AVReviews

במסגרת הביקור שלנו במפעל של חברת Morel לפני כשבועיים, הזדמן לנו לשבת לשיחה עם מר מאיר מרדכי המייסד של Morel.

כשמאיר (יליד 1943) נכנס לחדר חבוש בכובע בסגנון של לאונרד כהן, אי אפשר שלא להתרגש. מאיר הוא אדם שהצליח ליצור תעשיה שלמה שלא הייתה קיימת בארץ, ועד היום מוראל הם יצרני הרמקולים הכמעט יחידים בארץ ונחשבים לאיכותיים במיוחד בכל רחבי העולם.
למאיר יש אנרגיה של אדם שבמשך שנים רבות התעורר בבוקר והלך לעסוק במה שהוא הכי אוהב לעשות.

בפתיחת השיחה ביקשנו ממאיר לספר לנו על איך הכל התחיל.

הילדות

איך אדם קם בבוקר ומחליט שהוא רוצה לייצר רמקולים ועוד בישראל?
“כבר מגיל צעיר, כילד בן 7-8, מאוד התעניינתי בסאונד. נולדתי עם נכות ביד. לו יכולתי, אני בטוח שהייתי לומד מוזיקה וניגון, ואולי הייתי מנגן יותר מאשר מאזין. מכיוון שנבצר ממני לעשות כן, בחרתי בצד המאזין.
בגיל 10 בניתי את הרמקול הראשון שלי. לקחתי רמקול מתוך רדיו שהממברנה שלו הייתה לא מתפקדת, והחלפתי לממברנה שעשויה מפורניר. בגיל 11 בערך, הייתי מכין מכשירי רדיו קטנים שישבו בקופסת קרטון. אלה היו דברים פרימיטיביים מאוד, אבל אנשים קנו אותם ממני. האחיות שלי מזכירות לי, שהמכולת ליד הבית שלנו בתל אביב קנתה ממני את הרדיו קרטון שבניתי.
כך שזה התחיל מאהבת מוזיקה.”

איזו מוזיקה אתה אוהב לשמוע?
“אני אוהב בעיקר מוזיקה קלסית, אבל גם ג’אז ופולקלור. בבית יש לי חדר מוזיקה עם רמקול ה-Fat Lady שלנו ואין יום שאני לא שומע מוזיקה.”

שנות ההתבגרות והעבודה הראשונה

“בדור שלי היה נהוג שנערים יעבדו, קראו לזה ‘נוער עובד’. בגיל 15 התחלתי לעבוד אצל מרטין רוזנר. אמרו לי שהאיש הזה מבין גדול בסאונד. אז בדיוק התחילה התקופה של הקלטות על גבי סרט – Tape Recorder, וזו הייתה המומחיות שלו.
אני רציתי לעבוד אצלו, אז באתי אליו וביקשתי שייקח אותי לעבוד אצלו. הוא אמר שהוא לא צריך אף אחד. המקום שלו היה איזה בוטקה כזה בחצר בתל אביב, אבל היו מגיעים אליו אנשים מאוד מוזיקליים. למשל אני זוכר את העופרים (אסתר עופרים ובעלה). מאוד רציתי לעבוד אצלו, אז אמרתי לו שאני מוכן לעבוד בלי תשלום, להכין קפה, לנקות, לסדר, כל מה שהוא צריך. לבסוף הוא הסכים ועם הזמן הוא התרגל אלי והתחיל לתת לי משימות נוספות, לפרק מכשירים וכו’.
אצלו באמת למדתי בצורה יסודית את העניין הזה של סאונד מבחינה טכנית.”

התמקצעות והפיכה לעצמאי

“התחלתי לעבוד במעבדה של Grunding, הם היו חברה מאוד רצינית, שיצרו מכשירי רדיו וטייפים, שנחשבו באותה תקופה למילה האחרונה.

