AVReviews

האם הפרויקט השאפתני של ג׳יימס קמרון, ״אווטאר: דרכם של המים״, הוא האירוע הגדול של השנה בקולנוע? מה שבטוח זה שהוא האירוע הארוך של השנה.

שורה תחתונה

״אווטאר: דרכם של המים״ הוא סרט ארוך באופן קיצוני ואני התקשתי למצוא הצדקה לאורך הזה. זהו סרט פנטזיה מושקע, שנראה מרשים ביותר, אך אינו מצליח לחדש הרבה לא בפן הוויזואלי ובוודאי שלא בפן הסיפורי. חלק הסיום כולל קרב עוצמתי ומלא רגש, אך גם הוא סובל מרפטטיביות ואינו מספיק על מנת לכפר על האיטיות וחוסר המקוריות של חלקי הסרט שלפניו. גם במסרים המרכזיים בסרט לא מצאתי אמרה חדשה כלשהי.

כך שבשורה התחתונה, ״אווטאר: דרכם של המים״ אינו עמד בציפיות שלי ולטעמי פחות טוב מהסרט המקורי.

*צפיתי בגרסת הדו-ממד, כך שאין בסקירה זו התייחסות לאיכות החלק הטכני של גרסת התלת-ממד.

תקציר עלילה – אווטאר: דרכם של המים

עלילת הסרט מתרחשת כעשור לאחר אירועי הסרט הקודם. ג׳ייק ונייטירי הקימו משפחה בעלת שלושה ילדים: בנם הבכור, נתיאם, אחיו הצעיר, לואאק וטוק הצעירה. בנוסף הם אימצו את קירי שהיא הבת של האווטאר של גרייס, שזהות אביה אינה ידועה. לצד צוות המדענים האנושיים, שסייעו לבני הנאבי מול בני האדם בסרט הקודם, עוד נשאר בכוכב בנו של הקולונל הנבל מהסרט הקודם, מיילס קוואריץ’. הבן מכונה ספיידר והוא גדל לצד חבריו בני הנאבי.

משלחת נוספת של בני אדם מגיעה לכוכב פנדורה, כיוון שכדור הארץ נמצא בסיכון והאנושות מחפשת כוכב אחר שישמש להם כבית. ג׳ייק מנהל מלחמת גרילה מולם ופוגע להם באספקה. כתגובה לכך, בני האדם מביאים לכוכב יחידה של יצורים בשם recombinants, שזה אווטארים שהושתלו בהם זיכרונות של בני אדם. בראש היחידה עומד אווטאר שבו הושתלו הזיכרונות של קולונל מיילס קוואריץ’.

לאחר מפגש של הקולונל וחייליו עם ילדיו של ג׳ייק, הוא מבין שחיי משפחתו בסכנה ולכן ג׳ייק בוחר לקחת את משפחתו ולעבור למקום מרוחק. ג׳ק ומשפחתו עוברים לחיות עם שבט של נאבי ״ימיים״, שמסכימים להעניק להם מקלט. בזמן שבני המשפחה מנסים להתאקלם וללמוד את דרכי המארחים שלהם, הקולונל יוצא למסע חיפוש אחר ג׳ק על מנת לנקום בו ולהשמיד את האיום על ההשתלטות האנושית על כוכב פנדורה.

העולם הוויזואלי

אציין שבחרתי לצפות בסרט בגרסת הדו-ממד, לשבת מעל שלוש שעות עם משקפי תלת-ממד, זו חוויה שבחרתי לוותר עליה.

אחת מנקודת החוזקה של הסרט המקורי הייתה העולם הפנטזי והיפיפה שקמרון יצר. עם שלל יצורים וצמחים קסומים ומקוריים וצבעים מרהיבים. בשנים הארוכות מאז אווטאר המקורי, ראינו לא מעט סרטי מדע בדיוני מושקעים ומקוריים. כך שהמשימה של שוב להמציא מחדש משהו מרהיב ולהרשים את הצופים בפריצת דרך נוספת היא לא פשוטה. זהו ללא ספק סרט פנטזיה יפיפה, עם יצוריים מקוריים ועולם רחב ומושקע, אבל לא הרגשתי כאן פריצת דרך יוצאת דופן, או וויזואליות שהתעלתה על עצמה במיוחד על פני סרטים מושקעים אחרים.

הפרקים השונים של הסרט

הסרט מחולק בגדול לשלושה חלקים מרכזיים. חלק האקסופוזציה כולל הכירות עם המשפחה החדשה של ג׳ייק ומצד שני היחידה המיוחדת בראשות האווטאר של קולונל מיילס קווריץ׳. העימות הראשון ביניהם וההחלטה של ג׳ייק שהוא מנהיג השבט, שהמשפחה היא העדיפות הראשונה שלו. ג׳ייק התבגר ואינו מחפש מלחמה בכל מחיר, הוא מחליט שמה שהכי נכון עבור השבט זה שהוא ומשפחתו יעזבו.

