AVReviews

לאחר שצפיתי בשתי העונות של ״המנדלוריאן״ ונהינתי מאוד, המשכתי אל סדרת הספינאוף/המשך ״הספר של בובה פט״. האם הרמה הגבוהה המשיכה גם בסדרה זו?

תקציר העלילה – הספר של בובה פט

בסיום העונה השנייה של ״המנדלוריאן״ היה קטע פוסט קרדיט בו הראו את בובה פט ושותפתו, פנק שאנד, משתלטים על ארגון הפשע של כוכב טטואין. זהו הארגון שנוהל בעבר בידי ״ג׳בה ההאט״, יצור הקרפדה המפורסם מסרטי ״מלחמת הכוכבים״.

שני שכירי החרב קובעים עובדה בשטח שבובה פט הוא ה-דיאנמו (ראש ארגון הפשע), כעת על שניהם לגרום לשאר המשפחות, לראש העיר, לאחים של ג׳בה ולתושבים עצמם, לקבל את מרותם.

תוך כדי התקדמות העלילה והניסיון של בובה פט להפוך לשליט, אנחנו מקבלים גם את סיפור הרקע שלו, כיצד הוא איבד את השיריון שלו, כיצד הוא ״אומץ״ בידי הטאסקנים, ואיך הוא פגש את פנק שאנד.

השורה התחתונה

הפרויקט של ג׳ון פאברו הוא מתנה עבור חובבי ״מלחמת הכוכבים״. מבחינתי הוא שומר על המהות שהפכה את המותג להצלחה כה גדולה, וזאת מבלי לחזור ולהתמקד בחלקים השחוקים יותר שלו כמו ״הכוח״, ״הצד האפל״ ומסדר הג׳די, שאומנם מוזכרים פה ושם, אך ממש לא מהווים את הפוקוס המרכזי של הסדרה.

מערבון חלל

הז׳אנר של סדרת ״המנדלוריאן״ הוגדר כמערבון חלל ו״הספר של בובה פט״ לחלוטין ממשיך את הקו הזה ואולי אפילו לוקח אותו לקצה. בפרקי הסיום מופיעה דמות של חייזר הלבוש בבגדי בוקר שחורים, כמו הנבלים הקלאסיים בסרטי המערבונים. יש לו שני אקדחים למותניו והוא חובב קרבות של ״מי ישלוף מהר יותר״. כשמחברים את זה עם סצנות החולות של כוכב טטואין, עם קבוצת פורעי החוק וגזע הטאסקנים, שהם יכולים להיות בקלות משל לילידים, שמגינים על המקום שלהם מפני פולשים. הסדרה הזו פשוט צועקת מערבון.

בילדותי הייתי בטוח שמערבונים הם הז׳אנר הטוב ביותר של הקולנוע, בוקרים, אינדיאנים, קרבות יריות, מרחבים עצומים, מה יכול להיות טוב יותר מזה? שתי הסדרות האלה של עולם מלחמת הכוכבים החזירו אותי לתחושה הזו והיו עבורי הנאה צרופה.

המשך טבעי של מותג ״מלחמת הכוכבים״

ההישג המרשים של שתי הסדרות האלה, זה עד כמה הן תואמות את הרוח של ״מלחמת הכוכבים״. הרפתקת החלל הקצבית והקלילה עם החייזרים הצבעונים והמקוריים, שכבשה דורות של חובבי מדע בדיוני, משתקפת באופן נפלא בשתי הסדרות האלה דרך הקרבות, עיצוב העולם והשימוש במוטיבים מרכזיים של ״אימפריה״/״רפובליקה״ וכו.

יחד עם זאת, הסדרות מספקות נקודת מבט נוספת עם התמקדות בדמויות של ציידי ראשים, ולמרות שכן יש כאן גם ג׳דיי וחיילי סער, אבל הם דיי בצד. אין פה שוב חזרה על המנטרה הדיי מאוסה של ״הכוח״ ו״הצד האפל״.

דבר נוסף שמאוד עוזר לקשור את הסדרה אל סרטי מלחמת הכוכבים זו העובדה שהשחקן הראשי, טמורה מוריסון (Temuera Morrison), שמגלם את בובה פט, הוא השחקן שגילם את ג׳נגו פט, אביו של בובה בסרט ״מתקפת המשובטים״ ב-2002.

ההבדלים בין ״המנדלוריאן״ ל״הספר של בובה פט״

כמו שבובה פט הופיע ב״המנדלוריאן״, גם המנדלוריאן מופיע ב״הספר של בובה פט״ ואפילו יש לו פרק שלם שמוקדש רק לו, פרק 5 – ״חזרתו של המנדלוריאן״. הסדרות האלה שזורות זו בזו ו״הספר של בובה פט״ ממשיך גם את הקו העיצובי המרשים של ״המנדלוריאן״, עם תמונות האנימציה המרהיבות בסיום כל פרק והפסקול היפיפה.

