפסיכודלי של שנות ה-70 של הרכב בשם The Order Of The 12, אלבום אינדי פופ-רוק מבלגיה ואלבום שהצליח להוציא ממני דעה קוטבית ביותר.

    אלבום השבוע: The Order Of The 12 – Lore of the Land

    The Order Of The 12 – Lore of the Land

    אלבום השבוע שלנו הפעם הוא האלבום החדש Lore of the Land של ההרכב החדש, The Order Of The 12.

    ההרכב, The Order Of The 12, הינו שילוב של Richard Norris, מוזיקאי, מפיק, מהנדס סאונד וכותב יחד עם הזמרת Rachel Thomas ו-Stuart Carter על הגיטרה.

    ריצ׳ארד מתואר באתר Bandcamp כ״משתף פעולה סדרתי״, ומאז תחילת המגפה הוא רק הגביר את הקצב של הפרויקטים בהם הוא מעורב.

    האלבום Lore of the Land, הינו מחווה לפולק רוק הפיסכודלי של שנות ה-70. ההשפעה של הז׳אנר הזה מורגשת לכל אורך האלבום גם שילוב שלל אפקטים כמו למשל בקטע, Somewhere Nearly Gone. יש כאן הפקה דיי מורכבת עם שילוב אפקטים, אך הבסיס הוא נקי, פשוט ומלודי, ונע בין פולק רוק קלאסי לרוק שורשים.

    אני מצאתי את האלבום מבריק ומרגש, עם ווקל קסום, גיטרה מלטפת ורמת הפקה גבוהה. הסגנון המעודן והנעים של האלבום הוא מסוג הדברים שאני יכול להאזין אליהם בלי סוף, והשילוב הזה הוביל אותי לבחור באלבום כאלבום השבוע שלנו.

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:


    האלבום ב-Tidal

    אלבומים מומלצים נוספים

    Intergalactic Lovers – Liquid Love

    Intergalactic Lovers - Liquid Love

    ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Liquid Love מאת ההרכב הבלגי Intergalactic Lovers.

    זה לא סוד שההמלצות שלי נוטות לכיוון של ג׳אז, בלוז, פולק וקצת קאנטרי. אלה הם הסגנונות שאני הכי אוהב ומתחבר אליהם. יחד עם זאת אני תמיד מנסה לפתוח את הראש ולחפש המלצות מז׳אנרים נוספים, גם בשביל להרחיב אופקים וגם בשביל שיהיה יותר עיניין בשבילכם. 

    השבוע אני ממליץ לכם על ההרכב, Intergalactic Lovers, הרכב אינדי רוק בלגי, שהחל את דרכו בשנת 2008. ארבעת חבריו הם Lara Chedraoui, Brendan Corbey, Maarten Huygens ו-Raf De Mey. את אלבום הבכורה שלהם הם הוציאו בשנת 2011 והאלבום החדש, Liquid Love הינו אלבום הסטודיו הרביעי של ההרכב.

    הסגנון שלהם זכה להשוואות אל אומנים כמו PJ Harvey. אותי האלבום הזה זרק היישר לסצנת הפופ האלקטרוני של שנות ה-80, זהו סגנון נוסטלגי עבורי ואני מאוד מחבב אותו. האלבום כולו הוא פצצה של כייף, פופ-רוק אנרגטי עם צלילים אלקטרוניים חביבים ורכים. ללא ספק מה שמרים את הרמה של האלבום הזה זה הווקל המעודן והנעים של הסולנית, Lara Chedraoui. יכול להיות שחסר מעט גיוון באלבום, אך מכיוון שיוצא לי מעט לשמוע סגנון דומה, נהניתי מאוד מהאלבום כולו.

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:


    האלבום ב-Tidal

    Yes the Raven – Love Is Covered in Dust

    Yes the Raven - Love Is Covered in Dust

    ההמלצה השניה שלנו היא האלבום Love Is Covered in Dust של הגיטריסט, הזמר והכותב Yes the Raven משנת 2014.

    השם Yes the Raven, זהו שם הבמה של אומן בשם Alan Mearns. כשחיפשתי עליו ביוטיוב, נתקלתי בסרטון הבא של המפיק האמריקאי, Rick Beato, שמספר עד כמה Alan Mearns הוא אומן מדהים ושכדאי לעקוב אחריו. 

    אלן נולד בבלפסט, צפון אירלנד. הוא החל ללמוד בכינור קלאסי בגיל 5 ועבר לגיטרה קלאסית בגיל 10. בשנות נעוריו הוא עבר לארה״ב ושם המשיך בלימודי הגיטרה שלו. הפרויקט, Yes the Raven, הוא אחד מפרויקטי הבמה שלו.

    אני לא יודע אם אלן התלונן על כמות העוקבים הנמוכה שלו, או שרק אחרים עשו זאת בשמו. בכל מקרה, הפרופיל שלו ב-Spotify הוא ריק. אני לא מבין מדוע אומנים לא טורחים לכתוב על עצמם בפרופיל שלהם בשירותי המוזיקה, בעיניי זה משהו שיכול לעזור עם החיבור שלהם אל הקהל.

    האזנתי לאלבום הזה לפחות 3 פעמים וניסיתי לגבש דעה כלשהי עליו. מבחנתי החוויה שעברתי עם האלבום הזה הינה חוויה קוטבית מאוד. מצד אחד הראש שלי מעריך מאוד את כישורי הגיטרה יוצאי הדופן שמופגנים כאן. יש כאן מקצבים מורכבים ופריטת גיטרה ברמה טכנית גבוהה, גם הווקל מצוין, הוא מדויק ונקי. כך שאם אתם שואלים את הראש שלי, מדובר כאן באלבום מרשים ביותר. 

    למרות זאת, גם לאחר שלוש האזנות לאלבום, לא הצלחתי להתחבר ולהתרגש ממנו, למרות ההערכה הרבה שלי ליכולת שאלן מפגין כאן. באיזשהו מקום, המקצבים המורכבים הללו, הרגישו לי מורכבים מידי, מפגן טכני, פחות מלודי ונעים, ובאופן אישי אני מוצא את הסוג הזה של מוזיקה פחות מרגשים.

    זה דיי הזכיר לי את התחושה שלי לתקליט אודיופילי שיש לי של Wizz Jones, שנקרא Right Now משנת 1972. גם באלבום זה יש מפגן גיטרה פנטסטי, אך לא הצלחתי ליהנות מהמוזיקה או להתרגש מהאלבום.

    השיר שבעקבותו הגעתי לאלבום הזה הוא This Will Only End in Tears, ברמה הטכנית אין כאן התעלות מעל שאר האלבום, אף הקטע הזה הוא היחיד באלבום שהצליח באמת לרגש אותי.

    אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על האלבום.

    האזנה מהנה:

    האלבום ב-Spotify:

    האלבום ב-Tidal

    עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.

    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן