AVReviews

״המנדלוריאן״ הינה סדרה שנכתבה בידי ג׳ון פאברו ומתרחשת בעולם של ״מלחמת הכוכבים״. כעת כששירות דיסני פלוס סופסוף הגיע לישראל, גם אני יכולתי להתרשם מהסדרה המדוברת.

תקציר העלילה – המנדלוריאן

הסדרה מתרחשת כ-5 שנים לאחר נפילת האימפריה ב-״שובו של הג׳דיי״, הסרט שנעל את הטרילוגיה המקורית. העלילה עוקבת אחר צייד ראשים שהוא מנדלוריאן ומכונה מנדו. מנדלוריאנים הם לוחמים אגדיים, שעוטים שיריון ולעולם אינם מסירים את הקסדה שלהם. לאחר שהם הפסידו את המלחמה על הכוכב שלהם, הם חיים במסתור ושומרים בקנאות על הפרטיות שלהם.

מנדו נשכר בידי שארית של נאמני האימפריה למשימה בעלת תגמול גבוה במיוחד, עליו להביא בחיים מטרה בעלת ערך גבוה. בסיום הפרק הראשון מתגלה כי המטרה היא פעוט מהגזע של יודה, המכונה ״ילד״. מנדו מוסר את המטרה, אך נקשר אליו ומתחיל להרגיש אחראיות כלפיו. הוא מחליט לחלץ אותו ובכך מתחיל מרדף ברחבי הגלקסיה, בו מנדו מנסה למצוא בית ל״בייבי יודה״ בזמן שהאימפריה בראשות מוף גידיון, וכל הגילדה של ציידי הראשים דולקים אחריהם.

השורה התחתונה

אם אתם חובבים של ״מלחמת הכוכבים״, אין פה שאלה בכלל, אתם חייבים לראות את ה״מנדלוריאן״. ג׳ון פאברו עושה כאן עבודה מופתית ממש בכתיבה והבאה לחיים של עולם שלם, המתכתב באופן נפלא עם הסגנון והרוח של המותג המקורי.

סדרת דגל ראויה

כשהשירות של דיסני פלוס הושק בארה״ב לפני מספר שנים, ״המנדלוריאן״ הייתה אחת הסדרות באמצעותה הם ניסו למשוך את הקהל. הסדרה עשתה המון רעש בזמנו וכולם השתגעו על ״בייבי יודה״. כעת סופסוף גם לקהל הישראלי (או לפחות למי שלא רצה להתעסק עם VPN או חס וחלילה הורדות) יש את האפשרות להנות מהסדרה.

צפיתי בשתי העונות והדבר הראשון שאני רוצה לציין הוא שאכן מדובר בסדרת דגל ראויה ומרשימה ביותר. בחלקים הבאים בכתבה אנסה לנמק מדוע אני חושב כך.

אלמנטים נוסטלגיים/ממתק עבור המעריצים

אני חושב שבהחלט ניתן להנות מהסדרה גם אם אתם לא מעריצים הדוקים של ״מלחמת הכוכבים״, אבל אין שום ספק שהסדרה הזו מכוונת למעריצים. הסדרה מחוברת בדיוק למה שהפך את ״מלחמת הכוכבים״ ללהיט היסטרי, אקשן-הרפתקאות קליל, שילוב הומור, דמויות צבעוניות וכוכבי לכת וחייזרים מגוונים.

יש רפרנס לדמויות ומקומות מהיקום, יש מספר פעמים שמתבדחים על כך ש״חיילי הסער״ הם הצלפים הכי גרועים ביקום, מה שמראה על הומור עצמי בריא. כמעט מידי פרק יש איזה מועדון או פונדק מלא בחייזרים צבעונים, כמיטב המסורת. מעל לכל, האווירה והוויזואלית המוקפדת והמושקעת פשוט צועקים ״מלחמת הכוכבים״.

סגנון

הסדרה מוגדרת כ״מערבון חלל״ ויש כאן בבירור אלמנטים של מערבונים. הנדידה של מנדו ו״הילד״ בין כוכב לכוכב, ההסתבכות שלהם בכל אחד מהפרקים, העזרה שלהם לאנשי כל כוכב, כולם מזכירים את סרטי המערבונים, בהם אקדחונים עוזרים לעיירות שהם עוברים דרכם.

מעבר לכך יש כאן חזרה לסגנון טלוויזיוני שהיה פופלרי מאוד בשנות ה-90. הסדרה משלבת בין הסיפור הראשי, שמתקדם לעיתו בכל פרק, לסיפור משני שונה מידי פרק. זה הזכיר לי סדרות כמו ״גולשים בזמן״ ועוד סדרות רבות מהתקופה.

דבר נוסף שהזכיר לי סדרות ישנות יותר הוא התקציר לפני כל פרק. אם אני לא טועה, כשהסדרה עלתה היא שודרה פרק בשבוע. בתחילת כל פרק יש תקציר אירועים, התקציר תמיד מדגיש אירועים, שיהיו רלוונטים בפרק הנוכחי. מבחינתי להכין את התקצירים האלה בצורה כה מדויקת זה ממש אומנות ואפילו שצפיתי בסדרה בקצב של בערך פרק ליום, התקצירים הללו עזרו לי מאוד ולא דילגתי עליהם אף פעם.

עריכה, כתיבה ואקשן

העריכה והעברת הסיפור ב״המנדלוריאן״ היא מה שהייתי מכנה ״action driven״. אומנם לא ברמה של ״מקס הזועם: כביש הזעם״, אבל לחלוטין האקשן הוא זה שמקדם כאן את העלילה. עלילות המשנה בכל פרק משמשות להצגה של עוד צדדים של הדמויות הראשיות, הנכונות לעזור, העקרונות המנחים, השקפת העולם ועוד.

