AVReviews

בכתבה זו אשתף אתכם בחוות דעתי המלאה על הפטיפון החדש שבחרתי לרכוש, SME Model 12 MK2. אז האם הצלחתי להגיע לנירוונה אודיופילית בתחום האנלוגי?

הפטיפון נרכש מהיבואן הרשמי של SME בישראל, Arama Audio של אמיר ארמה.

שורה תחתונה

הקדמה

אתחיל ראשית בהפניה לשתי כתבות קודמות שהכנתי שישלימו לכם את התמונה המלאה:
כשקיבלתי את הפטיפון לפני כחודש, סיפרתי לכם על תהליך הבחירה בפטיפון, חוויית הרכישה וגם על חברת SME.
לכתבה ״SME Model 12 MK2 – הפטיפון החדש שלי״

עם שדרוג הפטיפון הסתיים מבחינתי תהליך בניית מערכת החלומות שלי, שנמשך כ-5 שנים.
לכתבה ״השלמת מערכת החלומות שלי – מה למדתי בדרך״

בכתבה זו אתאר את השינוי שה-SME Model 12 MK2 גרם במערכת שלי, את חויית השימוש ואת דעתי על ביצועי הסאונד שלו.

העומד למבחן: SME Model 12 MK2

דגם ה-SME Model 12 MK2 הינו דגם חדש של חברת SME, שהושק בתחילת 2023 והוא מחליף את דגם ה-Model12 המקורי, שבתורו הושק בשנת 2019. לאחר שחברת SME השיקה את דגם הדגל שלה ה-Model 60, הם החלו בתהליך בו הם עוברים דגם דגם ומשדרגים אותם עם טכנולוגיות, שפותחו במקור עבור אותו דגם הדגל.

גוף הפטיפון נבנה מחתיכה שלמה של אלומיניום בדרגת איכות פרימיום, שעוברת תהליך חיתוך בעזרת מכונת CNC. השסי המשני כולל את הנשא (bearing), הצלחת והזרוע, אשר מבודדים מהמנוע בעזרת מערכת בידוד מתקדמת. בתחתית הפטיפון ישנן 4 רגליות מתכווננות, אשר מופרדות באופן מכני מהשסי. מנגנון הנעת הרצועה ממוקם מתחת לצלחת, מה שמאפשר את העיצוב הקומפקטי.

בחלקו האחורי של הפטיפון תמצאו את המחברים, יציאת RCA מוזהבת, כניסה לכבל ה-LEMO מיחידת בקרת המהירות וחיבור הארכה מוזהב אף הוא. במקרה שלאחר חיבור הארכה עדיין יש רעש כלשהו, ישנו מחבר הארכה נוסף הממוקם על המנוע.

ה-SME Model 12 MK2 מגיע כברירת מחדל עם זרוע מדגם Model 309, זוהי זרוע מרשימה, העשויה ממגנזיום ופלדת אל-חלד עם חיווט פנימי איכותי של חברת Crystal Cable. זו הזרוע שבחרתי בה, אבל ניתן גם לשדרג אותה לדגמים בכירים יותר של זרועות מסדרות ה-IV וה-V של החברה.
הפטיפון עם הזרוע והצלחת שוקלים יחד 21.6 ק״ג.

חברת SME דוגלת בהפרדה פיזית בין חלקים העלולים לגרום לרעשים והפרעות הדדיות ובדגם ה-SME Model 12 MK2 הם לוקחים את זה לקצה, כאשר גם בקר המהירות וגם ספק הכח מופרדים, כך שלמעשה הפטיפון מגיע בשלושה חלקים. ספק הכח מבוסס על שנאי טרואידי עצום ומגיע בתיבה גדולה השוקלת 4 ק״ג. דגם ה-Model 12 המקורי כלל שני חלקים ואינו כלל ספק כח נפרד. ה-SME Model 12 MK2 מגיע עם מערכת הנעה חדשה ומנוע AC חדש, בעוד הדגם הקודם כלל מנוע DC.

