AVReviews

בכתבה זו אמליץ לכם בקצרה על שני סרטי דרמה שצפיתי בהם בסופ״ש, ״האדם הגרוע בעולם״ בקולנוע, ו״חיבור פשוט״ בסלקום TV.

האדם הגרוע בעולם – קולנוע

תקציר העלילה

״האדם הגרוע בעולם״ הוא סרטו של הבמאי הנורווגי יואכים טרייר בכיכובה של רנאטה ריינסב, זוכת פרס השחקנית בפסטיבל קאן. הסרט עוקב אחר ג׳ולי בת השלושים. ג׳ולי מחפשת את עצמה מבחינת קריירה ומבחינת מערכת יחסים. היא התחילה בתור סטודנטית מצטיינת לרפואה, עברה לפסיכולוגיה ואז לצילום. בסוף היא התפשרה על עבודה בחנות ספרים. מערכת היחסים הארוכה שלה הייתה עם אקסל (אנדראס דניאלסון ליי), אומן קומיקס, המבוגר ממנה בעשור. מפגש מקרי עם גבר צעיר יותר בשם אייבנד, זורע בתוכה מחשבה של חוסר ביטחון על כך שהיא בחרה בבן הזוג הנכון.

דעתי על הסרט

הקולנוע האירופאי שונה מאוד מזה של הוליווד. אני אישית לא צופה המון בקולנוע זה, וזו חוויה שלוקח קצת זמן להתרגל אליה. הכל מרגיש פחות מעובד ומונגש ולכן גם פחות קל ונוח לעיכול.

הסרט משתמש בדמות של ג׳ולי על מנת לספר את סיפורו של דור. בתחילת הסרט מראים את ההבדל בין ג׳ולי לאמא שלה. כשג׳ולי באה להגיד לה שהיא עוזבת את הרפואה ועוברת לפסיכולוגיה, אמא שלה בבירור מאוכזבת ורק מבקשת ממנה שתתמיד בבחירה החדשה. זהו פער השקפות בין הדורות. הדור הוותיק יותר, הרגיש שאין זמן להתנסות, צריך לבחור משהו ולהתמיד ולנסות להשיג משהו בתחום. לעומת זאת, הדור של ג׳ולי רוצה להתנסות וכל הזמן עסוק במחשבה של ״ואם יש משהו טוב יותר שם בחוץ?״.

עיקר הסרט עוסק בפער הדורות בין ג׳ולי ואקסל וחבריו. אקסל הוא אומן קומיקס, לא בדיוק מקצוע פרקטי כמו שהדור הוותיק יותר מעריך. למרות זאת, אקסל מתמיד ומשקיע את כל כולו והפער בין אקסל וחבריו, שרובם נשואים עם ילדים, לבין ג׳ולי, למרות שמדובר רק בעשור, הוא בולט. בעוד דורו של אקסל, קבע משהו והמשיך עם זה, גם אם זה לא תמיד גרם להם להיות מאושרים, הדור של ג׳ולי כל הזמן עוסק בשאלות ואינו מצליח לסיים שום דבר. בנושא הילדים, ג׳ולי לא רוצה להרגיש לחץ, לדעתי זהו עוד סימן לכך שהיא לא רוצה להתחייב לשום דבר לטווח ארוך.

כשג׳ולי מחליטה שהיא רוצה להיות עם אייבנד, בן גילה, היא חווה רגע של אושר. אייבנד, כמו ג׳ולי, עובד בעבודה זמנית ומחפש את עצמו. למעשה בכל פעם שג׳ולי עשתה שינוי כלשהו, היא תחילה הרגישה רגעים של אושר. בסופו של דבר, עם כל שינוי שהיא עשתה, האושר היה זמני ובשלב כלשהו התחלף בחוסר שביעות רצון וחיפוש אחר הדבר הבא.

הדור של ג׳ולי מלא פוטנציאל, היה לה כל מה שצריך בשביל להפוך לרופאה מעולה, אבל זהו דור מבולבל שכל הזמן שואל שאלות ואף פעם לא מרוצה משום דבר, לפחות לא לאורך זמן.

בחלקי הסיום של הסרט, דמותו של אקסל חוזרת בנסיבות שלא אחשוף, בשביל לא לעשות ספויילרים. רק אציין שבחלק הזה אקסל חושף את עולמו הפנימי באמצעות כמה דיאלוגים מרגשים עד דמעות. רמת המשחק של אנדרס דניאלסון ליי היא פנומנאלית בקטעים האלה.

