AVReviews

הטירוף של “קוברה קאי” חוזר לעונה שלישית. אחרי שתי עונות מהנות ונוסטלגיות, מגיעה עונה שלישית שמעלה את רף הנוסטלגיה, האלימות וכמובן הפתטיות המשעשעת.

תקציר העלילה – קוברה קאי עונה 3

לאחר האירועים הטרגיים של סיום העונה השנייה, מיגל נמצא בתרדמת בבית החולים. רובי נמלט והמשטרה מחפשת אחריו. ג’ון קריס השתלט על הדוג’ו של קוברה קאי, ושוטף את המוח של תלמידיו ומעודד אותם לאלימות ואכזריות. גם דניאל וגם ג’וני מלאים ברגשי אשמה ושוקלים לפרוש מעניין הקרטה. סם חווה התקפי חרדה חמורים וחווה סיוטים על טורי.
המוניטין של סוכנות הרכב של דניאל נפגע קשות, בעקבות הקשר של הקרטה לתקרית בבית הספר. משווקת המכוניות היפניות הגדולה מחליטה לנתק את הקשר עם הסוכנות של דניאל. על מנת להציל את המצב דניאל טס ליפן בניסיון לשכנע את הנהלת החברה היפנית, ועל הדרך עושה טיול בעקבות עלילת קרטה קיד 2, שמתרחשת ביפן.
ג’וני לורנס, מחפש דרך לחזור לחייו של מיגל ולנסות לעזור לו לצאת מהתרדמת ולהשתקם.

“יש שלושה צדדים לסיפור, יש את הצד שלך, יש את הצד שלך ויש את האמת”

“קוברה קאי” מצולמת בצורה שמשדרת המון תמימות, עם הרבה כבוד לעידן התמימות של סרטי “קרטה קיד”. באותו עידן הכול היה ברור ופשוט, יש את הבריונים הרעים, המוגזמים עם הפרצופים המרושעים, שמתעללים בכל עובר אורח, ויש את האנדרדוג עם לב הזהב, שלומד במאמץ רב להגן על עצמו ויוצא כנגד הבריונים. אז אולי האנדרדוג עושה איזה מעשה קונדס אחד או שניים, בשביל להתנקם קצת, אבל עדיין ברור כשמש מי פה הטוב ומי הרע (כמו בוקרים שלבושים בלבן ושחור במערבון).
בנקודה הזו טמון בדיוק ההבדל המרכזי בין “קוברה קאי” ל”קרטה קיד”, המשחקים עם האמת הפשוטה הזו, שלי מי הוא טוב ומי הוא רע, זה מה שהופך את הסדרה למודרנית יותר. יש המון קריצה לתמימות של פעם, אבל גם דגש חזק על להראות צדדים שונים של הדמויות. אפילו דמותו, על גבול השטנית, של ג’ון כריס מקבלת בעונה הזו פלאשבקים מעברו, שלפחות מנסים קצת להסביר מאיפה נובע האופי שלו. המשחק על נקודת מבט שונות לאותם האירועים, הן מוטיב שחוזר על עצמו לאורך הסדרה ושופך אור שונה על האירועים.

הניגוד מתבטא גם בהיפוך של הסיפור, ביחס לסרט המקורי. החנון (מיגל) מגיע ללמוד אצל הסנסיי הקשוח (לורנס), בעוד העבריין (רובי) לומד אצל הסנסאיי הרחום (לארוסו). זה נותן לנו עוד זווית על איך דמויות אלה יכולות להתפתח באופן שונה, בעקבות בחירה שונה של מסלול.

עוד חלק בעונה, בו מוטיב ה”לא ברור מי טוב ומי רע” מופיע בצורה ברורה ומאוד משעשעת, זהו המסע ליפן של דניאל לארוסו. אחרי שיוצרי הסדרה הבינו שזה עובד חזק על הרגש להחזיר דמויות מסרטי “קרטה קיד”, בעונה הזו נראה שהם החזירו כל דמות, כולל המאפרים והמנקים שהיו על הסט של אחד הסרטים (אני צוחק כמובן). יש לא מעט קטעי פלאשבק של דניאל מהסרטים, בעיקר מ”קרטה קיד 2″. הפלאשבקים, הם למעשה סצנות מהסרטים המקוריים, שעברו רסטורציה מדהימה. מבדיקה שעשיתי, נראה שרק הסרט הראשון יצא במהדורת 4K, כנראה שלשאר הקטעים, הרסטורציה נעשתה עבור הסדרה, שזה בהחלט מרשים.
תחשבו על זה, ברוב הסדרות והסרטים הפלאשבקים נאלצים להשתמש באיפור או CGI בשביל להצעיר את הדמויות וצריכים לדאוג לשחזור תקופתי מתאים, כאן יש להם באמת את “העבר”, זה מייצר קסם ועוצמה רגשית, שלא יכולתי להתכחש לה.