יחידת בקרת המהירות בנוייה כמו לבנת אלומיניום והיא מגיעה עם עיצוב קעור, אשר מאפשר, אם רוצים, להצמיד אותה אל הפטיפון. היחידה מאפשרת להפעיל ולעצור את סיבוב הצלחת וכמובן להחליף בין מהירויות ה-33 וה-45. ההחלפה מתבצעת בעזרת לחיצה בודדת על הבורר. בנוסף ניתן גם לכייל את המהירויות בעזרת הבורר.

החיבורים בין יחידת ספק הכוח אל יחידת בקר המהירות וממנו אל הפטיפון נעשים בעזרת שני כבלי LEMO שמסופקים עם הפטיפון. שימו לב שהכבלים אינם זהים, הכבל שמסומן ב-A צריך להיות מחובר בין הספק ובקר המהירות וכבל B בין הבקר לפטיפון.

לבסוף, ה-SME Model 12 MK2 מגיע עם קלאמפ כבד ואיכותי אשר מתלבש על התקליט בהברגה ומוודא שהוא מיושר ומוחזק היטב.

רכישת אביזרים משלימים

רכשתי שני אביזרים נוספים להשלמת החוויה. ראשית מכסה זכוכית מפני אבק, כלקח מהפטיפון הקודם. אני מודה שמעט מיהרתי עם תהליך המדידה של המכסה והוא יצא מעט גדול מידי ולכן נאלצתי להוריד את יחידת בקרת המהירות למדף התחתון בסטנד שלי, מה שמעט פוגם בחוויית השימוש.

האביזר השני שרכשתי הינו כבל פונו איכותי מדגם + Nordost Blue Heaven Tonearm Cable, זהו למעשה כבל RCA עם כבל הארכה, שחברת Nordost ביצעו בו אופטימזציות עבור שימוש עם פטיפון.

איכות בנייה ועיצוב

את נושא איכות הבנייה אני חייב להתחיל הפעם מהאופן שבו הפטיפון ארוז, מכיוון שמדובר במלאכת מחשבת ממש. האריזה מחולקת לשלוש קומות. בקומה העליונה הפטיפון עם הזרוע, בקומה השנייה ספק הכח והכבלים, בקומה השלישית יחידת שליטת המהירות ולבסוף הצלחת. כמובן שכל האביזרים הנחוצים לביצוע מלאכת ההרכבה והכיוון מסופקים. כל חלקי הפטיפון מגיעים עם שלל הגנות ומעצורים, שימנעו תזוזה ונזק אפשרי שלהם בזמן ההובלה.

הסדר והדיוק של האריזה ממשיכים גם במדריכים המסופקים, שמסברים לפרטי פרטים כיצד יש לבצע את ההרכבה והכיוון, כך שמשתמשים מנוסים יכולים לעשות זאת גם בעצמם. אני נעזרתי בשירותיו של היבואן, אמיר ארמה, שביצע עבורי את הרכבת הצלחת, הזרקת השמן ולבסוף כיוון הזרוע, המשקולת של הראש וה-Anti-Skating. בנוסף אמיר העביר בשיבילי את ראש ה-MC שלי מדגם Phasemation PP-200 מהפטיפון הקודם.

לכן כשהגעתי הביתה עם הפטיפון כל שנותר לי היה לפרוק את יחידות ספק הכח ובקר המהירות, לחבר ביניהן, להציב הכל במקום ולוודא עם פלס שהרגליות של הפטיפון מיושרות.

הגישה לעיצוב ובניית פטיפונים של חברת SME היא דוגמה לעיצוב תעשייתי, מודרני ומינימליסטי. בניגוד להרבה יצרנים שבוחרים בגימורים יוקרתיים, או צורות יוצאות דופן, כאן יש גישה בוגרת ונטולת פוזות. איכות הבנייה היא קיצונית ממש, הכל מרגיש כבד, מדויק ויציב. כל דבר ב-SME Model 12 MK2 משדר המון ביטחון, התחושה היא של מכונה שנבתנה להחזיק לאורך זמן ללא שום פשרות. יחד עם זאת, אם אתם חובבי עיצוב יותר קלסי, או כזה שמושך יותר את העיין, בהחלט יתכן שעבורכם העיצוב של ה-Model 12 יתפס כמעט סולידי מידי ואולי קצת ״קר״.

