AVReviews

״שמיים אדומים״, טלנובלת הפשע, הקצבית, הסקסית והפרובוקטיבית, או במילים אחרות “הספרדית” חוזרת לעונה שלישית ואחרונה.

הסקירות שלנו לעונות הקודמות:
שמיים אדומים – עונה 1
שמיים אדומים – עונה 2

תקציר העלילה – שמיים אדומים – עונה 3

בסיום העונה הקודמת, קורל, וונדי וג׳ינה ברחו מרומיאו ביחד עם 4 מיליון אירו. כעת הן מתחבאות להן בוילה בעיירה ספרדית שקטה. המקום נבחר מכיוון שהוא נמצא ממש ליד המשמר האזרחי, כך הן מרגישות בטוחות יותר. שלוש הבנות פתחו מאפייה, שמשמשת אותן להלבין את הכסף ובינתיים הן נהנות להן מהחיים הטובים, עם מסיבות ביתיות מידי ערב.

ג׳ינה, שנמצאת כבר בהריון מתקדם, הכירה מדריך צלילה מבוגר ורומנטי. וונדי התחילה עם מתלדקת בתחנת הדלק המקומית, וחבר של מדריך הצלילה מנסה להתקרב לקורל. לכאורה החיים שלהן סופסוף מסתדרים, אך בכל פעם שעולות שאלות מצד האורחים על עברן של הבנות, אותו הן מסתירות, המתח חוזר לחייהן.

בעוד וונדי וג׳ינה מצאו אהבה חדשה, קורל מתייסרת, לא מצליחה לישון בלילות, מותקפת בסיוטים ובסתר משאר הבנות, ממשיכה לצרוך סמים.

בינתיים רומיאו הצליח לשקר למוייסס ולגרום לו להאמין שהבנות הן אלה שהרגו את אחיו, כריסטיאן. שקר נוסף הוא שאימו של מויסס מתה מנסיבות טבעיות. רומיאו נותן למוייסס הפסקה מהמועדון והוא עובר לגור אצל רומיאו, שם הוא מבלה עם הבנות הקטנות של רומיאו והם הופכים לסוג של משפחה מעוותת משהו.

העלילה מסתבכת כשג׳ינה מחליטה להתקשר לאמה בקובה. היא נוסעת מחוץ לעיר ומתקשרת מטלפון ציבורי, אך הטעות הזו מספקת את קצה החוט החסר לרומיאו, שמיד מגייס מתנקש פסיכופת, בשם דרווין. ביחד עם מויסס וקאצ׳ופו, הם יוצאים לחיפוש ומארב אחרי הבנות, לחכות להזדמנות ששלושתן יצאו מהבית יחד.

כשהבנות מחליטות לצאת לצלילה משותפת בלב הים, חבורת המתנקשים יוצאת אחריהן. האם שלוש הגיבורות יצליחו לשרוד גם הפעם?

השורה התחתונה

עונת הסיום של ״שמיים אדומים״ ממשיכה להיות קוטבית ומעניינת. העונה כוללת שילוב בין אקשן מהיר, שמחת חיים ספרדית ועריכה טלנובלית מלאה בצבע מצד אחד, לעומת אלימות קשה, סצנות של השפלת נשים וחשיפה ללא פילטרים של עולם בתי הבושת מהצד השני. היכולת להכיל את הקוטביות הזו יחד, היא אולי אחד מסודות הקסם של הטלוויזיה הספרדית.