הסדרה קצבית ומהנה, יש מעט מאוד ״רגעים מתים״. למרות שבכל פרק יש סיפור משלו, עדיין החוט המקשר והעלילה הראשית מתקדמת בכל פרק עם רגעי מתח או קליפ-האנגרים בסיום כל פרק. הסיפור והדמויות כתובים ברמה מרשימה, למרות ההתבססות על האקשן.

האקשן בסדרה כתוב ומבויים בצורה על גבול המופתית, עם לא מעט סצנות אייקוניות. הסצנות האהובות עלי היו, הקרב בסיום הפרק הראשון, כל הקרבות בפרק ״הג׳דיי״ (פרק 5, עונה 2) והקרב מול הרובוטים בפרק הסיום של העונה השנייה. בכמה מהפרקים היו גם קטעי אקשן, שנראו מעט חובבנים, אך גם זה התקבל אצלי עם המון נוסטלגיה לאקשן הנאיבי יותר של פעם.

דמות ראשית ללא פנים

את מנדו, ״המנדלוריאן״, מגלם פדרו פסקל, שמוכר לי בעיקר מ״משחקי הכס״. ב-99% מהסדרה הוא אינו מראה את פניו ועדיין הוא מצליח לייצר המון אופי ועומק לדמותו. הרוגע והמסירות שלו מתחברים מאוד לדמויות קלאסיות של אקדחונים או לוחמים סמוראיים. אם כבר סמוראיים, אני חייב לציין את פרק 4 בעונה הראשונה, ״מקלט״, בו המנדלוריאן וחיילת לשעבר מגינים על כפר דייגים שליו מפני פשיטות, ממש כמו ב״שבעת הסמוראיים״.

הפער בין שתי העונות

העונה הראשונה נפתחה באחד מפרקי הפתיחה הכי טובים שזכורים לי. לאורך רוב העונה הסדרה שמרה על יציבות, רמת עניין וקצב גבוהים. סיימתי את העונה הראשונה בתחושה של השתאות ממש מרמת ההשקעה של ההפקה, הסיפור המעניין והדמויות הצבעוניות.

בתחילת העונה השנייה הרגשתי שיש מעט ירידה שהתבטאה ברפטטיביות, הפרקים הראשונים הרגישו לי מעט נמרחים ומיותרים. יש כמה פרקים רצופים בהם מנדו סומך על אנשים זרים, ללא שום חשד ופעם אחר פעם נבגד. זה השתנה לחלוטין בחצי השני של העונה, מאז פרק 5, ״הג׳דיי״, הסדרה העלתה הילוך וחזרה לרמת העיניין של העונה הראשונה עם פרקי סיום מותחים ומלאי הפתעות.

וויזואליות, צילום ופסקול

לפני כמה שנים הפער בין הפקות ״הטלוויזיה״ לשוברי הקופות הקולנועיים היה ניכר. אפילו ב״משחקי הכס״ בבירור המעיטו בסצנות עם דרקונים בכדי לחסוך בכסף. המנדלוריין נראה כמו סרט של מלחמת הכוכבים לאורך כמעט כל הדרך. זה מתבטא בחלליות מושקעות, כוכבי לכת מגוונים, סוגים רבים של חייזרים ואפקטים של קרבות.

את הסצנות היפות ביותר כבר ציינתי, הקרב בסיום הפרק הראשון כולל רובוט-דרואיד צייד ראשים מקורי, שיחד עם המנדלוריאן הם פושטים על מצודה ויורים שם לכל עבר. הפרק היפה ביותר לטעמי הוא ״הג׳דיי״ בעונה השנייה, הצילומים שם זרקו אותי לסרטי אומניות לחימה בסגנון ״נמר דרקון״, משהו בעיצוב של העיירה ובסצנת הקרב בין הג׳דיי למושלת של העיירה, עם ההשתקפות של המים הרגיש לי מאוד יפני ומסוגנן.

בנושא הוויזואליות אני חייב לציין שבסיום כל פרק, כשהכתוביות מתחילות לעלות, ישנם ציורים של סצנות מהסרט, זה פשוט נוטף סטייל, הציורים הללו יפיפיים וזה שוב מתחבר לי לסגנון של מערבונים.

גם הפסקול עושה הרבה כבוד לעולם של ״מלחמת הכוכבים״ עם מנגינות דרמטיות וקלאסיות, בעיקר על גבי כתוביות הסיום בפרקים.

סיכום

אם אתם חובבים של ״מלחמת הכוכבים״, אין פה שאלה בכלל, אתם חייבים לראות את ה״מנדלוריאן״. ג׳ון פאברו עושה כאן עבודה מופתית ממש בכתיבה והבאה לחיים של עולם שלם, המתכתב באופן נפלא עם הסגנון והרוח של המותג המקורי. הסדרה קצבית, מושקעת ולא פחות מיפיפיה וויזואלית. יש כאן גם הרבה רגש, הומור וכמובן קטעי פעולה, חלקם מהטובים שראיתי בשנים האחרונות. כשלבסוף כל זה גם עטוף במנה הגונה של נוסטלגיה, התוצאה שמתקבלת היא לא פחות ממרהיבה.

אפשר בקלות להיות ציניים ולדבר על כך שדיסני ממש ״מוצצים״ את המותגים שלהם עד הטיפה האחרונה, אבל ״המנדלוריאן״ הוא דוגמה לשימוש חכם במותג, שנותן כבוד, מרגיש שייך ומספק חווייה מהנה ומבדרת.

הציון שלי:
עונה 1 – 9/10
עונה 2 – 8/10