חלק האקסופוזיציה חושף גם את מערכות היחסים בין שני האחים, האח הבכור ומהנהיג, נתיאם ואילו אחיו הצעיר, לואאק, שנמצא בצילו ומנסה נואשות להרשים את ג׳ייק. קירי, בתה של גרייס, היא דמות מסתורית משהו, בתחילת הסרט נאמר שלא ידוע מיהו אביה והמיסתורין ממשיך לעטוף את דמותה לכל אורך הסרט.

החלק השני והמרכזי בסרט הוא ההתאקלמות של משפחת ג׳ייק סאלי בשבט הימי. מערכת היחסים התחרותית והעוינת בין ילדיהם של ג׳י׳ק ונייטירי וילדיהם של מנהיגי השבט הימי. החלק הזה מראה שגזענות ואכזריות היא מנת חלקם של הצעירים גם בקרב שבטי הנאבי של כוכב פנדורה. מבחינתי זה היה החלק הפחות טוב של הסרט, זהו חלק ארוך וחזר על רעיונות של ילדי מנהיגי שבטים שמתחרים ביניהם, ראינו את זה בכל כך הרבה סרטים אחרים.

הקרב האחרון

בחלק השלישי של הסרט ישנו קרב סיום ארוך במיוחד. האנרגיה בחלק הזה לפרקים הזכירה לי, מבחינת עוצמת הרגש, את קרב הסיום המפואר של ״הנוקמים: סוף המשחק״. קשה היה לא להתרגש כשמשפחת סאלי יחד עם בני הנאבי הימיים יצאו לקרב על גבי חיות מול ספינת קרב, שלל צוללות וכמובן יחידת האווטארים של קווריץ׳.

יחד עם זאת, גם בנוגע לחלק הזה יש לי לא מעט ביקורת. כשהבעיה המרכזית בחלק הזה היא הרפטטיביות, פעם אחר פעם בן משפחת סאלי נלכד, האחרים באים להצילו, ואז חלק נתפסים שוב ואלה שברחו שוב חוזרים בנסיון להציל וכך כמה פעמים. גם העימות המכריע, שכמובן מתרחש בין ג׳ייק לבין קולונל מיילס קווריץ׳, היה דיי מאכזב.

המסרים של הסרט

הסרט בבסיסו מדבר על יצר ההרס וההשתלטות של האדם המודרני אל מול הטבע ודרכי המסורת של הילידים. אפשר לראות בכך דימוי לאדם הלבן, שמגיע לכבוש כל חלקת אדמה שבה הוא חופץ לאורך ההיסטוריה וכמובן גם את ההרס של היערות והטבע. יש בסרט ביטוי לצייד של חיות נדירות רק לשם רווח כלכלי וגם ליצר הנקמה שמחזיר את הקולונל לרדוף את ג׳ייק ומשפחתו.

לצד מסרים על טבע וכוחניות, הסרט עוסק הרבה במשפחה, בחשיבות שלה אל מול קבוצה גדולה יותר כמו שבט. יחסי אחים מורכבים, האח הבכור שמנסה להמשיך את דרכו של אביו, אך לא מפספס הזדמנות גם להקניט את אחיו הצעיר. ואילו האח הצעיר, מרגיש שהוא תמיד מאכזב ולכן הוא רק מנסה יותר ויותר ונכשל ומסבך אחרים. המסר הדיי שחוק הזה שלא משנה עד כמה הסיפור והאירועים הם רחבי יריעה, בסוף מה שחשוב באמת זו המשפחה, בהחלט משחק תפקיד מרכזי גם ב״אווטאר: דרכם של המים״.

סיכום

סרט הפנטזיה האפי של ג׳יימס קמרון, ״אווטאר: דרכם של המים״, אינו מצליח להתעלות על הסרט הראשון. האורך הבלתי נתפס כמעט אינו מוצדק בעיני, בסיום הסרט הסתכלתי על אישתי ושאלתי אותה ״איזה יום כבר?״. אני אוהב פנטזיה, עולמות מקוריים וצבעוניים וקרבות, אך ב״אווטאר: דרכם של המים״ יש מעט מאוד חידוש בנושאים האלה, כן הוויזואליות מרשימה, אך אינה פורצת דרך כמו בחלק הראשון. האקשן טוב ומרגש, אך יותר מידי חוזר על עצמו. מה שנכון גם לגבי המסרים של הסרט, הדורסנות של האנושות כלפי הטבע היא מסר חוזר. החידוש בסרט הזה הוא הדגש על משפחתיות, אך גם בכך ישנה חזרתיות בדמות יחסי קנאה בין אחים, נושא שנידון כל כך הרבה בעולם הקולנועי.

״אווטאר: דרכם של המים״ הוא בפירוש לא סרט רע, אך עם כמות הציפיות וההשקעה של ג׳יימס קמרון, ״לא סרט רע״ זה לגמרי לא מספיק.
הציון שלי: 7.5/10