AVReviews

“משפחת אוקטובר” היא סדרת מדע בדיוני מבוססת קומיקס שעלתה בנטפליקס בינואר השנה. עם ההצלחה המטורפת של סרטי מארוול בקולנוע, נראה שהייתה תנועה אדירה ליצור תכנים מבוססי קומיקס בכל אולפני התוכן. לטעמי בהחלט נוצרה אינפלציה של תכנים אלה, אך כמה מהם בהחלט הצליחו להפתיע (למשל “השומרים” של HBO, או “טיטאנים” של נטפליקס). “משפחת אוקטובר”, אומנם אינה עוסקת בגיבורי על, אלא במאבק בין אנשים למפלצות, עדיין היסוד הקומיקסי מאוד בולט בה. אז האם הסדרה מצליחה להציע משהו שונה ומקורי בעולם שמוצף תכנים מבוססי קומיקס?

פרד ודלורס אלן, הם זוג נורמטיבי, שנוסעים ללוויה של אביו של פרד יחד עם ילדיהם התאומים בני ה-17, ג’ף וויו. הלוויה מתקיימת בעיירה קטנה שלאלנים יש בית עצום בה. משפחת אלן תמיד היו עמוד טווח של הקהילה המקומית, אם כי רגשות התושבים כלפיהם תמיד לוו בחשד מסוים. ג’ף וויו, בטוחים שהוריהם עובדים כסוכני ביטוח (או מעריכי סיכון) ולא ממש חושדים באמת. האמת היא, שפרד ודלורס הם סוכנים של חברה חשאית בשם “פרסידיו”, שעוקבת ומוציאה להורג מפלצות,

שמסתובבות בתחפושת אנושית בחברתנו.

פרד ודלורס מחליטים שהם רוצים לחזור לעיירה, ושוב לעקור את משפחתם (שרגילה להיות מוצבת בכל מקום בעולם). ג’ף וויו, נאלצים להסתגל לתיכון החדש בו הם זוכים ללא מעט עוינות טיפוסית של בתי ספר תיכון. סדרה של אירועים, ביניהם חזרתה של מכשפה (Warlock), שב”פרסידיו” היו בטוחים שהיא נעלמה, גורמת להמון סודות לצאת החוצה ואנחנו מגלים ששום דבר בעולם של משפחת אוקטובר הוא לא כמו שהוא נראה.

במבול של סדרות הקומיקס, כל סדרה מנסה לעשות את הדברים בצורה מעט שונה, על מנת לבלוט. “משפחת אוקטובר” לוקחת את זה לכיוון הדרמה המשפחתית, שכוללת תככים ושקרים. יחסיהם של ג’ף וויו עם חבריהם לתיכון מקבלים מקום נרחב בסדרה. כמובן שעולם המפלצות והמלחמה של פרסידיו בהם, היא הסיפור המרכזי. יחד עם זאת, דווקא יחסי המשפחה וההתמודדות של התאומים בתיכון, מקבלים יותר זמן מסך עד השלבים האחרונים של העונה.

הסדרה ערוכה בצורה נהדרת לטעמי. בסיום כל פרק יש מיני קליפ-האנגר, שממש גורם לרצות להמשיך. הביקורת היחידה שיש לי על העריכה, זה הפרק הראשון שהוא איטי להחריד ומהווה אקספוזיציה דיי חלשה לטעמי. כבר מהפרק השני, הקצב עולה והסדרה הופכת להיות מעניינת בהרבה.

גם הכתיבה של הסדרה הפתיעה אותי לטובה, הוא עוסקת בהרבה נושאים מעניינים ולא מפסיקה להפתיע, עד שכמעט שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה תחילה. אז יכול להיות שחלק מהטוויסטים הם קצת מאולצים וחלק אחר הצלחתי לנחש, עדיין הסדרה תמיד גרמה לי לפקפק במי הוא הטוב והרע בסיפור הזה. לדעתי זה הוסיף הרבה עניין לצפייה. אחד הנושאים המעניינים שהסדרה דנה בהם הוא מה הדרך הנכונה לגדל ילדים בעולם כזה. ההורים של פרד האמינו, שילדיהם צריכים להיות מוכנים, ולכן גילו להם על קיום המפלצות כבר מגיל צעיר ואימנו והכינו אותם לשרת בפרסידיו כשיגדלו. לעומתם, פרד ודלורס בחרו להסתיר את האמת מילדיהם ולאפשר להם חיים נורמאליים כמה שניתן. הפער הזה בגישות החינוך מביא לקונפליקטים בין פרד ודלורס לאימו של פרד, ובאמת שישנם שיקולים לטובת שתי הגישות, כך שהדיון בנושא הזה היה מעניין.

נושא מרתק נוסף שמועלה בסדרה, הוא השאלה האם כל המפלצות רעות ויש להרוג אותם בלי שום אבחנה? שזה כמובן רמיזה לגזענות וגם לפחד האנושי העמוק וההרסני מכל דבר שונה. הנושא הזה עולה כבר בפרק הראשון כאשר פרד ודלורס מגלים זוג ערפדים במסווה בסופר מארקט, וחוזר בעוצמה רבה בהרבה בהמשך כשאנחנו מתוודעים לסיפורה של המכשפה.

יש כמה וכמה סיפורים מהעבר של פרד ודלורס, שמלווים את העלילה. הרבה מהפרקים מתחילים בקטע מן העבר, שמלמד על איך פרד ודלורס הפכו להיות מי שהם ומוסיף עוד לעומק הדמויות שלהם.

מבחינה וויזואלית, הסדרה נראית מדהים (צפיתי בסדרה ב-Dolby Vision), יש צילומים נהדרים של העיירה בסתיו ואיכות התמונה היא תמיד נהדרת. ברוב שלבי העונה יש יחסית מעט אקשן ומעט סצנות של המפלצות. כשכן יש כאלה, האפקטים עשויים טוב וגם האקשן מבוים בצורה ראויה.

רמת המשחק דיי חלוקה בעיניי. תמרה טיילור, שמגלמת את דלורס, היא שחקנית נפלאה, היא מאוד משכנעת והמשחק שלה אנושי וטבעי מאוד. לעומתה ג’יי. סי. מקנזי, שמגלם את פרד, הרגיש לי כל הזמן עם פנים מכווצות כאלה וקפוא כזה, במיוחד בסצנות ליד תמרה, הפער ברמת המשחק שלהם בלט וגרם לו להראות עוד פחות טוב. בקרב הילדים המצב הפוך, והשחקנית שמגלת את ויו, אורורה בוגהארט, שחקה בצורה מרגיזה משהו, הבעות תיאטרליות וכאילו משחק שקוף כזה. לעומתה השחקן שמגלם את ג’ף, גבריאל דרקו, היה הרבה יותר משכנע. בקרב דמויות המשנה, המשחק לרוב שמר על רמה גבוהה.

לסיכום, “משפחת אוקטובר” הינה סדרת קומיקס המתרחשת בעולם בו מפלצות מתהלכות בינינו מחופשות לבני אדם, וחברה חשאית רודפת אותם. הסדרה בוחרת לשים דגש דווקא על יחסי המשפחה, השתלבות בחברה ומעלה שאלות מוסריות מרתקות בנושאים שונים. עד לפרקי הסיום, כמות האקשן היא מאוד מאופקת, אבל הקצב הגבוה והעריכה והכתיבה המעולים, לגמרי מכפרים על כך. לטעמי “משפחת אוקטובר” היא סדרת מד”ב מעניינת וראויה שמאוד נהניתי לצפות בה.

הציון שלי: 8/10.