AVReviews

אתמול צפינו ב״כרטיס לגן עדן״, סרט הקומדיה הרומנטית החדש של אול פרקר בכיכובם של ג׳וליה רוברטס וג׳ורג׳ קלוני. האם מדובר בקומדיה הרומנטית הטובה של השנה?

הלכנו לסרט עם זוג חברים והערב נפתח בכך שאני ניגש למוכרת הכרטיסים בבית הקולנוע פרימיום באשקלון, כן, אצלינו עדיין אפשר לקנות כרטיסים בקופה ולא הכל מוזמן דרך האתר, בכל מקרה אני ניגש אליה בחזה נפוח ואומר לה ״אנחנו רוצים בבקשה ארבעה כרטיסים לגן עדן״. אני בטוח שאני הכי שנון שיש, אז המוכרת מסתכלת עלי ושואלת באיזה שורה… אז אני נכנס לסרט עם מבט מושפל, האם בכל זאת הצלחתי ליהנות?

תקציר העלילה – כרטיס לגן עדן

דיוויד (ג׳ורג׳ קלוני) וג׳ורג׳יה (ג׳וליה רוברטס) הם זוג גרוש שלא יכולים לסבול אחד את השני. יש להם בת משותפת, לילי (קייטלין דבר), ששניהם אוהבים בטירוף. לילי מסיימת את לימודיה לתואר בעריכת דין ורגע לפני שהיא מתחילה בקריירה תובענית, היא יוצאת לחופשה מרגיעה עם השותפה והחברה הטובה ביותר שלה לבאלי.

במהלך החופשה לילי פוגשת את גדה (מקסים בוטיר), מגדל עצות מיקומי ומתאהבת בו. לאחר תקופה קצרה היא מחליטה שהיא רוצה להתחתן איתו ומזמינה את הוריה לבוא לחתונה.

דיוויד וג׳ורג׳יה בטוחים שלילי עושה טעות, ממש כמו הטעות שהם עשו בצעירותם, לכן הם מחליטים לשים את המחלוקות שלהם בצד ולשתף פעולה על מנת למנוע את החתונה. השיטה שלהם היא להיות ״סוס טרויאני״ כלומר לגרום ללילי להאמין שהם בעד החתונה ואז לחבל בחתונה מבפנים.

השורה התחתונה

״כרטיס לגן עדן״ הוא סרט קומדיה רומנטית נפלא ומהנה בטירוף. העריכה הקצבית, ההתמקדות בהומור ציני ומצחיק ביותר, הצילומים המרהיבים ותצוגת המשחק הנהדרת של קלוני ורוברטס, כל אלה הופכים את ״כרטיס לגן עדן״ לקומדיה הרומנטית הטובה ביותר של השנה (לפחות עד כה).

עריכה קצבית וצילום

שתי נקודות חוזקה מרכזיות בסרט הן העריכה הקצבית שלו והצילום. הסרט נע מהר מאוד, הרגעים הדרמטיים, שהם חובה בכל סרט קומדיה רומנטי, פזורים על פני סצנות קצרות לאורך הסרט. הן אף פעם לא מעיקות או נמרחות, מה שמעניק לסרט אופי קליל ונעים וגורם לצפייה לחלוף ללא אף רגע משעמם. אני חושב שזה שינוי מרענן ביחס לרוב הסרטים בז׳אנר שנוטים או להיות טיפשיים או רגשניים יתר על המידה.

הצילום בסרט הוא נקודת חוזקה נוספת. הסרט הזה יגרום לכם לרצות לצאת לחופשה בוודאות. החופים והיערות של ״באלי״ הם לחלוטין ראויים להיקרא גן עדן. בסרט ישנם צילומים מדהימים ביופיים של שקיעות, חופים, ים עם מים צלולים ויערות טרופיים ירוקים.

הומור ציני ורמת המשחק

שתי נקודות חוזקה נוספות בסרט הן ההומור ורמת המשחק. ״כרטיס לגן עדן״ הוא סרט קליל, מקסים ומהנה במיוחד, יחד עם זאת ההומור ברובו המוחלט בנוי על הצינויות והסרקזם של בני הזוג הגרושים. ההקנטות ההדדיות, המכות מתחת לחגורה וחוסר הכבוד המוחלט גרם לי כמעט להיזכר ב״נשואים פלוס״. ההומור הזה מאוד מדבר אלי והשילוב הקוטבי הזה כביכול, בין סרט מקסים ואף תמים ולעלבונות והעקיצות של בני הזוג, עובד נפלא ומצחיק ביותר.

