AVReviews

״גן קופים״ הוא סרט דרמה קומית ישראלי חדש, בבימויו של אבי נשר. בסרט מככבים אדיר מילר, סוזנה פפיאן, שני כהן, עלה דקה, יניב ביטון וערן זרחוביץ׳. בכתבה זו אתאר מה חשבתי על הסרט עתיר הכוכבים.

תקציר העלילה – גן קופים

הסרט מתרחש בסוף שנות ה-80 בארץ. הסופר הישראלי, אמיתי קריב (אדיר מילר), אשר היה מצליח באופן יחסי בעשורים שלפני, ירד אל השוליים של עולם הספרות הישראלי. כשדוקטורנטית ישראלית מאונבסיטאת קולורדו רוצה לכתוב דווקא עליו את עבודת הדוקטורט שלה, זו הזדמנות עבור קריב לחזור אל התודעה הציבורית ולהנציח את יצירותיו. על מנת להתכונן להגעתה של הדוקטורנטית, קריב מפרסם הודעה במודעות הדרושים, בה הוא מחפש עוזרת שתכין את כל החומרים ותלווה את הדוקטורנטית, כשהיא תגיע לארץ בסדרה של ראיונות עבור עבודת הדוקטורט שלה ובהמשך גם בכתיבת ספר ביוגרפי אודות קריב.

מבין המעומדות המלומדות שמגיעות אל קריב לראיון, הוא בוחר דווקא בנערה מרדנית, אשר שיקרה לחלוטין בכל קורוח החיים שלה. הנערה היא מרגו מאי (סוזנה פפיאן), לה הוא מציע סכום כסף גדול, תמורת חודש של עבודה. מרגו לא באמת מבינה מה הן דרישות התפקיד, אך מחליטה להיענות. כשהדוקטורנטית מודיעה במפתיע על ביטול ההגעה שלה לארץ, בעקבות מצב רפואי, אמיתי מרגיש שמדובר בגזר דין מוות מבחינתו. כשמרגו מעודדות אותו לנסות לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולחפש דרך כלשהי לפתרון המשבר, התוכנית שאמיתי רוקם כוללת התחזות של מרגו אל הדוקטורנטית, גל שנער ועריכת הראיונות במקומה. כך מתחיל סיפור התחזות משעשע ודיי אבסורד, שמהווה את עיקר העלילה של הסרט.

מלבד ההזדמנות להחיאת הקריירה של אמיתי, הזדמנות נוספת שנפתחת בפניו היא מותו של בעלה של תמר (שני כהן), חברתו הקרובה, בה הוא מאוהב מאז הילדות בה הם גדלו יחד בקיבוץ. אז כמה מתוך ההזדמנויות הללו, אמיתי יצליח לממש ובאיזה מחיר? את התשובות לכך תוכלו למצוא בסרט.

עם כמה שהעלילה מרגישה מופרכת, למעשה עלילת הסרט נכתבה בהשראת סיפורו האמיתי של סופר ישראלי בשם ראובן קריץ.

שורה תחתונה

״גן קופים״, סרטו של אבי נשר, הינו סרט מלא קסם, תמימות ואנושיות. הוא משעשע ונוגע ללב ומהווה דרך מעולה לברוח מחיי היומיום ולשקוע בסיפור מקסים על אנשים מלאי חלומות, שבעצם כמו כולנו רק רוצים להיות אהובים.

על ספרות, אומנות ופרסום

במרכז הסרט עומדת דמות של סופר והסרט מספק לנו הצצה לכיצד נראים חייו של סופר, או אומן אחר כלשהו. אמיתי מקדיש את כל כולו לספרות, ביתו מלא בספרים. יחד עם זאת, הוא מזמן ירד מגדולתו וכעת כל שנותר לו הוא לנסות להנציח את היצירות שלו מהעבר שכן הצליחו. הצורך הזה בהכרה מקבל התייחסות רבה בסרט. אמיתי אומר למרגו שזו הדרך להמשיך לחיות עבור אומן.

מעבר לצורך בהכרה יש ביטוי רב למאמץ הנדרש על מנת להגיע לשם. היצירה עצמה אינה מספיקה. אמיתי מספק למרגו דוגמאות של סופרים מצליחים שעל מנת להצליח היו צריכים מבקר שיכתוב באופן חיובי על היצירות שלהם, בלעדיו הן לא היו זוכות לאותה ההתייחסות. בהמשך אמיתי מציין גם תופעות פחות מדוברות, כמו כתיבה פיקטיבית של סקירות, מעריצים פיקטיביים ועוד.