באזור גיל 18-19, החלטתי שאני כבר יודע מספיק ואני רוצה להיות עצמאי (מאיר אומר זאת בקריצה והמון הומור). באותה תקופה ממש בקושי ידעו מה זה סטריאו. המקום הראשון שפתחתי היה בדירת פרטר בתל אביב, כלומר כניסה מהרחוב, ממש כמו חנות. קראתי למקום “מעבדת אודיו”.

מכרתי שם כל מיני מגברים מקיטים, רמקולים שקניתי בשוק ומערכות סטריאו מורכבות. עם הזמן אנשים התחילו לשמוע עלי, ונהיה לי שם של אחד שיודע מה הוא עושה. אני זוכר שהשכנים שלי היו שואלים אותי “תגיד לי מאיר, מה זה כל המכוניות מרצדס האלה שחונות אצלך, מה אתה עושה שם?”

לאחר מכן פתחתי חנות בשם “אודיו” ברחוב שינקין בתל אביב. שם הפכתי גם ליבואן (כל זה לפני גיל 24), הייתי סוכן בארץ של חברות כמו Thorens, Wharfedale, SME, Fisher, Ortfon. אלה היו ימי תחילת הסטריאו, היו אולי 2-3 מתחרים בכל הארץ, לכן אנשים היו מגיעים אלי ממרחקים.

בחנות הייתה לי גלריה, מעין מעבדה, ורוב הזמן הייתי מבלה שם, מתכנן ואפילו מרכיב כל מיני רמקולים בתוך תיבות. עם הזמן החלטתי שאני רוצה לייצר בעצמי ולא להרכיב חלקים שקניתי מאחרים.

המעבר ליצור עצמי – הלול בגן שורק

“לאחר שהתחתנתי עברתי לגור במושב בית עובד. כבר כשנתיים קודם לכן, החלטתי שאני רוצה להקים מפעל לרמקולים. לשם כך הייתי צריך שטח דיי גדול, וכמובן שלא היה לי הרבה כסף. בסופו של דבר מצאתי במושב גן שורק לול תרנגולות, שלא השתמשו בו יותר, אז שכרתי את המקום. שם בלול לשעבר הזה, עשיתי נגרייה וגם עסקתי בפיתוח רמקולים, עדיין קניתי את הדרייברים, אבל כל הפיתוח מסביב עשיתי בעצמי. בנוסף הייתה לי שם גם תצוגה קטנה ואנשים ממש השתגעו מהרעיון של להציג רמקולים בתוך לול. את השם Morel המצאתי כבר שם, משמעות השם זה מרדכי אלקטרו-אקוסטיק.

כאנקדוטה אספר לכם שהגיע לארץ סוכן של Peerless, הוא רצה לבוא ולהציע לי לעבוד איתם, אני הסכמתי לשמוע. אספתי אותו משדה התעופה והצעתי לו להסיע אותו למלון שלו, הוא ביקש קודם כל שאקח אותו למפעל. לקחתי אותו ללול, הוא הסתכל ואמר לי “אני רוצה שאתה תהיה הסוכן שלי”. כנראה שהוא התפעל עד כדי כך מהיוזמה, בסוף עבדתי איתם מעט מאוד, אבל זה סיפור שנשאר איתי.”

המעבר לנס ציונה

“יום אחד, אשתי ז”ל, שמעה על קבלן בנס ציונה, שבונה שטחי מפעלים, ושאלה אותי אם אני רוצה ללכת לראות. המקום מצא חן בעיני ואמרתי לקבלן שאני רוצה לקנות קומה שלמה, הוא דיי השתגע ממני, כולם קנו חללים של 100 מטר. באותה תקופה המדינה רצתה לעודד את התעשייה בנס ציונה, ולכן הנדל”ן היה מסובסד. מכיוון שזה עדיין היה בבנייה, אני תכננתי את כל החלל לפי ראות עיני. החלק של המשרדים, מחלקת הייצור וכל מה שאתם רואים כאן היום, תכננתי אז בשנת 75.”

