AVReviews

בעונתה הרביעית סדרת האנתולוגיה הבלשית מביאה למסך הקטן את ג׳ודי פוסטר ולוקחת אותנו עמוק אל תוך החורף הקשה באלסקה. אז מה חשבנו על ״בלש אמיתי״ עונה 4?

אני צפיתי בעונה בסלקום TV, הסדרה זמינה בכל שירות, שכולל את תכני HBO.

אנחנו ממליצים לכם לקרוא את הסקירה המלאה שלנו ל״בלש אמיתי״ – עונה 3, בה התייחסנו גם לשתי העונות הראשונות.

תקציר העלילה – בלש אמיתי עונה 4

העונה הרביעית מתרחשת בעיירה דמיונית בשם אניס, שנמצאת באלסקה. במרכז העלילה הפעם נמצאות שתי בלשיות. מפקדת המשטרה המקומית, ליז דנברס (ג’ודי פוסטר), שהועברה לעיירה הזו והבלשית המקומית, ילידת המקום, אוונג’לין נאברו (קלי רייס) שתי הבלשיות שיתפו פעולה בעבר, אך כיום הן התרחקו ודנברס שלחה את נאברו לעבודת שיטור מרוחקות.

החקירה המרכזית של העונה היא חקירת ההיעלמות המיסתורית של קבוצה של 8 חוקרים בינלאומים ממרכז מחקר מקומי, שעוסק בניסיון מציאת DNA קדום. דיי מוקדם בחקירה עולה החשש לקשר כלשהו בין חקירה זו לחקירת הרצח של תושבת המקום, אנני קווטוק, שנסגרה ללא פתרון שנים קודם לכן. אותה חקירה נוהלה בידי אוונג’לין והיא אכולת אשמה עד היום בנוגע לכך שהמקרה לא נפתר.

שורה תחתונה

אומנם פחות התחברתי לקו העלילה הראשי, בעונתה הרביעית, ״בלש אמיתי״ מציגה לנו עולם רחב ומרתק, עם דמויות עגולות ועיסוק בשלל נושאים עמוקים לצד צילומים מרהיבים של אלסקה המושלגת ופס קול מעולה. כך שאני בהחלט ממליץ לצפות.

מוטיבים חוזרים

בכל עונה של ״בלש אמיתי״ ישנו סיפור אחר, שמתרחש במקום אחר ודמויות שונות ויחד עם זאת ישנם מוטיבים שחוזרים מידי עונה. מוטיב אחד הוא השימוש בשני בלשים. אחד מאותם הבלשים הוא תמיד הבכיר יותר ובכל הפעמים מדובר באדם עם תסביכים/טראומות ובעיות ביחסי אנוש. הפעם זו הבלשית ליז דנברס, בגילומה של ג׳ודי פוסטר. ליז היא בלשית קשוחה עם מעט מאוד מודעות לצרכים של הסובבים שלה. למשל השוטר פיטר פריור, שהוא נשוי טרי עם ילד, זוכה לאפס התחשבות מדנברס, שכל הזמן מטילה עליו עבודות הרבה מעבר לשעות העבודה. פריור אוהב את עבודתו וכנראה גם דיי מעריץ את דנברס ולכן נענה בחיוב תמיד, למורת רוחו של אישתו. לדנברס ישנה שיטת חקירה שתמיד סובבת סביב ״מהי השאלה הנכונה?״, אם לא מצליחים לפתור משהו, סימן שלא שואלים את השאלות הנכונות. בנוסף דנברס חוותה טראומה בדמות מוות של בנה, הולדן. מכל הסיבות הללו, דמותה של דנברס נופלת בדיוק לדמות הבלש הגאון והמתוסבך, שחוזרת מידי עונה.

מוטיב חוזר נוסף זו חקירה שמתחדשת וסיפור שכולל כמה נקודות זמן. בעונה הרביעית המוטיב הזה מעט פחות מודגש, כאן יש הצצות לדברים שקרו בעבר ועוזרים להבין את הדמויות והאירועים של ההווה, אך הרגשתי שהפעם רוב הסדרה מתרחשת בזמן הווה. הזמן של הסדרה הוא ביום הראשון של החושך הגדול של אלסקה.

