AVReviews

אחרי ש״משחק הדיונון״ הפך ללהיט המדובר ביותר של נטפליקס, מגיעה הסדרה הקוריאנית ״דין גיהנום״, אז האם מדובר בלהיט נוסף?

תקציר העלילה – דין גיהנום

הסדרה מתחילה בסצנה בסיאול כאשר שלוש מפלצות ענק מופיעות משום מקום, רודפות אחר אדם, שבבירור ידע שהן הולכות להגיע. המפלצות תופסות את הקורבן בברוטליות ואלימות קשה, בסופו של דבר הן שורפות אותו בחיים ומשאירות מאחור גופה שרופה. לאחר המעשה הן ברוגע מסתובבות ורצות אל עבר שער בלתי נראה ונעלמות.

המקרה הופך לויראלי, ומהר מאוד מתברר שהוא אחד מיני מקרים רבים דומים המתרחשים ברחבי העולם. התופעה הזו מהווה נקודת פתיחה להתפתחות של שתי תנועות חדשות. תנועה אחת היא ״האמת החדשה״, אותה מוביל ג׳אנג ג׳ינסו המסתורי, זו תנועה שקטה שמנסה למנף את התופעה להפצת התורה שלהם של חיים צודקים ומוסריים יותר. התנועה השנייה היא ״ראש החץ״, תנועה אנרכיסטית, שמבחינתה התופעות הללו הן לגיטימציה לכך שחוק האלים הוא החוק היחיד, הם מתרוצצים ברחבי העיר ופוגעים בכל מי שאינו מסכים איתם כולל רשויות החוק, שמעיזות לחקור את התופעה ולא לקבל אותה בתור דבר האלוהים.

הדבר המשותף לשתי התנועות הללו הוא הצורך להוכיח שהאנשים המותקפים בידי המפלצות הם חוטאים, כיוון שזה מוכיח את צדקתם ומאפשר להם להמשיך ולהפיץ את תורתם.

בלש משטרתי, אשר אישתו נרצחה והפושע קיבל עונש קל בלבד ושוחרר, מנסה לחקור את מקרה התקיפה של המפלצות, אשר התרחש בפתיחת הסדרה. 

בינתיים מתברר לנו שישנה תופעה מקדימה לתקיפת המפלצות וזו תופעה בה ראש מסתורי מופיע בפני אנשים ומודיע להם שהם ישלחו לגיהנום בתאריך כלשהו, זו למעשה הנבואה, ואז בבוא הזמן שלושת המפלצות מגיעות ושולחות באלימות את מקבל הנבואה אל הגיהנום.

אם חד הורית לשני ילדים קטנים מקבלת את הנבואה. לאחר שנודע ל״אמת החדשה״ על כך, הם מציעים לה סכום עתק תמורת שידור הגשמת הנבואה שלה בשידור חי. האם מבינה שזה יכול להבטיח את עתיד ילדיה ולכן היא שוכרת את עורכת הדין, מין הייג׳ין, על מנת להבטיח את כך שהכסף יעובר אל ילדיה. האירוע הופך לאירוע תקשורתי המוני וחגיגה שלמה עבור שתי התנועות, שרוצות לראות את החוטאת נשלחת לגיהנום, השאלה היחידה שנותרה פתוחה מבחינתם היא מהו החטא שלה?

שני חלקי הסדרה

הסדרה כוללת שישה פרקים, המחולקים לשני חלקים של שלושה פרקים כל אחד. בין שני החלקים יש קפיצה של מספר שנים קדימה. הקפיצה הזו הייתה מפתיעה מאוד, ולא ציפיתי לכך בסדרה קצרה כל כך. אומנם יש שינוי סגנון בין שני החלקים, ותחילת החלק השני מתחיל עם דמויות שונות, אך ישנו קשר ברור בין שני החלקים ומספר דמויות חוזרות גם אל החלק השני.

החלק הראשון מתאר את עליית תנועות הדת השונות, בעוד בחלק השני הן כבר בשיא כוחן עד כדי השתלטות על חיי המדינה. סיפורה של האם החד-הורית מהווה את הסיפור האישי הראשי בחלק הראשון בעוד בחלק השני מדובר על משפחה צעירה, האב הוא במאי ציני, הנאלץ לביים סרטים עבור ״האמת החדשה״ בזמן שאישתו עומדת ללדת. כשהנבואה מגיעה אל דמות מפתיעה, בני הזוג מוצאים את עצמם בעין הסערה בין תנועות הדת לתנועה מחתרתית המחפשת לחשוף את דבר השקר של התנועות.

הצילום והמשחק

״דין גיהנום״ היא אחת הסדרות המרשימות ביותר וויזואלית שיצא לי לראות, כבר מהשוטים הראשונים של סיאול מרחוק, איכות התמונה והצילום הם יוצאי דופן. לכל אורך הסדרה הצילום הוא באיכות גבוהה במיוחד, בין אם אלה צילומי עיר מרחוק או צילומי תקריב.