הקשר בין האומן, המבקר והקהל הינו קשר מורכב שעולם האומנות כולו מושטט עליו והסרט מהווה נקודת מבט מעניינת ואישית מאוד על הנושא הזה. קל להזדהות עם המסר הזה, כיוון שבעידן המדיה החברתית כולנו יוצרים תכנים כאלה ואחרים. אנחנו רוצים תגובות של הקהל, ויש את האנשים שיכולים להשפיע על ידי פרסום של התכנים ועוד. אפשר דיי בקלות גם לקחת את ״המשל״ הזה לתעשיות שהן לא ״אומנות״ על פי ההגדרה, למשל בתעשיית ההייטק, יש את המהנדסים שכותבים את המוצר, אך ללא אנשי השיווק והמכירות, שידחפו אותו, גם המוצר הטוב ביותר יכול למצוא את עצמו מושלח על ״סל המחזור״ של ההיסטוריה.

התייחסות לאספקט מעניין נוסף של עולם הספרות שמופיעה בסרט היא נושא ההפרדה בין הספרות הגבוהה לבין ספרות ״נמוכה״, או עממית יותר. אמיתי כותב גם ספרים אירוטיים, אך בהם הוא משתמש בשם עט בדוי. אמיתי מציין שסופרים מפורסמים רבים עשו זאת, גם כדרך שחרור וגם בתור מקור הכנסה נוסף.

קסם ותמימות

דיי מזמן לא ראיתי סרט כל כך מלא בקסם כמו ״גן קופים״. בסרט הזה יש את התחושה הקולנועית הזו ״של פעם״, זהו שילוב של תחושת סיפור, או אגדה, תמימות ואהבה אל ז׳אנר הקולנוע, הספרות והאומנות כולה. מה שעוזר מאוד להעביר את התחושות האלה, זה השחזור התקופתי של תל אביב של סוף שנות ה-80, הצילום והעריכה שכוללת קצב די איטי, כזה שגולש באופן חלק ונינוח על פני הסיפור. הדמויות בסרט רודפות אחר החלומות שלהם, בדרך שלהם. מרגו שחולמת להצליח ולהיות שחקנית, זורמת עם התרמית של אמיתי, שרוצה להנציח את עבודתו ולזכות בהכרה של תמר. בהמשך מופיע גם הבמאי הישראלי-איטלקי, שמנסה ליצור סרט תיעודי משמעותי. כל הדמויות הללו חולמות על דברים נעימים ותמימים, זה מוסיף הרבה לקסם של הסרט הזה, שמאפשר להתנתק מהרצונות והבעיות היומיומיות של הצופים וקצת להפליג למחוזות אחרים.

אלמנט התמימות הוא מוטיב נוסף שמקבל ביטוי לאורך הסרט כולו. אמיתי מספר על עצמו שבתור סופר יש לו שליטה מלאה על האירועים ויכולת לנתב את העלילה לכל כיוון, אך בחיים הכל קשה הרבה יותר. אמיתי מאוהב באופן ברור בתמר, זה נהיה ברור לצופה כבר בסצנת הלוויה של בעלה של תמר בפתיחת הסרט. תמר מאוד מעריכה את אמיתי ועוקבת נלהבת של הקריירה שלו. למרות זאת, אמיתי אינו מסוגל לבטא את רגשותיו כלפי תמר, ואיכשהו גם תמר לא רואה את מה שברור לחלוטין לכל מי שנמצא בסביבה שלהם. אמיתי נלחם ואף יורד לרמה של שימוש בתחבולות על מנת כביכול להנציח את היצירה שלו, אך בפועל כל זה נעשה על מנת שיהיה לו מספיק ביטחון להיפתח בפני תמר. הביישנות והסגירות של אמיתי הן אנושיות עד כדי כאב, גם אם זה מרגיש מעט תמים מידי בעולם הישיר של ימינו.

דמות נוספת שמייצגת תמימות ואנושיות היא מרגו. היא למדה תיאטרון בתיכון, מעולם לא עשתה שום דבר מקצועי, או פנתה ללימודים גבוהים ובכל זאת היא חולמת להצליח כשחקנית בלוס אנג׳לס. כשהיא מתקבלת לעבודה אצל אמיתי, ברור לה שהיא לא האדם הנכון, אך יש לה מספיק ביטחון ללכת על זה, כיוון שהיא צריכה את הכסף. מרגו כן מוצגת כדמות חזקה, היא מוודאת שהיא תקבל את התשלום ואת כל הזכויות שלה. כשהתפקיד שלה הופך להיות מעוזרת ומתאמת מחקר, למתחזה, גם זה לא גורם לה לעצור והיא נותנת לאמיתי לשכנע אותה שזה תרגיל במשחק.

