AVReviews

הרודפים הוא סרט חדש מבית היוצר של נטפליקס בכיכובם של קווין קוסטנר, ודי הארלסון וקאתי בייטס.

נטפליקס ממשיכה למשוך אליה שמות גדולים, ולעשות סרטים שלא נופלים מסרטי קולנוע ברמת ההפקה שלהם, והרודפים הוא עוד דוגמא לכך.

הרודפים מבוסס על סיפורם האמתי של הטקסס ריינג’רים:  פרנק האמר (קווין קוסטנר) ומאני גאלוט (וודי הארלסון), שהצליחו ללכוד את הפושעים הנודעים לשמצה בוני וקלייד בארה”ב בשנות ה-30.

הסרט נפתח בסצנה בה בוני וקלייד עוזרים לכמה מחבריהם לברוח מכלא “חווה” בטקסס (כלא בו עושים עבודות שירות בחווה), תוך כדי שהם הורגים את אחד השומרים. מושלת טקסס (קאתי בייטס) מכנסת את כל מועצת הבכירים שלה במטרה להחליט על תכנית פעולה ללכוד את הפושעים הנמלטים.

אחד הבכירים, לי סימונס, משכנע את המושלת לשכור את הטקסס ריינג’רים למשימה, במקביל לסוכני ה-FBI. הטקסס ריינג’רים פורקו, מכיוון שהם נחשבו למיושנים ולבלתי נשלטים.

לי סימונס, פונה לפרנק האמר, ריינג’ר אגדי, שפרש וחיי חיים שקטים יחד עם אשתו וחזיר המחמד שלו. למרות אי שביעות הרצון של אשתו, פרנק מרגיש שהוא חייב לנסות לעצור את הפושעים האכזריים ומסכים להצעתו של סימונס.

אל פרנק מצטרף שותפו הוותיק, מאני גאלוט ויחד הם יוצאים לדרכים בעקבותיהם של בוני וקלייד.

בוני וקלייד הופיעו רבות על המסך הגדול והקטן, וכמעט תמיד הפוקוס היה עליהם. בסרט הרודפים, הסיפור מתמקד באופן מוחלט בסיפורם של האמר וגאלוט. בצורה מאוד מכוונת, הדמויות של בוני וקלייד. כמעט תמיד מוצגות לנו מרחוק ובסצנות קצרות בלבד, רק על מנת לקדם את העלילה.

יש מספר אלמנטים מרכזיים שהסרט מתמקד בהם, אלמנט אחד הוא הבדל הגישות בין ה-FBI לשני הריינג’רים הזקנים (מאני צריך לשירותים כל חצי שעה, ופרנק נחנק אחרי מרדף של 5 דקות אחרי נער). ה-FBI מציגים שיטות מתקדמות, ציוד חדשני ודואגים תמיד להיות עם האף למעלה, לעומת הריינג’רים המיושנים, שלא מכבדים את השיטות החדשות. ישנה סצנה בה פרנק ומאני מגיעים לזירת פשע שה-FBI מנסה לחקור ופשוט דורכים על ראיות, ומצד שני יש להם חוש הרבה יותר טוב לקרוא את זירת הפשע והם מגלים ראיות נוספות בצד הדרך שה-FBI עם כל הציוד המתוחכם שלהם פספסו.

ישנם מספר מפגשים כאלה בין הריינג’רים וסוכני ה-FBI, ובכולם חילופי הדברים ביניהם, מייצגים את הבדלי הגישות בין עולם השיטור והבילוש החדשים שהם רק בהתהוות והעולם הישן שחלף זמנו.

אלמנט נוסף בולט בסרט הוא היחס שבוני וקלייד זכו לו מדעת הקהל באותה תקופה. בוני וקלייד, היו לא פחות מסופר סטארים בעודם בחיים, תוך כדי שהם מבצעים פשעים, הורגים אנשים ונמלטים מהחוק. רמת ההערצה של האנשים אליהם, בלי ספק מראה על בעיות קשות באמון בין האנשים הפשוטים לממשל ולאוכפי החוק באותה תקופה. גם התקשורת הייתה אובססיבית לגבהים, ולצד דיווחי חדשות על פשעים, התקשורת דאגה גם לפרסם מכתב של קלייד להנרי פורד, בו הוא משבח את המכונית שפורד יצר.

שני סצנות שמדגימות את האבסורד הזה הן סצנת המסעדה, בה בוני וקלייד יוצאים ממסעדה ולאחר שהקהל זיהה אותם, הם פשוט מקיפים את הרכב שלהם רק בתקווה לגעת בגיבורים שלהם. וסצנה הרבה יותר סוריאליסטית, היא סצנת ההתנפלות על הרכב שלהם לאחר שהם מחוסלים (זה לא ספויילר, כיוון שמדובר בסיפור אמתי), האנשים ממש קורעים חתיכות מהבגדים שלהם, והם לגמרי בהיסטריה בסגנון מעריצי כוכבי רוק.

בכתוביות הסיום של הסרט, מראים קצת תמונות אמתיות מאותה תקופה ומספרים על כך שהגיעו 20 אלף איש ללוויה של בוני ו15 אלף ללווייתו של קלייד.

הסרט מצולם בצורה נהדרת. השחזור התקופתי מרשים מאוד, הערים, הבגדים, הרכבים (במיוחד רכב הפורד של האמר) ואפילו הכבישים ממש מרגישים וינטג’. רמת המשחק היא כמצופה בסרט עם קויין קוסטנר, וודי הארלסון וקאתי בייטס (שמופיעה דקות בודדות), כלומר מאוד גבוהה.

מדובר בסרט שעשוי כהלכה, הוא מספר סיפור מנקודת מבט, שאולי לא זכתה להרבה תשומת לב בעבר. הדיאלוגים טובים ומעניינים. הדמויות של האמר ומאני, עגולות ומפותחות, אנחנו זוכים לראות קצת את המשפחה שלהם, וללמוד על העבר שלהם (במיוחד בסצנה בה פרנק משוחח עם אביו של קלייד) וההשקפות שלהם.

הבעיה של הסרט נעוצה בקצב שלו, מדובר בסרט איטי להחריד, הוא נבנה בצורה מאוד איטית וכולל לא מעט סצנות של נהיגה. כל ההתנהלות שלו משדרת את אותה התקופה, הכול איטי, חיים אפורים, לוקח המון זמן להגיע ממקום למקום. 

אני בהחלט מחבב סרטי פשע איטיים, אבל כאן זה היה יותר מידי גם עבורי. מצד אחד הסרט כולל המון סצנות שעוזרות לנו להבין את הדמויות הראשיות והתקופה, אבל מצד שני התרומה שלהן להתקדמות הסיפור מועטה.

לסיכום, הנרדפים הוא סרט נוסף מבית נטפליקס עם רמת הפקה קולנועית. הצילום ורמת המשחק הם ברמה גבוהה מאוד ואני בהחלט חושב שהסרט שווה צפייה. יחד עם זאת, למי שקשה עם קצב איטי בסרטים, יהיה לא פשוט לשרוד את הסרט. 

הציון שלי: 7/10.