AVReviews

סדרת הפשע המשובחת של נטפליקס, ״אוזרק״, חוזרת לעונה רביעית, שמחולקת לשני חלקים. אחרי שהגיעה לשיא בעונה השלישית, האם יוצרי הסדרה הצליחו לשמור על הרמה גם בחצי הראשון של העונה הרביעית?

תזכורת לסקירות שלנו לעונות הקודמות:
אוזרק – עונה 1
אוזרק – עונה 2
אוזרק – עונה 3

תקציר עלילה – אוזרק – עונה 4 – חלק 1

שני אירועים הדרמטיים נעלו את העונה השלישית, הראשון היה הרצח של בן, אחיה של וונדי, שסובל מבעיה נפשית והפך לאיום. האירוע השני שהתרחש ממש בסיום העונה, היה הרצח של הלן ממש מול העיניים של מרטי ו-וונדי.

לשני האירועים הללו יש השפעה עמוקה על משפחת בירד. ג׳ונה הבן הצעיר, לא מוכן לעבור בשתיקה על כך שוונדי בחרה להרוג את אחיה, הוא פוצח במרד נעורים ועורק לעבוד כמלבין כספים עבור רות׳, שהפכה לשותפה העסקית של דרלין. וונדי מתקשה מאוד להכיל את המרד של ג׳ונה ומנסה לעשות כל מה שביכולתה להחזיר את ג׳ונה לחיק המשפחה.

וונדי מנסה להפוך את קרן הצדקה שלהם לבעלת השפעה פוליטית נרחבת, לשם כך היא פועלת בכמה חזיתות. ראשית היא מנסה לגייס את המנכ״לית של חברת תרופות גדולה שתתרום כסף לקרן ושנית היא פועלת לשכנע פוליטקאיים בעלי השפעה לכהן בהנהלה של הקרן. דיי מיותר לציין ששני הכיוונים כוללים לא מעט מעשים לא חוקיים.

מלבד ג׳ונה, שתי דמויות חדשות מסכנות את היציבות של העסקים של משפחת בירד. חאבי, הוא האחיין של נאברו, ראש הקרטל המקסיקני. חאבי הוא חמום מוח רציני, שחותר תחת נאברו ואינו מסמפט את משפחת בירד כלל. במאבק של משפחת בירד מול הלן, הוא היה בעד הלן.

הדמות החדשה השנייה, היא דמותו של החוקר הפרטי, מל סאטם, שנשכר בידי בעלה לשעבר של הלן, על מנת למצוא אותה ולגרום לה לחתום על הסכם הגירושין. מל לא מפסיק לדחוף את האף שלו לעינייני משפחת בירד, בתקווה לגלות מה עלה בגורלה של הלן.

אם כל הצרות הללו לא מספיקות, דרלין, חמומת מוח לא קטנה בעצמה, מחליטה לחדש את גידול הפרגים בחווה שלה, ומשפחת בירד מתבקשת על ידי הקרטל להזהיר אותה מלעשות זאת.

לבסוף, קו עלילה מרכזי נוסף בעונה הרביעית הוא הבקשה של נאברו ממשפחת בירד להסדר מול ה-FBI, שיאפשר לו להיות חופשי בארה״ב בתמורה לחיסול הקרטל. מרטי ו-וונדי מנסים לשכנע את הסוכנת מילר לעזור להם, בעוד הסוכנת מתעקשת שעל נבארו לשבת כמה שנים בכלא.

הסדרה שמצולמת הכי טוב בטלוויזיה

הפעם אני בוחר להתחיל דווקא מהפן הטכני של הסדרה. לטעמי ההשקעה בפן הטכני היא אחד הגורמים, שהופכים את ״אוזרק״ לסדרת מופת. הצילום וההעמדה של כל פריים בסדרה הם בגדר גאונות. החושך התמידי מרמז על המעשים האפלים של דמויות הסדרה. הבית של משפחת בירד הוא כל הזמן חשוך, כאילו הוא מסומן בתור מקור הרוע. בנוסף עבודת הצילום והשימוש בפוקוס בפני הדמויות השונות בזמן דיאלוגים, מדגיש באופן מבריק את הדרמה והתחושות של הדמויות.