בכל זאת יש הבדלים בין שתי הסדרות. בעוד העלילה ב״המנדלוריאן״ הייתה מאוד מוכוונת פעולה ואווירה, ב״הספר של בובה פט״ יש יותר עומק עלילתי/סיפורי, בחצי הראשון של העונה הפרקים מתקדמים בשני קווי זמן, בהווה בובה פט ופנק שאנד מנסים לבסס את השלטון שלהם, בעוד בעבר מראים לנו כיצד בובה פט נמצא בידי הטאסקונים. בהתחלה בובה היה שבוי שלהם, אך בהמשך הוא הפך לאחד מהם. לאירועים אלה יש משקל בהסבר של כיצד האופי של בובה השתנה, מצייד ראשים לאדם שרוצה להנהיג ולהיות הוגן כלפי ״הנשלטים״.

כך שאני מצאתי את ״הספר של בובה פט״ סדרה עמוקה ומורכבת יותר עלילתית ובאיפיון הדמויות שלה. האם זה אומר שמדובר בסדרה טובה יותר? אני חושב שהיה קסם יוצא דופן בעונה הראשונה של ״המנדלוריאן״ דווקא בגלל המינימליזם והפשטות של העלילה והדמויות. לכל אחת מהסדרות יש יתרונות וחסרונות ולטעמי מדובר בשתי סדרות מעולות, שהן לא פחות ממתנה עבור חובבי היקום של ״מלחמת הכוכבים״.

מילה על היוצרים

כמו ״המנדלוריאן״ גם ״הספר של בובה פט״ נכתב בידי ג׳ון פאברו. פאברו, שביים את שני סרטי איירון-מן הראשונים, בהם הוא גם משחק (את דמותו של הופ), היה גם המפיק של סרטים כמו ״הנוקמים: סוף המשחק״. עוד סרט מצליח שלו היה ״שף״, אותו הוא ביים ושיחק בתפקיד הראשי. נראה שכמעט כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב. אני חושב שעבודת הכתיבה של פאברו גם במנדלוריאן וגם ב״הספר של בובה פט״, מראה על מודעות גבוהה למותג של ״מלחמת הכוכבים״. פאברו מתייחס כאן בכבוד והערכה למותג.

דמות חשובה נוספת בפרויקט הוא רוברט רודריגז, שביים שלושה משבעת הפרקים של הסדרה, כולל פרק הסיום. רודריגז הוא במאי מוערך וחבר קרוב של קווינטין טרנטינו. רודריגז הוא ממש מומחה ללקיחה של סיפורי ״b-movie״ והפיכתם ללהיטים וסרטי קאלט. אולי הדוגמה הבולטת היא ״עיר החטאים״, שבין השאר גם מצולם באופן מופתי. דוגמאות נוספות הן סרטי ״מצ׳אטה״ בכיכובו של דני טראחו והסרט ״Planet Terror״. רודריגז גם ביים את אחד הפרקים של ״המנדלוריאן״ (פרק 14, ״הטרגדיה״).

כששני אנשים כה מוכשרים מעורבים בפרויקט, האיכות לא מפתיעה.

פרק הסיום – ללא ספויילרים

לא יכולתי שלא להקדיש התייחסות מיוחדת לפרק הסיום של העונה. רוברט רודריגז ביים את הפרק, רוב רובו הוא קרב בין בובה פט וחבורתו מול כל המתנגדים לשלטונו. זהו קרב רחב יריעה המתרחש במספר זירות במקביל, וכולל מעבר לקרבות הירי גם רובוטים משוכללים ועוד שלל הפתעות. זהו סיקוונס האקשן המרשים ביותר בשתי הסדרות ופרק סיום שהוא ברמה של סרט קולנוע, במילים אחרות, פינוק אמיתי.

סיכום

״הספר של בובה פט״ הינה סדרת המשך או ספינאוף ל״המנדלוריאן״, שנכתבה גם היא בידי ג׳ון פאברו. הסדרה מתמקדת בדמותו של בובה פט, צייד הראשים שהופיע בעונה השנייה של ״המנדלוריאן״ ומוכר גם כבנו של ג׳נגו פט, מהסרט ״מלחמת הכוכבים: מתקפת המשובטים״.

הסדרה ממשיכה את קו מערבון החלל שהחל ב״המנדלוריאן״, עם קצב מהיר, קלילות, קטעי אקשן מרובים וויזואליות מוקפדת ומושקעת במיוחד. ״הספר של בובה פט״ כולל יותר תוכן עליליתי וסיפור מורכב ועמוק יותר מאשר ב״המנדלוריאן״. בסופו של דבר הכל מוביל לפרק סיום קולנועי וגרנדיוזי, שכמעט כולו קרב ארוך, מושקע ומרובה משתתפים.

הפרויקט של ג׳ון פאברו הוא מתנה עבור חובבי ״מלחמת הכוכבים״. מבחינתי הוא שומר על המהות שהפכה את המותג להצלחה כה גדולה, וזאת מבלי לחזור ולהתמקד בחלקים השחוקים יותר שלו כמו ״הכוח״, ״הצד האפל״ ומסדר הג׳די, שאומנם מוזכרים פה ושם, אך ממש לא מהווים את הפוקוס המרכזי של הסדרה.
הציון שלי: 8.5/10