המשחק הקוריאני שונה מהמערבי וכולל סוג של תיאטרליות. ב״משחק הדיונון״ למשל התופעה מאוד בולטת והדמויות לא פעם צועקות או מפגינות הבעות פנים מוגזמות. הסיגנון של ״דין גיהנום״ משתדל לשמור על אווירה ריאליסטית ולכן הוא הרבה יותר מאופק ומזכיר יותר את סגנון המשחק המערבי.

50 גוונים של דת

ללא ספק הנושא המרכזי ב״דין גיהנום״ הוא הדת, והגישה הביקורתית של יוצר הסדרה כלפיה. הנושא מטופל ממספר זוויות שונות לאורך הסדרה ורוב הזוויות הן לא מחמיאות במיוחד.

שתי התנועות

שתי התנועות המרכזיות מציגות שתי גישות שונות כביכול לדת. ״האמת החדשה״ משדרת רוגע ושלווה, זו תנועה לא אלימה ומכבדת. הם מקיימים מפגשים שקטים בהם הם מטיפים לדרך של צדק וחמלה בתור הדרך להימנע ממפגש עם מפלצות הגיהנום. לעומתם ״ראש החץ״ היא תנועה צעירה, אנרכיסטית ואלימה ביותר. המאמינים של ״ראש החץ״, מסתובבים בכנופיות, הם צובעים את הפנים שלהם בכל מיני צבעים, וכחלק מהתלבושת שלהם תמיד תמצאו אלות. כל מי שמאז להטיל ספק בתורתם, מותקף באלימות אכזרית כאשר התקיפה גם מצולמת ומשודרת ברשת.

שתי התנועות למעשה מאמינות באותה התורה, אך מפרשים אותה בדרך שונה. זהו כמובן מצב ריאליסטי ביותר, כמו זרמים שונים בנצרות, באיסלם או ביהדות, שמתחילים מנקודה משותפת כלשהי אך כל אחד פונה לדרך שונה ודרגת האדיקות או הקיצוניות שלהם שונה.

לא פעם ישנו קשר בין שתי התנועות, למרות ש״האמת החדשה״ מתנערת מהאלימות של ״ראש החץ״, הם לא יוצאים לעולם נגדם ולא פעם האינטרסים של שתי התנועות הם משותפים. כלומר.״האמת החדשה״ נהנית מכך ״שראש החץ״ עושים את העבודה השחורה עבורם. לא חסר דוגמאות בהיסטוריה בה לתנועה כביכול ״בוגרת ולגיטימית״ הייתה תנועת-בת צעירה אשר הייתה ״קיצונית ואלימה״ וקידמה את האג׳נדה של התנועה הבוגרת יותר, מבלי שה״ליכלוך״ או ״הזוהמה״ של מעשיהם יכתימו את התנועה הבוגרת.

שני יושבי הראש

מלבד הקפיצה בזמן, דבר נוסף שמפריד בין שני החלקים הוא היושב ראש של ״האמת החדשה״. בחלק הראשון, יושב הראש הוא ג׳אנג ג׳ינסו, צעיר מאופק לרוב, מנהיג שקט שמפיץ את תורתו בנושא חיים צודקים, להימנע מחטאים וכו. הפצת תורתו מתבססת על מקרי השליחה לגיהנום, זו היא ההוכחה לצדקת דרכו, ולכן הוא מחפש דרכים לצלם ולשתף את המקרים ואז לספר לכולם מהו החטא שהוביל למקרה.

בחלק השני, היושב ראש הוא קים ג׳יאונצ׳יל. קים הוא יושב ראש שונה בתכלית, הוא התחיל בכלל ככומר מדת אחרת, ועבר לתפקיד הבכיר ב״אמת החדשה״ כשזה הוצע לו. מה שקצת מזכיר לי את תרבות החלפת המנכ״לים, שעוברים בין החברות השונות. קים אוהב את חלק הכוח וההשפעה של להיות איש דת, לא מעניין אותו לקדם אג׳נדה כלשהי, אלא לקדם את עצמו. בניגוד לדרך הצנועה של ג׳ינסו, דרכו של קים היא ראוותנית וכוללת הופעות תיאטרליות בטלוויזיה ונאומים של מטיף דת, שעושה הכל בכדי לשלהב את הקהל.

שוני מעניין נוסף בין שני יושבי הראש הוא בסגנון הנהגת התנועה. בעוד ג׳ינסו היה מנהיג יחידני, המשרה ביטחון על נאמניו, לקים יש פמלייה שלמה של יועצים, המנסים לעזור לו לשמור על כוחו וכוח התנועה, וכמובן על ידי כך גם את מעמדם וכוחם של היועצים עצמם.

