AVReviews

לאחר הביקור בתערוכת מינכן 2022, אני מיד רציתי לחזור. השותף שלי דווקא הרגיש דיי מיצוי ואמר שאם נחזור שוב, זה צריך להיות משולב בטיול. אני בן אדם דיי טוטאלי ומאוד ממוקד מטרה כך שלו זה היה תלוי בי, הייתי מגיע לכל ימי התערוכה ונמצא שם מהבוקר עד הערב. למזלי אני מוקף באנשים יותר מאוזנים ממני, כאלה שיודעים גם לשלב בין הנאות ולצבור חוויות מגוונות. 

לכן הפעם המסע שלנו אל תערוכת מינכן 2023 ארוך יותר וכולל מקומות נוספים מעבר למינכן, כשביום הראשון אנחנו מתחילים מוינה (17/05).

הפתעה בשדה התעופה

אחרי חצי יום עבודה ב״עבודת היום״ שלי, שכרגיל היה לחוץ בנוסף לניסיון לסגור את כל הפינות לפני הטיסה, הגיעה השעה לצאת לדרך. נפגשתי עם השותף שלי באמצע הדרך והגענו לשדה. הפעם הטיסה הייתה מטרמינל 1 והייתי בשוק מכמה שכל התורים זרמו ומכך שלא היה עמוס כלל, כבר התחלה טובה. התיישבנו לשתות קפה בזמן שאישתי היקרה, דיאנה, מתקשרת אלי. אני שואל אותה אם היא צריכה משהו מהדיוטי (עם תקווה בלב שהתשובה תהיה לא, אבל אתם יודעים, חייבים לשאול). משום מה בזמן הזה השותף שלי מצלם אותי, לאחר דקה בשיחה אני מסתובב ומגלה שאישתי ואישתו של השותף עומדות לידי. מסתבר ששלושתם תיכננו במשך חודשים את המזימה הזו של לעשות טיול משותף ולהפתיע אותי.

אני לא יודע למה הם כל כך נהנים להפתיע אותי. אני לוקח את הדברים האלה קשה, כשמשהו יוצא מחוץ לגבולות התוכנית, דווקא במיוחד אם זה לכיוון החיובי, אני מתקשה לעכל את השמחה. אולי בדיוק בגלל זה אישתי וחברי היקרים נהנים מכך, מלראות את התגובות שלי. בזמן שהשותף שלי מצלם אותי מזווית אחת, אישתו צילמה מהזווית השנייה, מה אני אגיד לכם, הפקה שלא הייתה מביישת סרט הוליוודי. מיותר לציין שהסרטונים שמורים במערכת, ומלבד חצי העולם שקיבל אותם מאישתי, חומר הגלם ישמר בארכיון.

תזכורת לפעם הקודמת בה אישתי הפתיעה אותי בענק.

וינה

הגענו לוינה בעשר בערב שעון מקומי, מזג האוויר גשום וקריר. לקחנו את האוטו השכור, BMW X1 מפנק. ויצאנו לדרך החשוכה והרטובה בדרך למלון לתפוס קצת שעות שינה לפני היום הראשון.

קמנו למחרת בבוקר ואחרי ארוחת בוקר מצוינת במלון יצאנו לטייל קצת בעיר. מזג האוויר המשיך להיות גשום והדגיש את האופי האפרורי משהו של העיר.

הסתובבנו קצת באזור הארמונות.

ביקרנו באנדרטה המרגשת ליהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, הקירות הם ספרים ללא שם ובדלתות אין ידיות, אנדרטה עוצמתית ומרגשת.

בנוסף נכנסו למוזיאון של Sisi, הקיסרית הנערצת בעלת הסיפור הטרגי.

כעת הגיע הזמן לארוחת הצהריים. בחרנו במסעדת Buxbaum, מסעדה בעלת אווירה רגועה ונעימה. השירות סופר אדיב ומקצועי והמלצרים שולטים באנגלית. המקום כולל שולחנות מרווחים ואוכל שהוא שילוב של מנות מסורתיות עם מטבח מודרני. לנו היה טעים ביותר, כל המנות היו מושקעות, מאוזנות ומגרות. שימו לב שהמקום מתנהל באופן סבלני, שלוקח את הזמן, ארוחה כזו בהחלט יכולה לקחת שעה ויותר.
חובה, אבל פשוט חובה לקחת את הלחם, זהו לחם מחמצת הכי מושלם שיצא לי לטעום. מנה מומלצת נוספת היא השניצל הוינאי.

מסיימים את היום הראשון בהופעה של מלכת הג׳אז – Diana Krall

אז הסיבה שהתחלנו את הטיול שלנו מוינה זו ההופעה של אולי ״מלכת הג׳אז״, הזמרת והפסנתרנית, שאין אודיופיל שלא מכיר, Diana Krall האמריקאית. ההופעה נערכה ב-Wiener Konzerthaus באולם Großer Saal.