נקודות דמיון נוספות כוללות תחקור של דנברס, שמתרחש בפרק הסיום ומזכיר את התחקורים שהיו בעונות הקודמות. באחת הנסיעות של דנברס ונאברו הן משוחחות על אלוהים ואמונה, ודנברס אומרת שהיא הייתה מתפללת הרבה בתור ילדה, אבל כיום היא התפכחה והיא חוזרת על הרעיון ״שאין שום דבר למעלה״ מספר פעמים. זה מזכיר לי את השיחות תוך כדי נסיעות בין שני הבלשים בעונה הראשונה וגם את הדעות האתאיסטיות של דמותו של ״ראסטי״ (מת׳יו מקונוהי) מאותה העונה.

קו עלילה ראשי סבוך

בסקירה שלי לעונה השלישית התייחסתי לפער בין מידת העניין הרבה בנוגע לחקירה הראשית בעונה, לעומת כל הרקע והמסביב, אותם מצאתי הרבה פחות מעניינים. בעונה הרביעית הרגשתי הפוך לחלוטין. החקירה הראשית הייתה סבוכה, כללה שלל דמויות משנה לא זכירות, וסיפור שלא הצליח לתפוס אותי, מתחילתו ועד סופו.

לא משנה כמה החקירה התקדמה, לא הרגשתי מתוח במיוחד כלפי התוצאות שלה. כך שעבורי בעונה הרביעית הסיפור המרכזי, למרות שהוא עסק בנושאים מעניינים כגון מדע, שחיתות, קשר בין גופים מסחריים לעמותות מחקר כביכול ניטרליות, כמה רחוק מדענים מוכנים ללכת על מנת להשיג את התוצאות שלהם ועוד, היה החלק החלש של העונה.

החלקים המעניינים

מזל גדול שהעונה הרביעית של ״בלש אמיתי״ עוסקת בהרבה מעבר לסיפור החקירה עצמו ושם נמצאות נקודות החוזקה של העונה מבחינתי. יש המון נושאים שזוכים להתייחסות מעניינת, אציין את המרכזיים מבחינתי. ראשית עצם ההתרחשות בעיירה באלסקה במהלך הלילה הארוך של החורף, נותן הצצה לצורת החיים במקום כה מרוחק ויוצא דופן. דרך הצילומים היפיפיים של השלג האינסופי והעיירה הצנועה, הדרך בה האנשים חיים שם ומבלים בפאב המקומי, או במגרש ההחלקה על הקרח, כל אלה היו מרתקים.

בנוסף למקום המרוחק יש גם ביטוי רב לתרבות שנקראת Iñupiat, שהם ילידים מאלסקה, זו תרבות שלא ממש זכיתי להכיר. יש להם מנהגים משלהם ואמונות משלהם והסדרה גם דן בעירוב שלהם עם האוכלוסיה המקומית, למרות ההבדלים. אוונג׳לין נבארו, הבת המאומצת של ליז, אישתו של השוטר פיטר פריור וגם הנרצחת, אנני קווטוק, כולן שייכות לאותה הקבוצה האתנית.

אז אלה הם שני מאפיינים חיצוניים ובולטים של העונה, כעת בואו נצלול מעט פנימה. כנראה שהנושא המרכזי בו הסדרה עוסקת הוא מעמד האישה. שתי הגיבורות הראשיות הן נשים חזקות, שאינן תלויות בגברים. ליז מנהלת את תחנת המשטרה, קשוחה שלא מוותרת לאף אחד. גם כשמגיע כח שיטור חיצוני להשתלט על החקירה, בגלל האמצעים הדלים של התחנה המקומית, היא לא סומכת על אף אחד ועושה שמיניות באוויר בשביל להשאיר את החקירה אצלה. פעם אחר פעם, ליז ואוונג׳לין נכנסות למקומות מסוכנים, בלי מחשבה לשנייה לקרוא לתגבורת (אם כי כאן זה אולי קצת מקרה של הגבול הדק בין אומץ לטיפשות). אוונג׳לין היא דמות חזקה בפני עצמה, היא ירדה ברמה מבלשית לשוטרת רגילה והיא לא נותנת לזה לפגוע בה, היא תמיד בשליטה בכל סיטואציה, למרות שהיא מתמודדת עם הרבה דברים, כמו למשל אחותה, שיש לה בעיות נפשיות. ישנן דמויות נשים חזקות נוספות, כמו למשל קיילה, אישתו של פיטר וגם בעלת החברה שמפעילה את המכרות. כרגיל אני משתדל שלא להיכנס לספויילרים בביקורת שלי, אז רק ארמוז בעדינות שגם בסיום קו העלילה הראשי של הסדרה ישנה התייחסות מעניינת מאוד לנושא מעמד האישה.