מעגל האלימות המתסכל

מעשי האלימות והבריונות בעונה הזו, פחות או יותר לא מפסיקים לרגע. תחילה סם וחבריה כואבים ומנסים להשאיר את הטרגדיה מאחוריהם, אבל אז הם מחליטים שהם חייבים להגן על עצמם ואפילו לתקוף בחזרה. במשך עונה שלמה הבריונים של “קוברה קאי” מתנכלים ללא פחד בחברי “מיאגי-דו”. השיא מגיע בפרק הסיום, שמנסה בכל כוחו להתעלות על הקרב בבית הספר בעונה הקודמת.

זירת הקרב הפעם היא בית משפחת לארוסו. האלימות הקיצונית הזו בין בני הנוער, שנגמרת בלי שום עונשים, שום עירוב של הרשויות, פשוט לא מתיישבת אצלי עם ההיגיון. אנחנו מכירים סדרות פשע שמראות לנו שכונות עוני, כאלה שהמשטרה פוחדת להיכנס אליהן. כאן, לעומת זאת, האלימות חוגגת, בקניון, בבית הספר, באזורי בילוי ואפילו בבתים פרטיים. יש המון נזק לרכוש ונזק גופני, בשום מקום אין משטרה, אף אחד מהפרחחים לא נעצר (מלבד רובי).

הסדרה משדרת שעל בני הנוער להיות מסוגלים להתמודד מול הבריונים. דניאל אומר לסם, ש”רק היא יכולה לקום אחרי שהיא נפלה”, אף אחד לא יכול לקום בשבילה. אני תוהה אם באמת ככה נראים החיים בארה”ב, הרגיש לי קצת יותר מידי “מערב פרוע”. הסדרה לא חוסכת ביקורת ממערכת החינוך והמשטרה. לאחר הקטטה בבית הספר, ההנהלה בחרה להשיק תכנית של “חבק במקום הכה” או משהו בסגנון. כשאמנדה (אשתו של דניאל) מגיעה להתלונן למשטרה נגד ג’ון כריס, התברר שהוא הקדים אותה והוציא צו הרחקה כנגדה, המשטרה אפילו לא מנסה לבדוק את הטענות שלה.

אז מצד אחד זו סדרה מהנה וכיפית, אבל הסאב-טקסט בה, מראה שגם בעולם המתקדם, כביכול הבטוח, החיים הם מלאים באלימות ואף אחד לא יציל אתכם, מלבד עצמכם. אפשר לשבור יד למישהו, מבלי חשש לשום עונש ובאופן כללי, לעשות מה שרוצים. ככל שהעונה התקדמה, הסאב-טקסט הזה הפך ליותר ויותר צועק, עד שהצפייה בקרב בבית לארוסו, בפרק הסיום, כבר הייתה ממש מעיקה עבורי.

הקלילות והפתטיות החביבה

מהפסקה הקודמת יכול להיווצר רושם, כאילו רוח הקלילות השטותית מהעונות הראשונות, התחלפה במבט קודר על חברת בני הנוער האלימה בימינו. אז כמובן שזה ממש לא כך, לא מדובר בסדרת דרמה כבדה, אלא עדיין בסדרת קרטה קלילה עם לא מעט רגעים משעשעים. וכמובן שהפתטיות החביבה, שכתבתי אליה רבות בסקירה לעונות הקודמות, המתבטאת בכך שהדמויות כל כך תקועות ביריבות שלהם מלפני 30 שנה בתקופת התיכון, שהם חיים את אותם הרגעים שוב ושוב, כל זה עדיין נמצא גם בעונה השלישית, וזה עדיין קסום ומשעשע.

העריכה של הסדרה

העריכה של הסדרה היא פשוט יוצאת מהכלל, הקצב מהיר, הפרקים קצרים, יש סיומי קליף האנגר קטנים וחמודים בסיום כל פרק. העריכה פשוט מעודדת לרצות להמשיך לצפות בעוד פרק. בנוסף יש לא מעט שימוש בעריכה צולבת על מנת ליצור הקבלות מעניינות ולעיתים משעשעות. אהבתי במיוחד את הפתיח של פרק שמונה, בה הסנסאיים מדברים עם התלמידים שלהם, ומשפט של סנסיי אחד מתחיל ואז סנסיי אחר מסיים במשמעות הפוכה. זה היה קטע קצר שממחיש בצורה נפלאה את הבדלי הגישות.

סיכום

לסיכום, יש הרבה מה לאהוב גם בעונה השלישית של “קוברה קאי”, סדרת האקשן הקלילה והמהנה, שכל כך פונה לקהל שאוהב את סרטי האקשן של פעם. השימוש בסרטים המקוריים בתור פלאשבקים של הדמויות, זה זהב טלוויזיוני לדעתי. אני חושב שרמת האלימות והסאב-טקסט המרומז, שאין שום דרך להתמודד מול בריונות גם בעולם המודרני והמתוקן כביכול שלנו, בעונה זו גרמו לאיזו תחושה אפלה ומתסכלת.
המשחק של הסדרה עם זוויות שונות לכל סיפור, והניסיון להבין מי הוא טוב או רע, יחד עם תחושת הנוסטלגיה לסגנון והדמויות, הם פשוט כיף גדול ולכן אני כבר מחכה בכיליון עיניים לעונה הבאה.
הציון שלי: 7/10