AVReviews

סרטי זבל, או B-Movies בשמם הרשמי, מקורם בסרטים דלי תקציב, שמאופיינים בשחקנים לא מוכרים, הפקה דלה ותסריט שנכתב על מפית בדיינר שכוח אל כלשהו.

לרוב אלו היו סרטים מז’אנר האימה, האקשן או המדע בדיוני. בעשורים האחרונים הוליווד מתעסקת הרבה עם מחוות שונות לז’אנר הסרטים הזה. לטעמי בהוליווד הבינו שיש הרבה קסם בז’אנר הכביכול זול הזה. לא כל סרט חייב להיות יצירת מופת רחבת יריעה, כמו שלפעמים מתחשק לנו המבורגר או ג’ינס במקום סטייק פילה וחליפה. עוד פוטנציאל שטמון בז’אנר הזה הוא הנוסטלגיה, הרבה סרטים מוסיפים בכוונה אפקט רעשים שמדמה קלטות וידאו ישנות על חשבון התמונה החלקה והמרהיבה של שוברי הקופות העכשוויים.

הוליווד גם גילו שניתן לעשות את המחוות האלה ברמות שונות. זה יכול להיות משהו נמוך וטיפשי כמו לדוגמה מ’אצטה (שאני מאוד נהניתי ממנו) של רוברט רוריגז מ-2010, בכיכובם של דני טארחו ואפילו רוברט דה-נירו. זה יכול להיות מדע בדיוני ילדותי וטיפשי כמו פאסיפיק רים של גיירמו דל-טורו (שגם ממנו מאוד נהניתי) ואפשר גם לקחת את זה לכיוון של “דברים מוזרים”, הסדרה המרעננת ביותר בטלוויזיה לטעמי.

ככה שזה באמת יכול להיות בכל תקציב, זה יכול להיות אלים או להפך ילדותי, זה יכול להיות אימה, מדע בדיוני או סתם אקשן אבל המילה שהכי מאפיינת את הסרטים האלו זה כיף. המטרה המרכזית שמאפיינת את סרטי הזבל או ה-B-Movies היא לגרום לנו קצת לכבות את המוח ולחזור להיות בני 8 (לרוב לגברים זה כמובן הרבה יותר קל).

כפי שהבנתם אני בהחלט מחבב את הז’אנר, כשזה יוצא טוב.

לאחרונה עלו כמה סרטי זבל כאלו מהשנים האחרונות לסלקום TV, צפיתי בהם והנה חוות הדעת שלי.

ביום הפלישה לצרפת של צבא ארה”ב בזמן מלחמת העולם השנייה, קבוצה של צנחנים אמריקנים מקבלים משימה להרוס מגדל רדיו של הנאצים על מנת לאפשר מתקפה אווירית. המטוס שלהם מופצץ והם נאלצים לבצע צניחת חירום. החיילים ששרדו נתקלים בקלואי, נערה צרפתייה שמובילה אותם לעיירת הכפר שלה. שם החיילים מגלים שלנאצים יש מעבדה סודית בה הם עושים ניסויים בבני אדם בעזרת חומר שנמצא באדמה שם ומקנה כוחות מיוחדים.

נו שקספייר או לא שקספייר? טוב כמה שהעלילה נשמעת טיפשית, הנושא הזה של נאצים שמחפשים כוחות על טבעיים הוא מוטיב חוזר בהרבה סרטים. למשל בשני סרטי הקומיקס: קפטן אמריקה והלבוי, שניהם סרטים לא רעים בכלל. בנוסף אחד המנחים בפודקאסט שאני מאזין לו סיפר שהוא נהנה מהסרט, כך שבהחלט היו לי ציפיות ממנו.

לצערי לא הצלחתי ליהנות מהסרט. רמת המשחק דיי חלשה, הדמויות לא מעניינות, הסלאשים והגור (slash & gore) טיפשיים ביותר (מזכירים לי למה אני ממש לא אוהב סרטי אימה) והקרבות וקטעי האקשן משעממים ובאנליים. גם הוויזואליות לא מרשימה והיא חשוכה ואפורה.

יש כמה חלקים לסרט, הנחיתה וההגעה לעיר, המפגש עם הקצין הנאצי ומבצע החדירה למגדל. לטעמי החיבור בין החלקים היה קופצני משהו.

לסיכום, סרט אימה פנטזי בינוני ביותר.

הציון שלי: 4.5/10.

ג’ייסון סטאטם מגלם את ג’ונאס טיילור, צוללן מומחה שמנהל מבצעי חילוץ תת-מימיים מסוכנים במיוחד. באחד המבצעים הללו הוא נתקל במשהו מצליח להרוס צוללת גרעינית, מבצע החילוץ מסתיים בצורה טראגית וג’ונאס פורש לחיי שכרות בתאילנד.