בסיס הדת

כפי שתיארתי, הסדרה מראה צדדים רבים לדת, אך בבירור היא גם מראה את המשותף לכל הצדדים האלה. בבסיס הדת, על פי הסדרה, ישנה תופעה שבני האדם אינם מסוגלים להסביר או להכיל את חוקי ההיגיון עליה. במקרה הזה של ״דין גיהנום״, זו התופעה של הנבואה והמפלצות, שמגיעות לקחת את הקורבן לגיהנום. באותה מידה זו יכלה להיות כל תופעה אחרת. ברגע שיש תופעה כזו, אנשי הדת מכל הסוגים תובעים בעלות על התופעה, בונים תיאוריה עליה, כזו שמקדמת את האג׳נדה שלהם, זו יכולה להיות אג׳נדה חיובית, או אלימה ודורסנית, אבל בכל מקרה זו אג׳נדה מומצאת בידי בני אנוש, המנסים לתת פרשנות מגמתית לתופעה ולסחוף אחריהם מאמינים. 

היעדר השלטונות

דבר שמאוד בלט וצרם לי הוא היעדר מוחלט של השלטון או הפוליטיקאים בסדרה. כש״האמת החדשה״ משתלטת לאט לאט על המדינה כולה, ולא תמיד בדרכי שלום, לא יכולתי שלא לתהות איפה הממשל ואפילו איפה הצבא. ההיעדר המוחלט שלהם מהסדרה, לטעמי זו הדרך של היוצר להזהיר שמהפכות דתיות כאלה יכולות להתרחש מתחת לאפם של השלטונות והצבא במדינה דמוקרטית ואין להם כל כך דרך לעצור את זה.

הדמיון ל״משחק הדיונון״

לא יכולתי לסיים את הסקירה שלי מבלי התייחסות להשוואה בין שתי הסדרות ״דין גיהנום״ ו״משחק הדיונון״.

בעוד ״דין גיהנום״ כוללת יסוד פנטזי, ״משחק הדיונון״ הוא סיפור ריאליסטי יותר. אך בסופו של דבר בשניהם ישנו סיפור על קבוצת כח המנצלת את כוחם בשביל לשעבד אוכלוסיות חלשות יותר. ב״משחק הדיונון״ העשירים משתמשים בעניים בתור גלדיאטורים מודרניים לצורך שעשוע עצמי ואילו ב״דין גיהנום״ אלה אנשי דת המנצלים אזרחים במטרה לדחוף את הרעיונות שלהם ולצבור כוח.

נקודה משותפת נוספת היא האחמי״ם (VIP), בשתי הסדרות מוצגת קבוצה של אנשים עשירים, שבאים לצפות באירוע כשהם במסיכות, ברור שאלה האנשים שמספקים את הכספים עבור האירגונים השונים. ב״משחק הדיונון״ אלה עשירים מפונקים, שרוצים לראות גלדיאטורים לצורך בידור, ואילו ב״דין גיהנום״ אלה אנשים שרוצים לחזות מקרוב בתופעת השילוח לגיהנום.

בפן הטכני יותר, שתי הסדרות מותחות מאוד ורמת ההפקה בשתיהן היא גבוהה במיוחד. ״משחק הדיונון״ החזיקה אותי במתח אדיר, אם כי לעיתים על ידי תכסיסים למיניהם, בנוסף היא גם תיאטרלית יותר וקצבית יותר. לעומת זאת ״דין גיהנום״ היא יצירה שמתמודדת עם הנושא העמוק של דת ומציגה רעיונות מרתקים, שגרמו לי לחשוב על הסדרה המון ולהעריך את היוצר. מבחינת המתח וכמה שהסדרה החזיקה אותי מרותק למסך, ״דין גיהנום״ הינה סדרה מאופקת יותר, לוקח יותר זמן להיכנס למה בעצם מתרחש ואז פתאום אחרי שלושה פרקים, הסדרה משתנה ושוב צריך להתחיל לעכל את הדמויות החדשות והסיפור.

סיכום

״דין גיהנום״ היא יצירתו של יאון סאנג-הו, והיא מבוססת על מעין קומיקס דיגיטלי שלו, באותו השם. זהו סיפור בעל יסוד פנטזי, אבל עיקרו הוא ביחס שלנו כחברה מודרנית לדת. אנחנו חיים בעולם מדעי וחושבים שאנחנו מבינים את כל התופעות, אבל לו תופעה חדשה תתרחש, שלא נוכל להסביר באמצעים מדעיים, קבוצות הדת השונות יקומו כמו פטריות לאחר הגשם וילחמו על האמונה שלנו.

״דין גיהנום״ זו יצירה מרתקת ועמוקה, המועברת בדרך מותחת ומצולמת ברמת הגבוהה ביותר. ביחס ל״משחק הדיונון״ רמת המתח והחיבור לדמויות הם פחותים יותר, מכיוון שזו סדרה שמתמקדת בהעברת רעיונות שהדמויות והסיפורים האישיים הם רק אמצעי העזר לכך ולא העיקר. אני אישית ממליץ לכם לא לוותר על הסדרה בשום אופן, זו סדרה חכמה ודרך מרשימה להעביר מסר וביקורת.

הציון שלי:9/10