הסרט מהווה מבט מרתק על דור שלם של צעירים בנורווגיה והחיפוש העצמי שלהם. לקח לי קצת זמן, להיכנס לסרט בגלל הקצב והפרזנטציה השונה שלו, אך בסופו של דבר מצאתי את הסרט מעניין, עמוק ומעורר מחשבה.
הציון שלי: 8.5/10.

חיבור פשוט – סלקום TV

חיבור פשוט הוא סרטו של מארק ווב מ-2017 בכיכובם של כריס אוונס, מקנה גרייס ולינדסי דאנקן, עם אוקטביה ספנסר בתפקיד משנה.

תקציר העלילה

מרי (מקנה גרייס) היא ילדה גאונה בת 7, היא גרה עם דודה, פרנק (כריס אוונס). אימה של מרי, דיאן, התאבדה בגיל צעיר. לאחר שמרי למדה בבית עד כה, פרנק מחליט שהגיע הזמן שהיא תלך לבית ספר ותכיר חברים. שם מתגלה הפער האדיר בין מרי, שלא רק עוקפת את כל הילדים, אלא ממש בקלות את כל המורים בבית הספר.

מנהלת בית הספר מציעה לפרנק להעביר את מרי לבית ספר למחוננים, אך הוא מסרב ורוצה לשמור על ילדות רגילה בשביל מרי עד כמה שניתן.

סבתא של מרי, אוולין, שומעת שהנכדה שלה גאונה (כמו בתה) ומגיעה במטרה לשכנע את מרי לעבור לגור איתה ולקבל את כל התנאים בשביל לנצל את הפוטנציאל שלה. פרנק מתנגד וכך נפתח מאבק משפטי על המשמורת על מרי.

דעתי על הסרט

״חיבור פשוט״ הוא סיפור דרמה מרגש. רמת המשחק נהדרת, כריס אוונס מציג כאן משחק מאופק ואנושי. אוקטביה ספנסר, כמו תמיד, לבבית ועושה כאן תפקיד משנה מרגש בתור השכנה של פרנק. מי שלגמרי גונבת את ההצגה היא מקנה גרייס, שמגלמת את מרי ולא מפסיקה להצחיק ובעיקר לרגש, במשך כל הסרט.

הנושא המרכזי של הסרט הוא ההתמודדות של אנשים ובעיקר ילדים גאונים עם החברה. בעוד פרנק מייצג את הגישה שגם ילדים גיאונים צריכים שתהיה להם ילדות רגילה, חברים וחוויות, גישתה של אוולין, סבתה של מרי, היא שאנשים כאלה הם מי שמקדם את החברה ולכן יש להם שליחות ותפקיד לבצע ואין זמן למשחקי ילדות.

אוולין הייתה פרופסורית בעצמה באנגליה, היא עברה בעקבות אהבה לארה״ב ולא חזרה לאקדמיה בגלל שילדה את פרנק ואת דיאן, אמא של מרי. זה יצר חסך אצל אוולין, אותו היא ניסתה למלא בעזרת דיאן וכעת בעזרת מרי.

חלק גדול של הסרט מוקדש למשפט בין פרנק ואוולין על המשמורת, ובקטעים אלה הוא הופך ממש לדרמה משפטית. גם החלק הזה היה מעניין מאוד, אך יותר נהניתי מהסצנות של מרי, בהן היא מנסה להשתלב בבית הספר ויחסיה עם פרנק והשכנה, רוברטה.

הסרט מעורר מחשבה רבה על התנגשות שתי הגישות שמוצגות בו, וכמות הקושי והסבל, שכרוכה בלהיות שונה. הסרט ריתק וריגש אותי לכל אורכו.
הציון שלי: 9/10

מעט על קולנוע אירופאי לעומת הוליוודי

הצפייה בשני סרטי הדרמה המעולים הללו יום אחר יום, הדגישה את ההבדלים בין הגישה האירופאית להוליוודית לתעשיית הקולנוע. הסרט ״האדם הגרוע בעולם״ הרגיש כמו יצירה אומנותית, עם שפה עיצובית משלה וקצב שונה. זהו סרט לא מתחנף כלפי הצופה, הוא אינו מסייע יותר מידי לצופה להבין ומבקש מהצופה להתאמץ ולחשוב על מה שמנסים להעביר כאן. לעומתו ״חיבור פשוט״ הוא סרט הוליוודי, סוחט רגש, שלעומת הדרמה הנורווגית, הרגיש לעוס עבור הצופה. זה הרבה יותר קל ורגיל לצפות בסרט הוליוודי, זה נשמע שלילי, אבל זה פשוט הבדל סגנוני. הסיפור בסרט של ״חיבור פשוט״ הוא סיפור נפלא, שהציף אותי ברגש, לעומת ״האדם הגרוע בעולם״, שיותר הציף אותי במחשבות.