יחסים מורכבים בין הורים לילדים הוא נושא נוסף שהעונה הזו עוסקת בו. במרכז הסוגיה הזו יש שתי מערכות יחסים. ראשית, היחסים בין ליז ובתה המאומצת המתבגרת והמתמרדת באופן תמידי ומתיש. יחסים שהם כנראה אפילו יותר מורכבים הם היחסים בין פיטר פריור ואביו, קפטן האנק פריור, שגם הוא עובד במשטרה והוא מעיין סגן של ליז, אבל הולך נגדה בכל החלטה. המערכת בין פיטר והאנק כוללת אלמנט של פחד, חוסר הסכמה וחוסר אמון ובו זמנית יש גם רגעים של קרבה, מה שמציג באופן מרתק את המורכבות והצדדים הקוטביים שבמידה כזו, או אחרת הם מנת חלקם של מערכות יחסים רבות בין הורים לילדים.

עוד נושא שזוכה להתייחסות רבה הוא איכות הסביבה. תושבים רבים מוחים נגד חברת המכרות, רמת הזיהום בעיירה הגיעה למצב שיש להם מים שחורים בברזים. המחאה הזו מפלגת את התושבים, כיוון שרבים מהם מתפרנסים מהמכרות וכמובן שאין המון אפשרויות תעסוקה באזורים כאלה. הנרצחת, אנני קווטוק, הייתה פעילה קולנית במיוחד נגד המכרות, כך שיש גם קשרים בין החקירה והנושא הזה.

מגוון הנושאים שהסדרה עוסקת בהם הוא באמת אדיר. ישנה התייחסות לשאלה לגבי מוסר של שוטרים, שבוחרים לקחת את החוק לידיים, מחלות נפשיות, בדידות ואפילו נושא של ״הזמנה״ של כלות ממדינות ברית המועצות לשעבר. כך שבקלות יכולתי להמשיך לכתוב עוד ועוד על העומק והעניין של העונה הזו, שאורכה 6 פרקים בלבד, אך צריך לסיים מתישהו.

הפן הטכני

לפני סיום התייחסות קצרה לפן הטכני, בו אני כולל צילומים, סאונד וגם איכות משחק. הזכרתי כבר את נושא צילומי השלג המרהיבים, אז יש המון כאלה, כולל צילומים של סופות, כבישים שמסביבם הכל לבן ורגעים וויזואליים מרשימים רבים. בצד המוזיקה יש פסקול מעולה לאורך הסדרה, באופן דיי מפתיע יש שימוש רב בשירים ממש ולא רק מנגינות רקע. בפרק השני זיהיתי שיר של Agnes Obel הנהדרת, יש גם שירים של ג׳וני קאש ועוד מוזיקה נפלאה שמוסיפה המון לאווירה.

לבסוף התייחסות לרמת המשחק, עבורי מדובר ברמה גבוהה של רוב הקאסט. ג׳ודי פוסטר היא שחקנית מהשורה הראשונה, היא יצרה כאן דמות דומיננטית ועוצמתית, אך גם כזאת שהיא מעט קורבן של האופי שלה, אדם כזה שלא יכול להתגמש וחייב שהכל יעשה כמו שצריך. אין כאן את רמת הנוירוטיות של דמותו של ראסטי מהעונה הראשונה, אך עדיין יש בה משהו בהחלט נוירוטי.

סיכום

בעונתה הרביעית, סדרת האנתולוגיה הבלשית, ״בלש אמיתי״, לוקחת אותנו אל אלסקה המרוחקת ומראה לנו שגם שם יש מספיק מקום לתככים, שחיתות ואפילו רצח. מעבר לצילומים המרהיבים, רמת המשחק הגבוהה והפסקול המשובח, יש כאן סיפור שמתחלק לשניים לדעתי. דווקא קו העלילה הראשי, שמתרכז בפענוח תעלומת ההיעלמות של 8 מדענים, היה נקודת החולשה של העונה. מעבר לאותו קו עלילה, הסדרה מציעה מבט מעמיק ומרתק למקום ותרבות שונים ועוסק בשלל נושאים עמוקים כמו מעמד האישה, מוסר של שוטרים ויחסים בין הורים לילדים.

כך שבשורה התחתונה מצאתי את העונה מעניינת, מקורית ומושקעת ולאחר הצפייה בכל פרק הרגשתי שמשהו נשאר איתי וגורם לי לחשוב, זה תמיד סימן לסדרה מוצלחת.
הציון שלי: 8/10