הבנייה חסרת הפשרות ממשיכה גם בשתי היחידות המופרדות, בקר המהירות וספק הכח, שכל אחד מהם מרגיש כמו לבנה. הצורה הקעורה של יחידת הבקר הינה עבודת עיצוב תעשייתי מרשימה והיא מתחברת באופן מושלם לגוף המעוגל של בסיס הפטיפון, אם תרצו בכך.

החלטה עיצובית אחת שיש לי ביקורת כלפיה היא הבחירה בנורות הלד הכחולות של בקר המהירות. הנורה שמציגה את המהירות, 33 או 45, דולקת תמיד והינה בהחלט בוהקת. כך שאם הפטיפון שלכם מוצב בסלון, גם כשהוא אינו בשימוש כלל, הנורה הבוהקת הזו דלוקה כל הזמן ויכולה להיות מעט מרגיזה.

לסיום, אני רוצה להתייחס בקצרה לחתיכת הפס המתכתי (ניקל או אלומיניום, אני מניח) שיוצאת מגוף הפטיפון וממשיכה אל מתחת לזרוע. מבחינה עיצובית היא הפריעה לי ושברה את הסימטריות של הפטיפון.

התפקיד של המבנה הזה הוא להגן על הראש מפני נגיעות בטעות, והוא מספק הגנה גם למלמטה וגם מהצד, למשל כשאני מניח את מכסה האבק ומצמיד אותו לפטיפון, המבנה הזה מונע מגע של מכסה האבק עם הראש. כך שמדובר בתוספת שימושית, ששוב מראה את רמת הפרקטיות והדייקנות של חברת SME. בכל מקרה, אם אתם לא מעוניינים בפס הזה, הוא יוצא בקלות על ידי משיכה.

חוויית השימוש

חוויית השימוש בפטיפון מורכבת מההפעלה והעצירה של סיבוב הצלחת, מיקום הזרוע והחלפת המהירויות. עבורי ה-SME Model 12 MK2 מצטיין בכל שלושת הפעולות האלה. ההדלקה והכיבוי מתבצעים על ידי לחיצה על כפתור ההפעלה בבקר המהירות. גם ההתחלה וגם העצירה של הסיבוב, הן מהירות וחלקות. הזרוע הינה כבדה ויציבה, בעלת מנגנון anti-skating, שתורם ליציבותה. מנגנון ההרמה וההורדה של הזרוע בעזרת ידית המנוף עובד בצורה שאני יכול לתאר רק כ״חלק כמו חמאה״. גם בנושא השלישי של החלפת המהירויות, זה מתבצע על ידי כפתור יחיד, שיש ללחוץ עליו כאשר הפטיפון אינו מסתובב ואז נורת הלד מראה אם המהירות כרגע הינה 33 או 45. אם תצטרכו מתישהו לכוון את המהירויות, זה נעשה בעזרת הבורר על גבי בקר המהירויות.

כך שלסיכום, כל תפעול הפטיפון הינו ללא דופי ומעניק תחושת ביטחון רבה, הנובעת ממכשיר שתוכנן ונבנה ברמה הגבוהה ביותר. החוויה הינה פשוטה וידידותית, ללא שום סיבוך מיותר. בכל זאת חלק מהכייף בפטיפון זה מעט התעסקות, כמו לשים את התקליט וכו, כאן אציין את נושא ההברגה של הקלאמפ, שהתגלתה כפעולה מהנה במיוחד.

