AVReviews

״ג׳אנג_אי״ הוא אפוס מדע בדיוני קוראיני חדש שזמין כעת בנטפליקס, האם אחרי ״משחק הדיונון״ ו-״דין גיהנום״ גם ״ג׳אנג_אי״ יהפוך ללהיט?

תקציר העלילה – ג׳אנג_אי

בעתיד אפוקליפטי בו כדור הארץ נהרס, האנושות התיישבה בכ-80 מקלטים שהוקמו בחלל. שלושה מאותם המקלטים התארגנו לברית בשם ״הרפובליקה האדריאנית״ והחלו במלחמת אזרחים מול שאר המקלטים. המלחמה מתנהלת במשך שנים. על מנת לשים קץ למלחמה כוחות הברית משקיעים בפרויקט בינה מלאכותית, המנסה לשכפל ולשכלל את מוחה של שכירת חרב אגדית בשם יון ג׳ונג-אי, על מנת לייצר ממנה צבא של שיכפולים, שינצח במלחמה.

הפיתוח מתבצע במעבדת קרונואיד ומובל בידי קים סאנג-הון והמפקדת המדענית, יון סאו-הון, שהיא במקרה גם הבת של יון ג׳ונג-אי. המחקר מתבצע בעזרת ייצור רובוט בדמותה של ג׳ונג-אי, השתלת המוח שלה בו והעברת הרובוט בסימולציית הקרב האחרון בו ג׳ונג-אי נהרגה.

אז האם הבת תצליח לייצר את הלוחמת המושלמת בדמות אימה?

השורה התחתונה

״ג׳אנג_אי״ הוא סרט מדע בדיוני מושקע במיוחד גם בפן הוויזואלי וגם בפן הרעיוני. זהו ממש לא סרט של קרבות ואקשן לצורכי בידור. יש כאן התמודדות עם רעיונות עמוקים ומעוררי מחשבה, גם אם לא כולם מקוריים. מומלץ לחובבי הז׳אנר ואוהבי המדע בדיוני ״החכם״.

עולם וויזואלי אפל ומהפנט

זה פשוט בלתי נתפס כמה רחוק הגענו בנושא ה-CGI והעיצוב הגרפי. לא כל כך מזמן היה אפשר בקלות להבדיל בין הפקה הוליוודית לבין סרטים/סדרות ל״צפייה ביתית״, זה בכלל לא היה בר השוואה. מאז שנטפליקס נכנסו חזק להשקעה בתוכן מקורי ועם התקדמות הטכנולוגיה, לא מעט מתכני המדע בדיוני של נטפליקס נראים לא פחות טוב מאף שובר קופות הוליוודי.

העולם הוויזואלי של ״ג׳אנג_אי״ הוא לא פחות מיצירת מופת, נכון שהכל חשוך וקודר, אך בחושך הזה ישנה כמות בלתי נתפסת של פרטים ועיצוב עולם ברמה הגבוהה ביותר. רוב הסרט מתרחש במסדרונות האפלים של חברת קרונואיד, אך בכל פעם שיש צילום של העולם בחוץ, זה לא פחות ממרהיב. גם בנושא של עיצוב הרובוטים וקטעי האקשן, ״ג׳אנג_אי״ נראה פנטסנטי, אומנם הרובוטים גם הם אפורים ומונוטונים, כמו כל עיצוב העולם, אך הם עדיין מפורטים ומרשימים. קטעי האקשן אנרגטים, כוללים כוריאוגרפיה מצוינת ומבוימים כראוי. אין המון קטעי אקשן בסרט והם לא העיקר בו, אך הם עובדים מעולה.

עריכה ומשחק

אורכו של הסרט הוא 99 דקות, בהחלט לא ארוך במונחים של היום. למרות שיש כמה קטעי אקשן, במיוחד בסיום הסרט, עדיין ישנה תחושה של סרט שמתקדם דיי לאיטו ונותן לצופה זמן לספוג את אווירת העולם. אני נהניתי מאוד מהקצב של הסרט ואני חושב שהעריכה שלו מצוינת.

בשני התכנים הקוריאנים שהזכרתי בפתיח, ״משחק הדיונון״ ו״דין גיהנום״ היו דמויות, שהמשחק שלהן היה מוגזם ותיאטרלי באופן בלתי נסבל כמעט. נראה שזה מאפיין של הקולנוע הקוריאני כיוון שגם כאן, דמותו של קים סאנג-הון משוחקת באופן זה. זה אבוסרד ומביך להסתכל על זה, אך מכיוון שזה מוטיב חוזר, זהו כנראה מאפיין תרבותי כלשהו של היצירה הקוריאנית. לעומתו, דמותה של יון סאו-הון, המדענית והדמות הראשית בסרט, שמגולמת בידי Kang Soo-yeon, מציגה משחק מאופק במיוחד. הדמות של יון סאו-הון מגלה במהלך הסרט שיש לה סרטן סופני, ונשאר לה כמה חודשים בלבד. היא נחושה לסיים את הפרויקט שלה לפני מותה. הנושא מקבל טוויסט אכזרי כאן, כיוון שהשחקנית Kang Soo-yeon, שהיא שחקנית קוריאנית מפורסמת, נפטרה כמה חודשים לאחר תום הצילומים משבץ. בקרדיטים בסיום הסרט, מקדישים לה את הסרט.