אני חובב במיוחד את סצנות הארוחות המשפחתיות של משפחת בירד. הם יושבים בחושך ודנים ביומיום ״הרגיל״ שלהם. הצילום של הארוחות הללו הוא לחלוטין המהות והעיקר של הסדרה הזו, איך משפחת צאוורון לבן אמריקאי התדרדרה לסטטוס של משפחת פשע חסרת מוסר.

גם נושא הפסקול של הסדרה, ולא פעם דווקא ההיעדר שלו, תורם רבות לאווירה של הסדרה. ברוב הזמן אין מוזיקת רקע, מה שלטעמי מסמל את כך שהדברים המתרחשים בסדרה הם סודיים ואפלים. דווקא ההיעדר של מוזיקת הרקע מעצים את הדרמטיות ונותן לסיפור העוצמתי ״לדבר בפני עצמו״.

דרמת פשע חסרת מעצורים

שבעת הפרקים של החלק הראשון בעונה הרביעית של אוזרק הם באורך של סביב השעה. אלה פרקים ארוכים, אבל לכל אורך העונה המתח לא מפסיק לשנייה. ברגעים שאין מתח, יש מעט הומור שחור שמוכנס פנימה, דמויות צבעוניות או דרמה משפחתית. אני נשארתי דיי פעור פה לכל אורך שבעת הפרקים בסדרה המבריקה הזו.

הצד הפוליטי שכיכב במיוחד בעונה השנייה של הסדרה, הוא הצד שאני פחות מתחבר אליו, אך החשיבות של חלק זה ברורה לי ואתייחס אליה יותר בחלק הבא של הסקירה. 

מה שהיה חשוב לי להעביר בחלק הזה, זו העריכה הנפלאה והכתיבה יוצאת הדופן של הסדרה, שלא רק שלא עוצרת לרגע, אלא גם מצליחה להיות מעניינת בכל סיפורי הצד והדמויות המשניות.

דמותה של וונדי כפרצופה של אמריקה כולה

אומנם הדמות המובילה בסדרה, זו שהתחילה את כל הסיבוך המטורף הזה, היא דמותו של מרטי. אך בעיני הוא דמות שדיי נשארה אותו דבר לאורך הסדרה. לעומתו, דמותה של וונדי עוברת תהליך מרתק ועבורי היא מהווה משל לארה״ב כולה.

במהלך הסדרה וונדי עוברת התדרדרות מוסרית מאישה בורגנית עם עבר פוליטי ואם שמגדלת את ילדיה, למובילה מניפולטיבית של אימפריית פשע, שלא נותנת לדברים כמו מוסר בסיסי לעמוד בדרכה. לוונדי יש יכולת לשנות לחלוטין את הבעת פניה מחיוך מזמין למבט קר ואכזרי תוך שנייה, השקרים והמניפולציות שהיא מפעילה על כרישים פוליטיים, בלי למצמץ. הרבה מההתנהגות של וונדי מראה את האופי האמריקאי, של חיוכים ופוליקטלי קורקט כלפי חוץ, ואינטרסים ומוכנות לעשות הכל למען טובתם האישית מאחורי דלתיים סגורות.