מבחן ההאזנה

מבחן ההאזנה התבצע במהלך כחודש, כשהמערכת ששימשה אותי לסקירה מורכבת מראש MC מדגם Phasemation PP-200, קדם מגבר פונו Nagra VPS, מגבר משולב Nagra Classic Int, רמקולים YG Acoustics Carmel 2 וכבילה מסדרת Nordost Blue Heaven.

הבדלים לעומת Nottingham Analogue Interspace Jr

מכיוון שנשארתי עם אותו הראש, Phasemation PP-200, ששימש בשנה האחרונה עם הפטיפון הקודם שלי, Nottingham Analogue Interspace Jr, היה כאן ניסוי מעניין במהלכו ניסיתי להבין את מידת ההשפעה של הפטיפון, המנוע והזרוע על תוצאת הסאונד. לטעמי, יש קונצנזוס בנוגע לכך שכל חלקי הפטיפון תורמים לתוצאת הסאונד הסופית, אך בנוגע להשפעה של כל חלק בנפרד, כאן זה כבר הרבה פחות ברור. בדיוק בעקבות כך, הניסוי הזה היה כה מעניין עבורי.

אני רוצה להדגיש שלא מדובר ב-Test A\B תקני, בו שני הפטיפונים מחוברים בו זמנית ואפשר לעבור ביניהם, אלא הבדלים שחשתי כשאני משווה בעזרת ״הזיכרון״ שלי בין שתי תוצאות הסאונד.

התקליט הראשון שניגנתי היה You Want It Darker של לאונרד כהן. שני השיפורים הראשונים ששמתי לב אליהם היו דברים צפויים. ראשית היה שיפור ברצפת הרעש ורמת הניקיון, זה היה מאוד צפוי בזכות איכות הבנייה העדיפה וההפרדה הפיזית בין גוף הפטיפון וספק הכח. הרקע שחור יותר, שקט יותר ולכן קל יותר להבחין בפרטים.

השיפור השני היה פחות טריוויאלי, אבל אם יצא לכם לקרוא סקירות וחוות דעת על פטיפונים של SME, אני מניח ששמתם לב שהתכונה שהכי מזוהה עם הפטיפונים של החברה זו הבמה הגדולה והתלת ממדית שלהם. כך שציפיתי לשיפור בתחום הזה, אך עדיין הופתעתי מעד כמה השיפור היה משמעותי. למרות שנשארתי עם אותו הראש, הבמה הפכה לרחבה יותר, עמוקה יותר, גבוהה יותר ותלת ממדית יותר באופן ניכר. למעשה הבמה כל כך גדולה שהרמקולים נעלמים לחלוטין, מה שעוזר מאוד להרגיש כאילו הנגנים וכהן מנגנים ושרים ממש לפני. הסאונד מרגיש פתוח ואוורירי יותר, זאת בנוסף לשיפור במרווח וההפרדה בין הכלים. קולו של כהן ממורכז ובעל עומק מרשים.

דבר נוסף ששמתי לב אליו בתקליט הזה היה התמודדות טובה יותר עם רעשים בתקליט. אני זוכר את ההאזנה לתקליט הזה דרך ה-Nottingham Analogue כחוויה פחות טובה כיוון שהרעשים בתקליט דיי השתלטו, לעומת זאת דרך ה-SME Model 12 MK2, זה פחות הפריע, אולי בגלל רצפת הרעש או בימת הסאונד, איכשהו ההפרעות הרגישו פחות משמעותיות. זה כמובן שונה מתקליט לתקליט ולמשל כשהאזנתי לאלבום My One and Only Thrill של Melody Gardot, התקליט כלל בוודאות חשמל סטטי ושאר הפרעות, שהתבטאו בלא מעט רעשי רקע וקולות פצפוץ למינהם. עדיין הסאונד בתקליט היה מענג עם ווקל מדויק, מרגש וממורכז, שגם עטף אותי מכל הצדדים.