השראה קולנועית מסרטי מדע בדיוני אחרים

“ג׳אנג_אי״ שואב השראה מלא מעט סרטי מדע בדיוני, אני זיהיתי אלמנטים שהזכירו לי את ״אליטה: מלאך קרב״ וגם את ״אני רובוט״, בעיקר בסצנה לקראת הסיום בו ג׳אנג_אי נלחמת ברובוטים אחרים בדמותה. מכיוון שהניסוי בו בוחנים את ג׳אנג_אי כל הזמן חוזר על עצמו, זה גם הזכיר לי את ״קצה המחר״.

מעל לכולם יש סרט אחד שהיווה השראה ברורה לסרט הזה וזה ״בלייד ראנר״ המקורי. עיצוב העולם החשוך והכהה, העיסוק בשיכפול אנשים, חוסר הבהירות לגבי מיהו אדם ומיהו שכפול, כל אלה ממש צעקו לי ״בלייד ראנר״ כשראיתי את הסרט. ישנה סצנה בה יון סאו-הון הולכת לעבור מבחן אתיקה, זה כל כך מזכיר את המבחנים של בלייד ראנר שאמורים להבחין בין בני אדם לשכפולים.

המסרים של הסרט

אומנם הרקע של הסרט הוא מלחמת האזרחים, בפועל הנושא הזה נשאר לגמרי ברקע והסרט מתעסק במסרים שונים ועמוקים יותר מאשר עוד מלחמה. נושא השיכפולים והדרך להגיע לחיי נצח בעזרת העתקת המוח זהו מוטיב מרכזי שהסרט עוסק בו, גם כאן יש קווי דמיון ל״בלייד ראנר״. היושב ראש של קרונואיד מדבר עם יון סאו-הון ומספר לה שהדבר הראשון שהוא עשה, כשהוא הקים את החברה, היה לשכפל את המוח שלו כדי שהוא יחיה לנצח. בפועל נוצר שכפול שלו, אבל זה לא היה הוא באמת, כך שיש כאן אמרה שנושא השכפולים והעתקת המוח לא באמת מהווים חיי נצח.

נקודה נוספת שהסרט מעביר ביקורת עליה הוא זכויות הפרט וזכויות היתר של העשירים. הנושא נידון אומנם בקצרה, אך זהו דיון עוצמתי ומעניין. כשיון סאו-הון מקבלת אבחנה שהסרטן שלה חזר בגדול ונשארו לה רק כמה חודשים (דרך אגב יש כאן נבואה שלא נצליח להביס את המחלה הארורה הזו), הרופא מסביר לה על אופציות השימור שלה. אופציה א׳ היא היקרה ביותר, היא מקבלת גוף משוכפל ואת כל הזכויות האזרחיות. באופציה ב׳ היא מקבלת פחות זכויות ומעניקה גישה למוח שלה לטובת מחקר, זו אופציה זולה יותר. אופציה ג׳ היא חינמית, בה אין לה זכויות והמוח שלה שייך לחברה, שיכולה לנצל אותו בכל דרך שהיא תרצה. זו כמובן ביקורת על שמירה על זכויות הפרט שלנו, שזה נושא חם ואקטואלי במיוחד. לקראת סוף הסרט ישנה סצנה קצרה המדגימה עד כמה נמוך אפשר לרדת עם ניצול המוחות של אלה, שבחרו בלית ברירה באופציה ג׳.

אולי הנושא העמוק והמקורי ביותר שהסרט עוסק בו, קשור דווקא לקשר בין הורים לילדים. אני אהיה בכוונה מעט מעורפל במשפטים הבאים על מנת להימנע מספויילרים. יון סאו-הון מרגישה אשמה כבדה על מה שאימה הייתה צריכה לעשות למענה, מה שבעקפין הביא למותה של האם. יש כאן מסר מודרני פרוגרסיבי, בנוגע להשפעה האדירה של ילדים על ההורים שלהם. זה מקובל שהורים צריכים לעשות הכל למען ילדיהם, זו הדרך של האבולוציה של המין. כאן דנים בשאלה של האם הילדים מוכנים לשאת את רגשות האשם על ההקרבה של ההורים שלהם. לו היינו שואלים את הילדים אולי הם כלל היו מעדיפים שההורים שלהם יהיו ״חופשיים״ ולא יקריבו את הכל למענם. זו בהחלט מחשבה פרובקטיבית משהו ועל כן מעניינת. גם בסרט המדע הבדיוני, המופרע, ״הכל בכל מקום בבת אחת״ ישנה התייחסות לנקודה מעוררת מחלוקת ומסקרנת זו.

רעיון נוסף ואחרון שאזכיר, הזוכה להתייחסות קצרה בסרט, הוא מבט שלנו על גיבורים בחלוף הזמן. האם אנחנו מאדירים את מעשיהם, או שדווקא רואים אותם בעיין ביקורתית יותר של מבחן התוצאה ולא הגבורה.

סיכום

״ג׳אנג_אי״ הוא סרט מדע בדיוני מושקע במיוחד. ההשקעה מתבטאת ללא ספק בפן הוויזואלי ורמת ה-CGI של הסרט. למרות שמדובר בסרט חשוך וקודר יש בו רגעים וויזואלים מהפנטים ממש, שלא נופלים משוברי הקופות ההוליוודיים. ישנה השקעה רבה גם בפן הרעיוני, זהו לא סרט מד״ב של קרבות ואקשן לצורכי בידור. יש כאן התמודדות עם רעיונות עמוקים ומעוררי מחשבה, גם אם לא כולם מקוריים.

הסרט לא חף מבעיות, כשאולי העיקרית שבהן היא משחק מוגזם אצל חלק מהדמויות. בשורה התחתונה, מומלץ לחובבי הז׳אנר ואוהבי המדע בדיוני ״החכם״.
הציון שלי: 8.5/10