AVReviews

סדרת גיבורי העל מבית DC, ״טיטאנים״ חזרה לעונה שלישית בנטפליקס. אחרי שנהיננו מהעונות הקודמות, האם גם העונה השלישית עומדת בציפיות?

תזכורת לסקירות הקודמות שלנו:
טיטאנים – עונה 1
טיטאנים – עונה 2

תקציר העלילה – טיטאנים עונה 3

העונה מתחילה בג׳ייסון טוד, שחזר לגותהם ולתפקידו כרובין. ג׳ייסון מגלה את המקום של הג׳וקר ובניגוד להוראה של באטמן לחכות לו, יוצא להילחם מולו בכוחות עצמו. ההחלטה הזו מובילה למוות אכרי, באטמן בתגובה יוצא ונוקם בג׳וקר.

דיק גרייסון מגיע לגותהם להבין מה קרה עם ג׳ייסון, הוא מגלה שם את ברוס ויין על סף ייאוש, המרדף האינסופי אחר הנבלים של גותהם, הוביל אותו לפתח אובססיה והתנהגות לא בריאה. עכשיו הוא סופסוף מבין זאת ומחליט לצאת לחופשה ולעזוב את גותהם. שאר הטיטאנים מצטרפים לדיק באחוזת ויין, על מנת להבין מה קרה. באותו הזמן נבל חדש ועוצמתי מגיע לגותהם, Red Hood.

החקירה של הטיטאנים בראשות גרייסון ובשיתוף פעולה עם ברברה גורדון (מפקחת המשטרה והבת של), מובילה אותם להבין של-Red Hood יש קשר לד״ר קריין, ״הדחליל״. מי שלא מצטרפת לטיטאנים היא רייצ׳ל, שחברה לאמזונות בניסיון להחזיר לחיים את דונה טרוי.

אז האם הטיטאנים יצליחו לשרוד את גותהם סיטי?

העולם של הטיטאנים כולל לא מעט משחקים של ״טוב״, ״רע״ והשטח האפור שביניהם, אבל את הסקירה שלי בחרתי לחלק לשני חלקים פשוטים ״הרע״ ו״הטוב״.

הרע

אתחיל דווקא מ״הרע״ או החלקים החלשים והפחות מוצלחים בסדרה.

דמות הנבל

הרבה תיאוריות בנושא סרטי וסדרות גיבורי על מדברות על כך שדווקא דמות הנבל היא הברומטר של איכות התוכן. בעונה השלישית של הטיטאנים יש שתי דמויות של נבלים. הנבל הראשון הוא Red Hood, שלפחות בהתחלה הוא דמות מאיימת, עוצמתית, אם כי דיי שטוחה. בהמשך כשזהותו מתגלה, הוא כן הופך להיות דמות יותר מעניינת.

מי שבעצם מפעיל את Red Hood הוא ד״ר קריין, או ״הדחליל״. זו דמות נבל קלאסית של סיפורי באטמן, שהופיעה גם בסרט ״האביר האפל״, אז השחקן קיליאן מרפי גילם אותו. כאן מי שמגלם אותו הוא וינסנט קארת׳יזר (Vincent Kartheiser), אני מאוד לא התרשמתי מהדמות הזו. מבחנתי קריין בסדרה הזו, חסר כריזמה וקריקטורה מוגזמת ותיאטרלית.

עלילות הצד

מלבד קו העלילה הראשי, בו הטיטאנים מנסים להציל את גותהם מפני האימה של Red Hood וקריין, יש לא מעט סיפורי צד בעונה הזו. חלק מאותם סיפורים הם דיי הזויים, למשל העולם הבא בו דונה טרוי נוסעת ברכבת, תוך כדי שבחיים האמיתיים רייצ׳ל מצטרפת לאמזונות ומנסה למצוא דרך להחזיר אותה לחיים. יש גם את הסיפור של קורי אנדרס (סטארפייר), שמתחילה לחוות כל מיני חזיוניות, שגורמים לה סוג של ללכת מתוך שינה ולסכן כל מי שעומד בדרכה. חלק אחר מאותם סיפורי צד, פשוט לא מספיק מעניין כמו למשל סיפור העבר של דיק גרייסון ומפקחת משטרת גותהם, ברברה גורדון.

הטוב

בואו נעבור לנקודת החוזקה של העונה.