אז לאחר ששמתי לב לשיפורים הללו, התחלתי לשים לב להבדלים נוספים. אולי ההבדל המשמעותי ביותר היה הירידה בתחושת הסאונד החם. הרשו לי בכמה מילים להתייחס למונח הזה. חום זהו ביטוי שמקבל קונוטציה חיובית לרוב, זה מתקשר לסאונד רומנטי, רך ומלטף. אך מהו באמת אותו סאונד חם? למעשה זהו סאונד שיש בו הדגש של תדרי המיד-בס. האם הדגש כזה הוא דבר חיובי? כל הדגש של טווח תדרים כלשהו בעצם משנה את איך שהמוזיקה הוקלטה, לו הכוונה המקורית של המפיק והיוצר הייתה לייצר סאונד חם, הם היו מכניסים את ההדגש הזה בתהליך הפקת המוזיקה. אז אם אתם אוהבים סאונד חם, זו כמובן זכותכם המלאה, רק שכדאי להבין מה עומד מאחורי זה.

התקליט שבו הרגשתי את הפער בסאונד החם היה דווקא Random Access Memories של Daft Punk. תקליט הדאנס האלקטרוני הנפלא הזה כולל סאונד מודרני ומדויק ובהחלט לא חם, אך דווקא בתקליט הזה הסאונד החמים מעט של הפטיפון הקודם שלי, ה-Nottingham Analogue Interspace Jr, הביא לתוצאה מהנה במיוחד בזכות השילוב בין המודרני והחמים הנוסטלגי. כשרגילים למשהו וזה משתנה, לוקח זמן להתרגל ואכן בתחילה כן היה חסר לי מעט חום, אך באזור השיר השלישי באלבום, Giorgio by Moroder, המוח שלי התחיל לשחרר את תחושת ה״איפה הסאונד החם שלי?״ ואיפשר לי לשים לב לשיפור הניכר בהדיקות, הדיוק, רמת הפירוט בחלקי המיד-בס והבס והפרזנטציה המאוזנת והניטרלית יותר של ה-SME Model 12 MK2.

נושא פערי האיכות בין תקליטים שונים ולא פעם מהדורות שונות הוא כנראה אחד הדברים המתסכלים ביותר בתחום האנלוג. לכן בשני החלקים הבאים של הסקירה אתייחס לביצועיו של ה-SME Model 12 MK2 עם תקליטים איכותיים ותקליטים פחות איכותיים.

ביצועים עם הקלטות איכותיות

בחלק הזה אתייחס לשתי דוגמאות לביצועי ה-SME Model 12 MK2 בתקליטים איכותיים. התקליט הראשון הוא האלבום Breaking Silence של Janis Ian משנת 1993, אלבום מופת של רוק נשי בהוצאת Analogue Productions. יצא לי כבר כמה פעמים להאזין לתקליט הזה על גבי ה-SME Model 12 MK2 ובכל פעם התקשתי להאמין למה שאני שומע. הסאונד כל כך שונה מאיך שהאלבום הזה נשמע דרך הזרמה מ-Tidal, גם כשזה מועבר בממיר איכותי כמו ה-MSB Discrete DAC. הפרדת הצלילים כל כך מושלמת שממש מרגישים כאילו כל כלי הוקלט בנפרד ואינו מתערב או מפריע בשום דרך לכלי אחר, או לווקל. קולה של Janis ממורכז ומעניק תחושה כאילו יש רמקול שלישי בין שני רמקולי הסטריאו. הדינמיות כל כך טבעית, כל מעבר בין עוצמת הניגון מורגש בקלות ומונגש באופן חלק ביותר. הבמה היא אדירה וכפי שציינתי, גם בהקלטות פחות איכותיות הרמקולים נעלמים, אז כאן זה בכלל הופך לחוויית חושים כשאין מערכת ורק המוזיקה נשארת.