קצביות, עריכה וקלילות

ללא ספק, סימן ההיכר של הסדרה ואולי של היצירה הטלוויזיונית הספרדית כולה, זהו הקצב המהיר והאנרגטיות, שמייצרים אווירה קלילה, גם כאשר דנים בנושאים מורכבים, או אפלים. הסגנון הזה מאפשר לצופה לבחור מהו העיקר ומהו הטפל מבחינתו. מי שמעדיף את האקשן, הפן הבידורי והדמויות הצבעוניות, מקבל מנה גדושה של אלמנטים אלה. לעומת זאת, מי שרוצה לחשוב קצת על המסרים בין השורות, על העולם שמתואר בסדרה ומה שהיא מנסה לומר על כך, יצטרך להתאמץ מעט יותר, מכיוון שהכל עטוף במעין מעטפת של קלילות, ריקודים קריינות תיאטרלית של הדמויות, סצנות בהילוך איטי, פסקול אנרגטי והרבה צבע.

בסופו של דבר יש כאן סיפור על בית בושת, שמנצל נשים בצורה הנמוכה ביותר שיש ומנוהל בידי מאפיונר חולה נפש, בעל שגעון גדלות. סיפור כזה היה בקלות יכול היה להיות מוצג כדרמה אכזרית וכואבת. במקום זאת יש כאן ממתק טלוויזיוני מבדר וצבעוני.

אלימות וסצנות קשות

״שמיים אדומים״ הראתה לנו לא מעט סצנות אקשן אלימות, לצד מראות קשים של ניצול נשים. מה רק לא היה לנו, כשאולי אחד השיאים היה כשהבנות נקברו מתחת לשכבות של בטון בתוך רכב. בעונה השלישית והאחרונה יש כמה סצנות שלוקחות את זה צעד קדימה.

אציין שתי סצנות שהכי נשארו איתי. סצנה אחת היא סצנת הלידה של ג׳ינה, תוך כדי שהבנות מותקפות על ידי המתנקשים של רומיאו. זו סצנה קשה וגראפית באופן דיי חריג לסדרות מסוג זה. היה בהחלט קשה לצפות בזה ומצד שני זה היה עוצמתי ומלא רגש.

הסצנה השנייה היא סצנה אלימה במיוחד, גם אם היא הייתה פחות גראפית. זו סצנה בה המתנקש הפסיכופת, דרווין, דוחף את ראשו של שליח מסכן, שנקלע למקום במקרה, לתוך מיקרוגל בעודו בחיים. זהו מעשה מבחיל לחלוטין, שמרים את רמת האלימות של הסדרה לשיאים חדשים. זו הייתה סצנה מזעזעת, שמבחינתי היה אפשר לוותר עליה. באופן כללי, דמותו של דרווין היא דמות מבחילה ואלימה באופן קיצוני, כאילו שהיה חסר אלימות וטירוף בסדרה.

רגעי השיא

יש כמה רגעי שיא בעונת הסיום של ״שמיים אדומים״. הרגע הראשון הוא ההארה של קורל. דמותה של קורל הינה דמות אניגמטית, בעוד הרקע של איך וונדי וג׳ינה הגיעו לזנות היה ברור, קורל נשארה תמיד עטופת מיסתורין. בעונה הזו מתברר שהיא בעצמה לא הבינה את המניעים שלה עד לרגע ההארה שלה. קורל פתאום מבינה שכל מעשיה וכל הפעמים שהיא פגעה בעצמה, היו בעצם כדי שיהיה לה תירוץ לצרוך סמים.

גם לרומיאו יש רגע הארה בעונה הזו, אחרי תבוסה נוספת לבנות, הוא יושב מובס ומוקף בחבריו הפצועים. הוא אומר שאולי הדרך בה הוא ראה את העולם, דרך של שליטה וכניעה לדחפים הגבריים הבסיסיים היא לא הדרך הנכונה. רומיאו תוהה אולי דווקא דרך החמלה של ישו היא הדרך הנכונה. הוא מדבר על כך שבמקום להיות פצוע עכשיו באמצע שומקום, הוא יכול היה להיות עם בנותיו ולעזור להן בהכנת שיעורים.