סוג נוסף של הומור שקיים בסרט ועובד נפלא אף הוא, זה ההומור על הבדלי התרבות בין המשפחות של לילי וגדה. משפחתו של גדה נהינת למתוח את הוריה של לילי, מכיוון שהם בטוחים שהם רואים בהם פרימיטיבים ויאמינו לכל דבר הזוי לגביהם.

ג׳וליה רוברטס וג׳ורג׳ קלוני הם מהשחקנים הוותקים והמנוסים ביותר על המסך, היכולת שלהם להיות אנושיים ורגישים, מקסימים וכובשים גם בזמן שהם מתנהגים כמו קריקטורות, היא לא פחות ממופלאה. לשניהם יש גם הזדמנויות להפגין את הכישורים הדרמטיים שלהם במונולוגיים שונים לאורך הסרט, וגם ברגעים אלה הם משחקים בצורה רגישה וכנה (לפחות בסטנדרטים של קומדיה רומנטית הוליוודית).

אבל איפה העומק?

טוב קלילות והומור זה נחמד, אבל חייבים בסרט כזה עומק, לא? אז כן, יש כאן רגעים של עומק, למרות שהסרט לחלוטין מתמקד בלהיות מהנה ומשעשע. לפני שאתייחס לרגעי העומק, אני רוצה לומר שההנאה הרבה שחוויתי מהסרט הזה היא לחלוטין בגלל הבחירה שלו לא להתעמק יותר מידי, לא ליפול לקלישאות והחוקים של קומדיות רומנטיות הוליוודיות, או לפחות להוריד את הקלישאות הללו למינימום.

אחד המשפטים העמוקים בסרט הוא כאשר לילי מגלה את התוכנית של הוריה והיא אומרת שכל ההורים חושבים שהם עוזרים לילדים שלהם, אבל במקום לחשוב על טובת הילד, הם רק עסוקים בלהציל את הגרסות הצעירות של עצמם מהטעיות, שהם בעצמם עשו בחייהם. זהו משפט חזק בעיני, שמתחבר למעגל ההורות. בתור מתבגרים רבים מאיתנו לא רוצים להיות כמו ההורים שלנו, כשאנחנו הופכים להורים פתאום אנחנו מבינים הרבה מהדברים שההורים שלנו עשו ולא פעם עושים את אותם הדברים לילדים שלנו.

הרגעים בהם דיוויד וג׳ורג׳יה מדברים על מה פירק את הנישואין שלהם, הם רגעי עומק נוספים בסרט וגם בהם יש התייחסות לנושאים מעניינים כמו הגשמת חלומות, שלעיתים הדרך דורשת מאיתנו כל כך הרבה הקרבה, שאנחנו כבר מאבדים בכלל את הסיבות של למה רצינו את החלום הזה. יש גם התייחסות לקושי של לקבל את השינוי שחל בנו בעקבות נישואין וילדים, הפחד לאבד את ״האני העצמי״ שלנו תוך כדי התהליך.

סיכום

״כרטיס בגן עדן״ הוא סרט קומדיה רומנטית נפלא ממש. בסרט מוזכר השילוש ה״קדוש״ של המקום הנכון, הזמן הנכון והניסבות הנכונות, לטעמי שלושת אלה מתקיימים בסרט הזה. המקום זה באלי, וזה לחלוטין המקום הנכון לצלם סרט כזה. הזמן הוא הגיל של קלוני ורוברטס, שמתאים בול לסרטים כאלה והנסיבות זה חתונה של הבת, שגורמת להם לחשוב מחדש על חייהם שלהם.

לכל אורך הסרט החיוך לא ירד מפני ורק התגבר בקטעי הפיספוסים החמודים בסיום. חלק גדול מכך קשור בקצב הגבוה של הסרט, שפשוט רוצה לשמח ולגרום להנאה, בלי להיות טרחני ועמוק בצורה מאולצת. כשאני נותן ציונים לסרטים או סדרות, ברוב המוחלט של הפעמים אני שומר את הציונים הגבוהים ל״דרמות מופת עמוקות״, או אפוסים של מדע בדיוני. מראש אני מאוד קמצן בציונים כלפי קומדיות, טוב חוץ מאשר במקרה של ״משפחה מודרנית״. אז הפעם אני אלך עם החיוך שלי ואשפוט בעיקר על פי רמת ההנאה שלי, ״כרטיס לגן עדן״ זו הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר של השנה.
הציון שלי: 9/10