פתחתי את הכתבה בשאלה ״האם הצלחתי להגיע לנירוונה האודיופילית בתחום האנלוגי?״ אז עם התקליט הזה, אני חייב להודות שזה הכי קרוב שהרגשתי לאותה ״אודיו-נירוונה״. אין מה לעשות, התוצאה הסופית מושפעת עמוקות מאיכות ההקלטה והמקור וזהו חלק בלתי נפרד במסע האנלוגי. אז לא כל תקליט באוסף יכול להיות אודיופילי, כי המבחר שלהם מצומצם באופן ניכר, אבל כשמצליחים למצוא מהדורה אודיופילית לאלבום שגם אוהבים את המוזיקה שלו, זה המתכון הבטוח לאותה ״אודיו-נירוונה״.

התקליט האיכותי השני שבחרתי למבחן הזה הוא Couldn’t Stand The Weather של Stevie Ray Vaughan בהוצאת Epic. את התקליט הזה שמעתי ממש לאחרונה לראשונה ב-SME Model 12 MK2, כי אני מודה שהיה בי חשש מסוים לגבי ההאזנה אליו. אלבום הבלוז הזה הוא אחד האלבומים הכי החמים, עם מיד-בס עשיר ובשרני. באיזשהו מקום בראשי היה לי חשש שייחסר לי הגוון החם ואהנה מהתקליט הזה פחות מבעבר.

אני שמח לדווח שהחשש לא היה מוצדק כלל, כשהתחיל הקטע הנצחי Tin Pan Alley, הגיטרה בשרנית, אך בשום אופן לא נמרחת, היא מדויקת ומלאה בפרטים. לאחר הפתיחה, השיר כולל קטע בס עמוק, שמתפזר על פני הבמה כולה, שוב גם כאן הוא אינו מנופח, או מעומם (או ״בומי״, אם תרצו), הוא מפורט הרבה יותר ממה שזכרתי. למרות שכל תחושת העודף חום התחלפה כאן ברמת דיוק ופירוט משופרת, הסאונד לחלוטין לא מרגיש רזה, או קר, או חסר עוצמה, ההעברה דרך ה-SME Model 12 MK2 הינה מלאת עוצמה ורגש לצד הדיוק וההדיקות.

ביצועים עם הקלטות פחות איכותיות

אחת הטענות הקבועות נגד ציוד אודיו הייאנד היא שהציוד הזה דוגל בשקיפות והעברה מוגזמת של כל פרט, מה שמוביל לכך שהקלטות טובות נשמעות מעולה, אך הקלטות בינוניות יותר הן ״בלתי ניתנות לשמיעה״. יצא לי לשמוע טענות כמו ״במערכות הייאנד אפשר לשמוע רק ג׳אז עדין, כי כל השאר נשמע חסר נשמה״. אימרות כוללניות כאלה הן כמובן מאוד לא מדויקות, כיוון שיש ציוד הייאנד שהוא אנליטי ומדויק ויש ציוד שהוא רך ומוזיקלי וזה עניין של שילובים וסינרגיה על מנת להגיע לאיזון בין רמת הפירוט ותחושת הסאונד הרך ונעים.

מכיוון שממש לא כל התקליטים באוסף שלי הם תקליטים אודיופילים כמו הדוגמאות בחלק הקודם, היה לי מעניין לבחון את ביצועיו של ה-SME Model 12 MK2 עם שתי הקלטות פחות איכותיות. הדוגמה הראשונה היא למעשה התקליט הראשון שרכשתי איי פעם, On an Island של David Gilmour. זהו אלבום שאני מאוד אוהב, אך הסאונד שלו, לפחות במהדורה שבבעלותי הוא חסר מעוף, עם דינמיות חסרה, תחושה של סאונד סגור ולא אוורירי. אני זוכר את האכזבה שהרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי אותו ובעקבות כך חזרתי אליו שוב רק כעבור כמה שנים.

בדרך כלל אין קסמים באודיו וגם דרך ה-SME Model 12 MK2 האלבום הזה נשמע, איך נאמר זאת, ״מאותגר דינמית״, אין מספיק עוצמה בגיטרה וישנה תחושה של סאונד מכווץ. יחד עם זאת, ישנן תכונות שה-SME Model 12 MK2 מוסיף גם בהקלטות כאלה, הבמה בוודאות גדולה יותר ויש שיפור בהפרדה.

