AVReviews

במשך 4 עונות ״קוברה קאי״ הייתה ממתק טלוויזיוני. הסדרה מהווה שילוב מרשים של נוסטלגיה, הומור, גורם הפתעה ובעיקר התמודדות עם נושאים, שנראה שיהיו רלוונטים תמיד. האם כל הקסם הזה ממשיך גם בעונה החמישית, או שאולי הוא מתחיל להתפוגג?

הסקירות שלנו לחלקים הקודמים:
קוברה קאי – עונות 1-2
קוברה קאי – עונה 3
קוברה קאי – עונה 4

השורה התחתונה

למרות פתיחה מאוד מדשדשת, שגרמה לי לתהות האם הקסם המיוחד של ״קוברה קאי״ התפוגג לו, החצי השני של העונה היה במגמת שיפור מתמדת עד לשיא בפרק סיום. הדמויות המצטיינות בעונה הזו הן ללא ספק הדמויות של ג׳וני לורנס וצ׳וזן, לעומתן הדמויות החלשות הן שני הנבלים, טרי סילבר והסנסיי הבכירה שלו, קים.

תזכורת לאירועים קודמים

בסיום העונה הרביעית הדוג׳ו של קוברה קאי, בהובלת ג׳ון קריס וטרי סילבר, ניצח בטורניר ה״אול וואלי״, ולכן דניאל לרוסו וג׳וני לורנס נאלצים לפרוש מאימון ולסגור את הדוג׳ו המשותף של ״מיאגי-דו״ ו״Eagle Fang״. שלושה אירועים משמעותיים נוספים מתרחשים בסיום העונה. טרי סילבר מחליט שמי שעומד בדרכו לגדולה ומימוש עצמי הוא דווקא ג׳ון קריס, לכן הוא מפליל אותו בתקיפה סטינגריי, ובעקבות כך ג׳ון קריס מושלח לכלא. טורי ניקולס, אלופת האול וואלי, לאחר שניצחה את סם לארוסו בגמר, תופסת את טרי סילבר מעביר שוחד לשופט של הגמר, זאת מבלי שהוא מבחין בה. והאירוע השלישי הוא ההגעה של צ׳וזן מאוקינאווה. צ׳וזן הוא יריבו בעבר וחברו הקרוב בהווה של דניאל לארוסו. הוא מגיע לעזור במאבק מול טרי סילבר.

תקציר עלילה – קוברה קאי – עונה 5

טרי סילבר מלא בתחושת ניצחון משכרת, הוא מתחיל לפתוח סניפים חדשים של קוברה קאי, ומשתלט גם על דוג׳וים אחרים. סילבר משפץ ומשקיע בדוג׳ו עם מיטב הטכנולוגיה, בנוסף הוא משווק באופן אגריסיבי את קוברה קאי ומגייס תלמידים רבים. לאורך כל הדרך הוא רומז, שהמטרה שלו היא משהו גדול יותר מהוואלי.

צ׳וזן מתארח אצל דניאל בביתו ויחד הם מנסים לרקום תוכנית להפיל את סילבר, על מנת להציל את נפשות הילדים מהתורה הארסית שלו. התוכניות שלהן כוללת הסתננות של צ׳וזן לצוות הסנסיים של סילבר, פנייה לחברי עבר שלו, בניסיון להניע אותם מלהצטרך אליו ועוד.

מיגל יצא למסע למקסיקו בניסיון למצוא את אביו, בניגוד לבקשה של אימו. ג׳וני לורנס יוצא בעקבותיו והוא לוקח איתו את רובי, במסווה של טיול אב ובנו.

תלמידי מיאגי דו, שנשארו בלי דוג׳ו, מרגישים אבודים ובעיקר סם, שמרגישה גם אשמה בעקבות ההפסד בטורניר לטורי. תלמידי קוברה קאי מקבלים יותר ויותר ביטחון, בראשם קני הצעיר והזועם, שממשיך לחפש דרך לפרוק את הכעס שלו, בעיקר על אנתוני לארוסו. טורי דווקא מאבדת ביטחון, היא מרגישה שבגלל השוחד של השופט על ידי סילבר, היא לא ניצחה בצורה הוגנת והיא מתחילה לחשוב מחדש על דרך האגרוף של קוברה קאי.

חצי ראשון – פתטיות לא חיננית

אני חושב שאם יש צמד מילים שמתאר את סוד הקסם של הסדרה עד כה, זה ״פתטיות חיננית״. הדמויות הראשיות הן ילדים בגוף של גברים, ילדים, שעדיין שבויים במה שהם עברו עשרות שנים קודם לכן בתור נערים. הדמויות של דניאל לארוסו וג׳וני לורנס, שחידשו את המאבק ביניהם על דרך הקרטה, ותוך כדי כך גם על דרך חיים, הם אומנם פתטיים, אבל תהליך ההתבגרות המאוחר שלהם והדרך שבה בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם משתפים פעולה ואפילו מתחברים, היא חיננית ומקסימה.

אפילו דמויות כמו ג׳ון קריס, דמות הנבל כביכול, הוצגה בסדרה לא פעם כזקן שטוף מוח, שדיי נכשל בחיי האזרחות שלו, והוא ללא ספק דמות פתטית.

בחצי הראשון של העונה החמישית של קוברה קאי, טרי סילבר מקבל רשמית את דמות הנבל הראשי. סילבר בניגוד לקריס, אינו מרגיש כמו זקן פתטי, אלא כמו נבל מסרטי ג׳יימס בונד. אדם עשיר, דו פרצופי ומסוכן. המלחמה של לארוסו וצ׳וזן בסילבר, גם ברגעים בהם ברור להם שזה מעמיד את משפחתו של לארוסו בסכנה, היא לא פתטית וחיננית, אלא פשוט פתטית, אינפנטילית ומסוכנת. זה לוקח את הסדרה לכיוון אחר, אפל יותר, פחות מהנה ויותר שבלוני.