דמויות מקוריות וצבעוניות

זו הנקודה שגרמה לי להתאהב בסדרה מלכתחילה, הדמויות מצד אחד קשורות לקומיקסים של DC, אבל רובן משניות והרבה יותר אנושיות ופגיעות. הם מרגישים כמו אנשים אמיתיים, יש להן צדדים חיובים וצדדים חלשים. חלקם סובלים ממשברי זהות, או סתם מתקשים להכיל את הרגשות או הכוחות שלהם. להרבה מהדמויות יש פרצוף סובל, בראשם כמובן דיק גרייסון. הסדרה מהווה גרסה אפלה לסיפורי גיבורי העל הצבעוניים והשמחים משהו שהורגלנו אליהם ממארוול.

קורי החייזרית, שהתאהבה בכדור הארץ, סופר-בוי שהוא הכלאה מעבדית בין סופרמן ולקס לות׳ר, והכלב קריפטו, הם פשוט דמויות מעולות. גם דון והאנק, זוג, שחווה הרבה קשיים הקשורים להיותם גיבורי על, הן דמויות מעולות שמעלות את השאלה של זוגיות בצל הגבורה.

זווית שונה של באטמן

נקודת חוזקה נוספת של הסדרה זו הזווית השונה לדמותו של באטמן. היו לא מעט איזכורים לדרך הקשוחה וחסרת הפשרות בה באטמן אימן את הגרסאות השונות של רובין, גם בעונות הקודמות. בעונה זו, יש הרבה יותר זמן מסך לברוס ויין (איאן גלן הנפלא מ״משחקי הכס״). הסדרה מציעה ניתוח פסיכולוגי של איש העטלף, האובססיביות שלו, הקשיחות שלו, הוא מוצג כמישהו שהפך למביא חורבן על עירו לא פחות מהג׳וקר. יחד עם שיטות הפעולה חסרות הרגש שלו, רואים שמבפנים הכוונה הייתה טובה, אך עם הזמן הכוונה הזו נקברה תחת דרך פעולה קרה, שאינה רואה אף אדם מולו, אלא רק את הישג הנצחון על יריביו.

עלילות הצד

ציינתי את עלילות הצד השונות בחלק ״הרע״, אבל אני רוצה לציין אותן גם בחלק הטוב. הסיבה לכך היא שעלילות הצד האלה גורמות לסדרה להיות נוסטלגית מבחנתי. זה מזכיר לי את כל סדרות גיבורי העל המצויריות שהייתי צופה בהן בילדותי. סדרות שבהן לא הגיבורים ולא הנבלים אף פעם לא מתים, אלא משמשים בתור כלי משחק על מנת לספר סיפור, מעין מחול אינסופי של בידור. תמיד בסדרות אלה היה איזה פרק שמספר איזה סיפור רקע של אחת הדמויות או שאיזה דמות נשלחת למקום אחר בשביל סיפור צד משנה אווירה כלשהו. כך שעלילות הצד הללו התחברו לי למקום הזה, וגרמו לסדרה להרגיש כמו סדרת קומיקס קלאסית.

דמות נוספת שמצטרפת בעונה זו היא דמותו של טים דרייק, נער חנון שהוא מעריץ שרוף של גיבורי על ורוצה להפוך לאחד כזה בעצמו. הדמות שלו בעצם מייצגת את כל הנוער שגדל על הקומיקסים והסרטים המצויירים של גיבורי העל, ולכן קל להזדהות עם דמותו.

אקשן והוויזואליות

האקשן המהוקצע והמהיר תמיד היה מנקודות החוזקה של הסדרה. הקרבות תמיד מהנים ומבויימים נהדר. כמות הקרבות ממש לא גדולה, לרוב הם גם קצרים מאוד. אז גם בעונה זו, הקרבות מעולים, אולי לא מקוריים כמו בעונה הראשונה, אבל מלאים באדרנלין ומהנים.

גם הוויזואליות בעונה זו, עם הרקע החשוך של גותהם, החליפות הצבעוניות, והצילום בשחור ולבן בקטעים שמתרחשים בעולם הבא, ממשיך את הקו המרשים של העונות הקודמות. למרות שאיכות התמונה כאן אינה כוללת HDR, זו עדיין אחת הסדרות היפות בנטפליקס לטעמי.

סיכום

לסיכום, העונה השלישית של ״טיטאנים״, ממשיכה את הקו של העונות הקודמות, עם דמויות צבעוניות ואנושיות, רמיזות לגיבורי העל הגדולים וחשיפת הבעתיות שלהם. בנוסף וויזואליות ואקשן מעולים. יש גם נקודות חולשה לעונה, בעיקר דמותו של ד״ר קריין, שלטעמי הייתה חסרת כריזמה ולא מעניינת.

בשורה התחתונה הנקודות החיוביות עולות על השליליות וגם בעונתה השלישית ״טיטאנים״ היא אחת מסדרות גיבורי העל הכי מהנות בנטפליקס.

הציון שלי: 7/10