באותו הפרק שלרומיאו יש את רגע ההארה שלו, קורל מציעה גישה שונה לדת. היא מגיעה לכנסייה, שמסתבר שבה היא החביאה כסף, ומנהלת מונולוג של ״אני מאשימה״ מול ישו. היא מדברת על היחס הלא-הוגן לנשים מרגע הבריאה, בו יצרו את האישה מהצלע של הגבר על מנת ״שלא יהיה לו משעמם״. זהו נאום עוצמתי.

עם כל הכבוד לרגעים הרציניים של העונה, הרגע הטוב ביותר של העונה מבחינתי הוא לאחר שהבנות שוב מביסות את חבורת המתנקשים של רומיאו. אז ישנו שוט בו חבורת המתנקשים מדדה להם, בעוד הם כולם פצועים ופגועים. השוט הזה מבוצע בהילוך איטי, לרוב שוט כזה שמור לכניסה דרמטית של גיבורים, מה שמכונה power walk, וכאן הוא קונטרסטי ומשעשע במיוחד.

המסרים של העונה

בעונתה השלישית, ״שמיים אדומים״ ממשיכה להציג את האבוסרד המוחלט של בתי הבושת. כיצד גברים נורמטיביים מתנהגים אל נשים כאל חפצים חסרי רגש, על מנת להגיע לסיפוק כלשהו. גם בעונה הזו יש פלאשבקים של הבנות, בהם אנחנו נחשפים לזוועות שהן עברו.

מסר מעניין נוסף הוא בכך שהבנות מסתירות את עברן מחבריהם החדשים. יש כאן מסר של קורבנות שעברו משהו, שלו אנשים אחרים היו יודעים את האמת, הם לא יוכלו לעולם להסתכל על הקורבן באותו האופן. כך שמשהו כמו זנות הוא צלקת לכל החיים, והנשים שעברו זאת, כנראה שלעולם לא יוכלו לחיות חיים נורמאליים לחלוטין.

ישנו מסר שלישי שמצאתי בעונה הזו והוא קשור לדמותה של רובי, העוזרת הנאמנה של רומיאו בניהול המועדון והבנות. כשרומיאו ראה את האור ומנסה לחזור בתשובה, הוא אומר לרובי שהוא רוצה להתחתן איתה ושהוא יהיה טוב אליה. רובי נגעלת כל כך מהרעיון, שאחרי כל מה שהיא ראתה ועברה בבית הבושת, דווקא ההצהרה הזו של רומיאו, היא זו שגורמת לה לבגוד בו ולעשות הכל בשביל להימלט מהגורל האכזר שהוא מייעד לה.

החלקים הפחות טובים של העונה

ציינתי כבר את דמותו של דרווין, שהייתה אלימה, קיצונית, פסיכותית ובעיקר מיותרת מבחינתי. שני דברים נוספים שפחות אהבתי קשורים לפרקי הסיום. ראשית פרקי הסיום סבלו מעט מעודף קיטשיות ובנוסף נוספו שם שתי דמויות של אח ואחות, שכאילו נחתו מהשמיים והקשר שלהן לסיפור היה תלוש לחלוטין.

סיכום

עונת הסיום של ״שמיים אדומים״ ממשיכה להיות קוטבית ומעניינת. העונה כוללת שילוב בין אקשן מהיר, שמחת חיים ספרדית ועריכה טלנובלית מלאה בצבע מצד אחד, לעומת אלימות קשה, סצנות של השפלת נשים וחשיפה ללא פילטרים של עולם בתי הבושת מהצד השני. היכולת להכיל את הקוטביות הזו יחד, היא אולי אחד מסודות הקסם של הטלוויזיה הספרדית.

לטעמי עונת הסיום של הסדרה, מסיימת באופן ראוי את סיפור המאבק של שלושת הבנות מול הסרסור הקודם שלהן. אם נהינתם משתי העונות הראשונות, בהחלט מומלץ לצפות גם בעונת הסיום, למרות המגרעות שלה שתיארתי לעיל.
הציון שלי: 7.5/10