מה שעוד לא עוזר לחצי הראשון של העונה, זו הפתטיות של המתבגרים. המסע המוזר של מיגל למקסיקו, ששרף פרק שלם. הבילבול התמידי על פניהן של סם וטורי, האכזריות חסרת ההיגיון של קני מקוברה קאי, שהולך ותופס מקום מרכזי ומצד שני הרוגע המוגזם של רובי, שמנסה להציל את קני מהשפעתם של סילבר ושל קוברה קאי. אולי הפרק הכי חלש של העונה הוא פרק 4, שנקרא ״בדרך למטה״. חלק גדול מהפרק הזה מתרחש בפארק מים, שאיכשהו באותו היום כל קוברה קאי וכל מיאגי דו הגיעו לשם וכמובן שהם לא מפסיקים לעשות בעיות וללכת מכות.

בפרק השישי של הסדרה, ״אורובורוס״, סילבר מביא קבוצה של מאמני קארטה מתמחים ב״דרך האגרוף״, שמגיעים מדרום קוריאה. בראשם עומדת, סנסיי Kim Da-Eun. אם סילבר מזכיר את דמויות הנבלים של ג׳יימס בונד אז סנסיי Da-Eun, היא חיקוי לא מוצלח של נבלים מסרטי אומנויות לחימה. היא אכזרית, מרושעת ויש לה עומק של דמות מסרטים מצויירים במקרה הטוב.

בכל זאת, לא הכל רע בחצי הראשון של העונה. מצאתי שתי נקודות אור עיקריות בחלק הזה והן ג׳וני לורנס וצ׳וזן. צ׳וזן אחראי באופן כמעט בלעדי על ההומור בחצי הראשון, הוא מוסיף משב רוח של קלילות, שחסר מאוד בחצי הראשון של העונה. החל מהסצנה בה הוא שוחה עירום בבריכה הביתית של לרוסו. ג׳וני עובר תהליך מעניין של התבגרות, התפכחות ומציאת איזון. סופסוף ג׳וני שלנו מתבגר, עד כדי כך שהוא אינו רץ להצטרף לקרב מול סילבר, כשלרוסו מבקש ממנו עזרה, אלא קודם כל לוקח צעד לאחור וחושב על המשפחה שלו. בנוסף ג׳וני מנסה בכל דרך אפשרית לקרב בין מיגל לרובי. מעניין לראות שבסוף השיטה שעבדה היא דווקא שיטת לורנס קלאסית.

חצי שני – הקסם חוזר

אחרי הדישדוש של החצי הראשון הסדרה לאט לאט חוזרת לעצמה בחצי השני והקצב והאדרנלין מתגברים. כששלושת הסנסיים, לרוסו, לורנס וצ׳וזן מחליטים להחזיר את הדוג׳ו לפעולה ולהתכוננן למאבק מול סילבר. הסדרה חוזרת לנקודת החוזקה שלה, סדרת קרטה, עם טיפוסים לא צפויים, כולל חנונים וביריונים מכל שכבת גיל.

קטעי האקשן בחלק השני גם הם עולים מדרגה, כשהכל הולך ומתקרב לרגע השיא.

גם דמותו של ג׳ון קריס עושה קאמבק, כשאנחנו מקבלים הצצה לחייו בתא המאסר, הדרך בה הוא ״מסתדר״ עם שאר האסירים והשיחות שלו עם הפסיכולוגית, או המאבחנת, של בית הכלא.

יש לא מעט חלקים משעשעים בפרקי הסיום, כשאחד הבולטים הוא שיטת האימון הייחודית של צ׳וזן, אותה הוא מיישם על התלמידים ביום בו לרוסו ולורנס לא נמצאים.

נקודת החולשה בחלק השני היא המתח המלאכותי בנוגע לתוכנית הגדולה של סילבר, כשהיא מתגלה לבסוף, היא רק מוכיחה עד כמה מדובר בדמות נבל לא מעניינת.

פרק סיום מספק

אז כל העימות הזה בין סילבר והסנסיים שלו מול שלושת המוסקטרים של מיאגי דו, כמו גם העימות בין הילדים משני צידי הדוג׳ו מגיע לסיום מרהיב בפרק האחרון של העונה, ״ראש הנחש״. בפרק הזה אנחנו מקבלים קרבות ברמה שתרם נראתה בסדרה, גם בין הסנסיים וגם בין התלמידים. כל סכסוך מוביל לעימות קרטה מרשים.

אני חושב שמדובר כאן בפרק שנותן למעריצים בדיוק את מה שהם חיכו לו ואני מצאתי את הפרק מספק ומהנה במיוחד.

סיכום

למרות פתיחה מאוד מדשדשת, שגרמה לי לתהות האם הקסם המיוחד של ״קוברה קאי״ התפוגג לו, החצי השני של העונה היה במגמת שיפור מתמדת עד לשיא בפרק סיום. הדמויות המצטיינות בעונה הזו הן ללא ספק הדמויות של ג׳וני לורנס וצ׳וזן, שתיהן אחראיות גם לקטעי ההומור הטובים ביותר והן גם הדמויות שהכי קל להזדהות איתן. הנקודה החלשה של העונה היא הנבלים, טרי סילבר והסנסיי הבכירה שלו, קים, שניהם דמויות סטריאוטיפיות ואינן כוללות כמעט כלום מכתיבת הדמויות העגולה של הדמויות הראשיות בסדרה.

בסופו של דבר נהניתי ביותר מפרקי הסיום, אך דיי סבלתי והשתעממתי מהחצי הראשון.
הציון שלי: 7/10