בעונה זו, וונדי ממשיכה בגיוס פוליטקאים ובכך מראה לנו את רמת השחיתות של הפוליטיקה האמריקאית. החידוש בעונה זו היא הגיוס של מנכ״לית חברת תרופות מובילה, בכך נחשפת בפנינו גם השחיתות בסקטור העסקי. המנכ״לית מנסה להציל את החברה שלה, ו-וונדי שמחה לנצל את ההזדמנות על מנת לגייס אותה למטרות שלה. ככל שהמצב הולך ומסתבך, המנכ״לית מתחילה להביע חרטה על המהלך, אז וונדי אומרת לה שהדרך להתמודד עם הדברים הרעים היא לקבור אותם עמוק עמוק מתחת למעשים טובים, כמו הקמה של מכוני גמילה באמצעות הכספים של הקרן. באיזשהו מקום המשפט הזה יכול להיות סמל לדרך האמריקאית הקפטליסטית. 

גוף נוסף שהסדרה לא חוסכת בביקורת עליו הוא ה-FBI. המגעים מאחורי הקלעים בין הסוכנת מילר לנאברו, באמצעות מרטי ו-וונדי כשליחים, חושף את האג׳נדות הלא בדיוק טהורות של ה-FBI. בזמן שאנחנו מצפים שזה יהיה האינטרס של ה-FBI, להפיל קרטל סמים, נראה שנ״ק המבט שלהם מורכבת יותר.

אולי הסצנה העוצמתית ביותר בחלק זה, שמסמלת את ״השלמת״ ההתדרדרות המוסרית של וונדי היא הסצנה בה דרלין חוטפת התקף לב מול וונדי, שתחילה רוצה להזעיק אמבולנס, אבל אז מתיישבת ומתענגת על הרגע.

הקוטביות של הסדרה

המשחק של קוטביות, במתבטא בעיקר בחיים נורמאליים כלפי חוץ וארגון פשע חסר רחמים מבפנים הוא מהמוטיבים המרכזיים של הסדרה. הזכרתי כבר את הארוחות המשפחתיות, שמצד אחד הן ערך עליון עבור משפחת בירד, ומצד שני הימים של המשפחה מלאים בההתעסקות בסמים, רצח ושריפת גופות.

דוגמא נוספת של קוטביות שהזכרתי זה הפוליטיקה האמריקאית, שנראית אחרת לחלוטין מאחורי דלתיים סגורות. כמו גם ניהול חברה קאפיטליסטית, חברת תרופות במקרה הזה. דמותו של חאבי גם היא דוגמה לקוטביות, הוא שארמנטי, מנומס ומלומד אך כל אחד שמעט מרגיז אותו, הופך למועמד לרצח.

הקוטביות הזו היא גם אחד הגורמים להומור של הסדרה. באחת הסצנות בעונה, מרטי ו-וונדי מגיעים לשיקגו ופוגשים במקרה ברחוב זוג חברים מחייהם הקודמים. שיחת החולין הרגילה נקטעת בשיחת טלפון שמרטי מקבל, הוא זז לצד ומנהל שיחה עם נאברו, ראש קרטל הסמים. בסיום שיחת הטלפון, הוא חוזר לשיחת החולין כאילו לא קרה כלום.

סיכום

אחרי הגעה לשיא בעונה השלישית, גם בעונתה הרביעית ״אוזרק״ ממשיכה להיות דרמת מתח ופשע משובחת ביותר. למרות האורך של הפרקים, הם מצליחים לשמור על רמת מתח גבוהה לכל אורך הדרך. בתוך סיפור הפשע העמוק הזה משולבים נושאים כמו, התדרדרות מוסרית של משפחה נורמטיבית כביכול, אזורי הפשע בפריפריה של ארה״ב, שחיתות פוליטית וקפטילסטית ויחד עם זאת, הסדרה לא גראפית מידי, ואפילו כוללת מעט הומור שחור, שקצת מקל על האווירה. כל זה ערוך ברמה הגבוהה ביותר, כתוב נפלא ואולי הדובדבן שבקצפת הוא הצילום. כך שלא נותר לי אלא לקבוע ש״אוזרק״ היא סדרת מופת ואחת הסדרות הטובות ביותר בנטפליקס, אם לא ״ה-״.
הציון שלי: 9.5/10