מהרגע שנכנסו לאולם לא יכולתי להפסיק להתפעל מהסידור, העיצוב והאווירה, זו מסוג האולמות שהם פשוט דוגמה ליחס נאות ומכבד אל אומנות המוזיקה.

בהופעה זו Diana Krall הופיעה בקוורטט, יחד עם: Robert Hurst על הדאבל בס, Marc Ribot על הגיטרה ו-Karriem Riggins על התופים. דיאנה עלתה עם קטע פתיחה מעודן רק על הפסנתר ובחלקו השני כל הנגנים הצטרפו. היצירות הראשונות היו ארוכות, אני מעריך שהן היו בין 8 ל-10 דקות והן כללו קטעי סולו/אילתורים רבים של כל אחד מהנגנים. אהבתי את מיקום הנגנים על פני הבמה, הם תפסו אולי רק שליש מהבמה וניגנו קרוב מאוד האחד לשני. בכך הם יצרו אווירה אינטימית יותר והעצימו את התחושה שהם מנגנים כגוף אחד.

בחירת השירים כללה כמה וכמה קליסקות של עולם הג׳אז כמו I’ve got you under my skin, ו-All or nothing at all. איכות הנגינה והשירה היא ברמה הגבוהה ביותר שיש, פעמים מעטות יצא לי לחוות איכות נגינה ברמה כזו. מבחינת העיבודים, בחלק מהמקרים היה לי מעט קשה. מערכת היחסים שלי עם מוזיקת הג׳אז התחילה לפני כשלוש שנים, כשיצרתי את רשימת ההשמעה, Gateway To Jazz. מאז יצא לי לשמוע המון ג׳אז, אך אני מעדיף ג׳אז חלק ועדיין מתקשה לעכל ג׳אז מאתגר ומורכב יותר. לו הייתי שומע את המופע הזה לפני שלוש שנים, כנראה שהייתי סובל. כיום יכולתי להעריך את יכולות הנגינה הפנומנאליות של כל הנגנים והיו המון חלקים שממש אהבתי, אך עדיין קטעי אילתור רבים ושינויי המקצבים היו פחות מהנים עבורי.

עד כאן בנושא המוזיקה, אני פשוט חייב להקדיש פסקה לנושא הסאונד בהופעה הזו. היו לי ציפיות גבוהות מהאולם הזה בוינה. וינה היא עיר של מוזיקה, מוצארט מוזכר בכל מקום, העיר מפורסמות באופרות וקונצרטים של מוזיקה קלסית. עם כל הציפיות הגבוהות שלי, הסאונד בהופעה הזו עלה על כל ציפייה ודימיון שהיו לי. מעולם לא שמעתי סאונד כה מאוזן, מדויק, בעל הפרדת כלים כזו. רמת השקט הייתה מופתית. המיקרו דינמיקה איפשרה לשמוע כל עלייה ועלייה בשירה של דיאנה. כשהיא עברה מלחישה לשירה מעט יותר בקול, אפשר לשמוע את המעבר כאילו יש 100 דרגות באמצע. הבס היה מושלם מבחינתי, הדוק מפורט, ללא שום עודף, מעודן ומהיר. עוד נקודה מרשימה הייתה היכולת לשקף באופן אבסולוטי את היחסים בין דיאנה למיקרופון שלה. כשדיאנה שרה היא משחקת המון עם המרחק שלה מהמיקרופון והזוויות השונות, כל תזוזה קלה שלה מהמיקרופון שוקפה באופן מדויק לחלוטין.

אז התחלתי את הכתבה הזו בהפתעה שדיאנה, אישתי, עשתה לי (יחד עם החברים היקרים), בהופעה הזו התברר שגם לדיאנה קרל יש הפתעה עצומה בשבילי. משום מקום, בלי שהיה לי מושג שהיא בכלל מבצעת את השיר הזה, היא נתנה ביצוע שכלל רק אותה על השירה והפסנתר ל-Famous Blue Raincoat, השיר האהוב עלי של לאונרד כהן. מה הסיכוי שהיא תבצע דווקא את השיר שאני הכי אוהב של האומן שכה יקר לליבי? זו הייתה הפתעה אדירה ומרגשת.

לאחר ההופעה קפצנו ל-Hard-Rock Cafe לסיים את היום עם משקה ואיזה נקניקיה נחמדה.

סיכום

כך מסתיים לו החלק הראשון בלבד של המסע שלנו אל תערוכת מינכן 2023, מסע שהתחיל בהפתעה אדירה, המשיך בהיכרות ראשונה ומאוד גשומה עם וינה והסתיים בהופעה בלתי נשכחת של אחת מאומניות הג׳אז הבכירות בעולם. עם פתיחה כזו כל מה שנשאר לי הוא להחזיק אצבעות שרק ימשיך ככה.