שיתוף הפעולה עם SEN Lab הדנית וייצור הדרייברים הראשונים

“העסקתי אנשים והתחלתי לייבא דרייברים איכותיים יותר מדנמרק מחברת SEN Lab. היה לי קשר טוב עם הבעלים של החברה, הייתי נוסע אליהם לדנמרק, והם גם הגיעו לארץ. הקשרים שלי איתם הלכו והתהדקו והצעתי להם שנתחיל לייצר דרייברים בארץ, אז כבר התחלתי מאוד להתעניין בנושא. זה היה בשנת 78-79.”

בעלי החברה היו שני שותפים Ejvind Skaaning ו-Gerhard Richter. הם הגיעו לארץ, ראו את המפעל והחליטו לשתף פעולה עם מאיר. כך נוצרה למעשה השותפות RMS (שזה ריכטר, מרדכי וסקאנינג). השותפות החזיקה זמן קצר, לאחר מכן מאיר רכש את חלקם של ריכטר וסקאנינג והמשיך עם המותג Morel. ריכטר וסקאנינג יצרו בהמשך את Dynaudio ומאיר שמר על קשר טוב עם סקאנינג.
כך לבסוף, בשנת 1979, יצא ליין הדרייברים הראשון של Morel.

כיום יש ציוד מדידה מתקדם ותוכנות בעזרתם ניתן למדוד את הביצועים של היחידות, איך הייתם מודדים את איכות היחידות בעבר?
“במכון ויצמן היה חדר נטול הדים, ששימש אותם למחקרים אקוסטיים. הייתי בקשר עם אחד הפרופסורים שם, שגם היה אוהב מוזיקה. ביצעתי את המדידות אצלם. ציוד מדידה, שהיום עולה אלף דולר, אז היה עולה 150 אלף דולר. זה היה ציוד אנלוגי, לא ממוחשב כמו היום.”

איך היית מאפיין את הסאונד של Morel?
“אנחנו מכוונים לסאונד טבעי, אותנטי ככל הניתן לכלי נגינה אמיתיים. הצליל שלנו נחשב כלא נוקשה או מבריק, אלא רך, מעוגל ומוזיקלי. כך מתארים את הסאונד שלנו בעולם.”

מה זה בשבילך לייצר רמקול?
“לייצר רמקולים זה דומה לייצור של כלי נגינה. יש המון יצרנים, אבל מעטים מהם מיצרים מוצרים איכותיים באמת. לייצר רמקול זה כמו אומנות, יש בזה המון ידע שנצבר במשך שנים של ניסיון. אני תמיד אהבתי דברים איכותיים ולכן ברמקולים והיחידות שלנו יש המון דברים ייחודיים ופטנטים רשומים. אני מרגיש שעד היום אנחנו נמצאים צעד לפני השוק, וכך גם התעשייה חושבת עלינו.”

Morel כיום ובעתיד

“היום הבן שלי אורן מוביל את החברה ואני הרבה פחות מעורב. אורן שאב את כל הידע, בפרויקט הגמר שלו בתיכון הוא עשה רמקול אינטגרה קואקסיאלי, שמיוצר כיום. בזכותו השם Morel ממשיך.

כיום אני בן 77, עדיין נהנה מאוד לעבוד, אבל משתדל לעבוד קצת פחות. אז אם אתם שואלים אותי מאיפה הכל התחיל, אז התשובה שלי היא מאהבה למוזיקה, וזה הסיפור שלי.”

כך נגמר הריאיון שלנו עם מר מאיר מרדכי, סיפורו של מאיר הוא סיפור על אדם עם תשוקה, תעוזה והרבה חיוכים והומור, שהצליח בגדול בעמל כפיו. זהו סיפור מעורר השראה על הצלחה ישראלית חסרת תקדים.

אנחנו מודים מקרב לב למר מאיר מרדכי על הזמן שהוא הקדיש לנו, זה היה לנו לכבוד ולזכות לשמוע את סיפורו ולשתף אותו עמכם.