התקליט השני שניסיתי הוא האלבום Plays Well With Others של Lera Lynn, אחת מזמרות האמריקנה האהובות עלי. האלבום הזה הוא פרויקט של שיתופי פעולה וזהו אלבום שאני ממליץ עליו בחום, רק לא על גבי התקליט הזה. כמו במקרה של On an Island, גם כאן יש מחסור בדינמיות, סאונד שטוח, שמוציא את העוקץ וכל העיניין מהמוזיקה הבאמת יפיפיה של האלבום.

דרך ה-SME Model 12 MK2 האלבום הזה נשמע משמעותית טוב יותר, יש יותר תלת ממדיות, הפרדת הווקל מהגיטרות היא טובה יותר. בסיכומו של דבר, הצלחתי להאזין לאלבום כולו, לא הייתה כאן שום תחושת נירוונה, אך עדיין הצלחתי ליהנות מהמוזיקה המשובחת של האלבום הזה למרות האיכות הירודה של התקליט הזה.

אז לסיכום חלק הביצועים עם תקליטים פחות איכותיים, אין מה לצפות לקסמים כשהמקור הוא בעייתי, אבל מצד שני בהחלט הרגשתי שה-SME Model 12 MK2 עושה הרבה יותר בכיוון של לשפר ולאפשר בכל זאת ליהנות מההקלטות הפחות טובות ולא להפך לחשוף ולהדגיש את האיכות הנמוכה.

סיכום

ה-SME Model 12 MK2 הוא פטיפון היי-אנד שמשדר המון ביטחון, כל מגע בו והתפעול שלו מראים על איכות בנייה ברמה הגבוהה ביותר והנדסת אנוש מעולה. ההפרדה של הפטיפון לשלוש יחידות: הפטיפון, בקר המהירות וספק הכח החיצוני, מורידה את רצפת הרעש לרמה אפסית ממש ומאפשרת ליהנות נטו מהמוזיקה.

אופי הסאונד הינו ניטרלי ומאוזן. אל תצפו כאן לסאונד חמים ורומנטי אם הוא לא נמצא במקור. ה-SME Model 12 MK2 יעביר את ההקלטה באופן מדויק וישאיר את קביעת האופי של הסאונד למפיקים והטכנאים של ההקלטה עצמה.

תכונת הסאונד הבולטת ביותר ב-SME Model 12 MK2 היא שחזור הבמה. הבמה הנוצרת היא פשוט ענקית, היא רחבה, גבוהה, עמוקה ותלת ממדית. בבמה כזו הרמקולים פשוט נעלמים והמוזיקה נפרשת בפני המאזין באופן כובש ועוצמתי.

בשורה החתונה, לאחר כחודש עם הפטיפון, אני יכול לומר בלב שלם שמדובר בשדרוג ראוי ביותר, שאף התעלה על הציפיות שלי.

מחיר משוער: 41,000 ₪ (המחיר הסופי נקבע ביום ההזמנה על פי שער הליש״ט)
אחריות: שנתיים

המערכת ששימשה אותי לסקירה:
רמקולים: YG Acoustics Carmel 2
מגבר משולב: Nagra Classic Int
ראש פטיפון: Phasemation PP-200
קדם מגבר פונו: Nagra VPS
כבלים: 
כבל RCA-פונו בין הפטיפון לפונו: + Nordost Blue Heaven Tonearm Cable 
כבל RCA בין הפונו למגבר: Nordost Blue Heaven
כבלי רמקולים: Nordost Blue Heaven
סטנד: Quadraspire Q4Evo
חשמל:
כבל חשמל עבור המגבר: Nordost Blue Heaven
מפצל חשמל: QBASE QB8 Mark II
כבל חשמל עבור המפצל: Nordost Red Dawn