כמה שנים מאוחר יותר, תחנת מחקר באמצע האוקיינוס שולחת צוללת לבצע צלילה למקום העמוק בעולם ושם מתגלה הטורף הימי הגדול בהיסטוריה (המגלדון) שכולם היו בטוחים שהוא נכחד. הצוללת נפגעת וג’ונאס נקרא לבצע שוב חילוץ מסוכן במיוחד.

הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות כמעט בכלל. בכל סיטואציה השיחות בין הדמויות מטובלות בהומור וזה תורם מאוד לאווירה הכיפית של הסרט. יש סצנות מחווה למלתעות, למשל הסצנה המפורסמת של האנשים בחוף הים שנוהרים לצאת מהמים, רק שכאן מדובר בסינים והקונטרסט הזה משעשע מאוד.

הסרט לוקח את מלתעות ומקצין אותו בצורה כל כך מוגזמת שזה הופך להיות הרבה יותר לכיוון המצחיק מאשר מפחיד. יחד עם זאת כן יש בסרט מנה גדושה של מתח באוויר, שמשהו רע הולך לקרות. קטעי “הקרבות” מול המגלדון עשויים נהדר, והאפקטים בסרט מרשימים.

אז לסיכום, מה יש לנו כאן? בפינה הימנית ג’ייסון סטאטם, בפינה השמאלית כריש רצחני בגודל של 25 מטר, קבוצת מדענים מאוד משעשעת, ילדה מתוקה במיוחד, צילומי אוקיינוס מרהיבים וסצנות התקפות כרישים מוגזמות ומהנות מאוד. במילים אחרות כל מה שציפיתי מסרט זבל על מפלצת ימית, אני לגמרי נהניתי מאוד.

הציון שלי: 7/10

מדובר בסרט בכיכובו של דווין “הרוק” ג’ונסון, חברו של ג’ייסון סטאטם מסרטי מהיר ועצבני. דווין מגלם את וויל סוייר, מפקד יחידת חילוץ של ה-FBI בעבר, שפרש בעקבות תקרית בה הוא איבד את רגלו. כיום וויל הוא בעל חברת ייעוץ פרטית בנושאי אבטחה והוא מוזמן לבדוק את האבטחה בבניין הגבוה בעולם, שנבנה על ידי המיליארדר ג’או לונג זי בהונג קונג. מהר מאוד מתברר שכל העניין הוא מלכודת, וויל נבגד בידי חברו (במהלך צפוי מהפריים הראשון שהחבר הזה מופיע בו) וכעת משפחתו תקועה בבניין בזמן שחבורת פושעים מבעירה אותו, ו-וויל חייב להציל את חייהם.

ראיתי בזמנו טריילר של הסרט הזה בקולנוע, וכבר מהטריילר היה ברור שזו לא ממש יצירת מופת, למרות ההשקעה בפן הוויזואלי (שבאה לידי ביטוי בעיקר בבניין המרהיב). ולכן הגעתי לסרט עם ציפיות נמוכות, לצערי אני חייב להודות שבכל זאת הצלחתי להתאכזב.

הסרט מרגיש כמו חיקוי לסרטי האקשן הדלים משנות ה-90. דמות ראשית עם רקע מולבש שמועבר על ידי סצנת פתיחה קצרה, ומהר מאוד מגיעים לאקשן. הדמות הראשית צריכה להציל את המשפחה מחבורת פושעים כלשהי, בזמן שהסיבה למתקפה של הפושעים מתגלה לאט לאט. בסרטים האלה הסיבה או הגורם להתקפה של הפושעים היא למעשה כל העלילה של הסרט, וכמו באותם סרטים משנות ה-90 מדובר בסיבה לא מעניינת כלל ולחלוטין סתם מהווה סיבה לאקשן.

אז בקיצור, עלילה בסרט הזה לא תמצאו. אוקיי, אז לפחות איך האקשן? גם כאן הסרט מאוד מאכזב, סצנות האקשן משעממות ולא מקוריות. רמת המשחק? עייף ומאוד לא משכנע. נב קמפבל, שמזמן לא ראיתי אותה על המסך, מגלמת את שרה, אשתו של וויל ומציגה משחק אפתי ולא מעניין במיוחד.

דווין ג’ונסון ידוע כשחקן קומי נהדר, אבל הסרט הזה נטול הומור כמעט לחלוטין ולא נותן ביטוי אולי לצד החזק ביותר של השחקן הזה.

לסיכום, ללא עלילה, בלי הומור, עם משחק עייף ואקשן משעמם, באמת שאני לא מצליח לראות אף נקודת זכות לומר על הסרט הזה. הסרט מרגיש כמו חיקוי של סרטי האקשן הלא מושקעים של שנות ה-90 ועוד בלי הנוסטלגיה והתמימות שלהם. לא נעים להגיד אבל לדעתי מדובר בסרט גרוע ומיותר לחלוטין.

הציון שלי: 3.5/10.