גם אנושיות וריאליזם מפוכח

עם כל התמימות הזו, ישנם גם צדדים אחרים ב״גן קופים״. הסרט מעלה שאלה של האם יש כאן בעצם סיפור על ניצול? המילה נאמרת לא פעם בסרט במיוחד בחלקי האפילוג. עד כמה שאני יכול לשפוט, בהחלט לא נאמרה כל האמת בכל שלב, אך הדברים נעשו בסכמה ובתמורה הדדית לשני הצדדים שמעורבים בתרמית, אך כמובן שיש כאן הרבה מקום לפרשנות אישית והרגשה אישית של הדמויות, אם הן עברו סוג של ניצול או לא.

אלמנט נוסף של אנושיות מפוכחת בא לידי ביטוי בשיחה שאברשה (יניב ביטון), החבר של תמר ואמיתי מהקיבוץ, מנהל עם תמר. בשיחה זו הוא מעמיד לתמר מראה בפניה ומסביר לה שברור לכולם שהיא עשתה הצגות של חיי נישואין מאושרים עם בעלה המנוח. אברשה לא אומר זאת בשביל לבקר את תמר, אלא בשביל לומר שלכל אחד יש את הסודות שלו, ״כולנו דפוקים״ וכולנו רוצים שלא ידעו זאת.

רמת המשחק

רמת המשחק בסרט הינה מצוינת מבחינת הקאסט כולו, היא מרגישה טבעית ובו זמנית משלבת את תחשות הקסם והתמימות של הסרט. השחקנית סוזנה פפיאן היא בהחלט הפתעת הסרט, היא מחזיקה כאן תפקיד ראשי ומפגינה משחק אנרגטי, צעיר, מלא חיים והרפצקני, שמתאזן באופן נהדר עם האיפוק, הבגרות והאובר רצינות של דמותו של אדיר מילר.

מלבד סוזנה הקאסט מורכב בעיקר משחקנים קומיים מוערכים, כמו אדיר מילר, שני כהן, יניב ביטון וערן זרחוביץ׳. אלה שחקנים שאנחנו רגילים לראות במערכונים, מגלמים דמויות מוגזמות וסאטיריות. זה לא פעם נראה משונה לראות שחקן קומי בתפקיד דרמטי, ואולי מאתגר עוד יותר את השחקן לשכנע את הקהל בדמות דרמטית. אז אומנם ישנו גם פן קליל וקומי בסרט הזה, אך תצוגת המשחק של אדיר, שני ויניב לחלוטין מוכיחה שמדובר בשחקנים עם יכולות דרמטיות מרשימות.

לעומתם, ערך זרחוביץ׳ מגלם את דמותו של המבקר הארסי, אוריה חרמון, זו דמות קומית ומוגזמת לחלוטין, שמייצגת את המבקרים הבוטים וחסרי הרחמים, שמוציאים אגרסיות ותסכול על המבוקרים שלהם, על מנת להגדיל את עצמם.

חלקי האפילוג

״גן קופים״ כולל מספר סיקוונסים של אפילוג, אשר מסיימים את רוב הפינות הפתוחות שהסיפור משאיר. שאלות כמו ״מה קרה עם הדמויות מאז״, לא פעם זוכות למענה בדמות כמה משפטים לפני עליית הכתוביות. ברור לי שעבור אנשים רבים זה מייצר מעט תחושה של ״הסיפור לא סופר במלואו״, מה שעלול לייצר תסכול. אני אישית הרגשתי שכל סצנות האפילוג בסרט לרבות ״פגישת המחזור״ בסיום, מעט תלושות ולא קשורות לסרט. הקצב באותן הסיקוונסים הוא שונה ולכן זה הרגיש כמו כמה סצנות שנתפרו בסוף, בשביל למנוע את אותה תחושת התסכול. מה שקורה בסצנות האלה הוא בהחלט מעניין ומוסיף, אך משום מה יצאתי עם הרגשה שהייתי מעדיף לו הסיפור היה מסתיים לפני הסצנות האלה ואני כן הייתי מסתפק הפעם בכמה משפטים קצרים של מה קרה עם הדמויות בהמשך.

סיכום

סרטו של אבי נשר, ״גן קופים״, הינו דרמה קומית ישראלית מלאת קסם. זהו סרט על עולם הספרות והאומנות, אך לצד זאת זהו סיפור אנושי על אנשים שרוצים להצליח ולהרגיש חשובים ואהובים, גם על ידי הקהל אבל כנראה שבעיקר על ידי מושא אהבתם.
הציון שלי: 8.5/10