fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • “ערי טרף” – קולנוע

    "ערי טרף" – קולנוע
     
    “ערי טרף” הוא סרט הרפתקאות/מדע בדיוני בהפקת פיטר ג’קסון שמבוסס על ספר באותו שם (Mortal Engines) של הסופר פיליפ ריב מ-2001.
    פיטר ג’קסון הוא ללא ספק מפיק על, אבל האכזבה הקשה מ”ההוביט”, בהחלט השאירה רושם בעייתי לגביו, האם יש תיקון בסרט הזה?

    תקציר העלילה

    הסרט מתרחש בעולם פוסט אפוקלפטי, האנושות ניצלה את הקידמה הטכנולוגית שלה על מנת לייצר נשקים של אנרגיה קינטית ופחות או יותר להשמיד את עצמם. מעט המשאבים שנשארו לא מאפשרים חיים במקום קבוע ולכן האנשים חיים בערי ענק ממונעים.

    העיר הממונעת המרכזית בסרט היא לונדון. לונדון היא עיר ענקית שרודפת ובולעת ערים קטנים יותר (מכאן
    השם “עיר טרף”). תדאוס וולנטיין, בגילומו של הוגו וויוינג המעולה, הוא ראש גילדת ההיסטוריה של לונדון, שזה למעשה התפקיד השני בחשיבותו בעיר. דיי מההתחלה ברור שהוא זה ששולט באמת וזה שמסתיר משהו אפל מכולם, כולל מבתו התמימה.
     
    "ערי טרף" – קולנוע
    הוגו וויוינג בתפקיד וולנטיין, חוזר לשתף פעולה עם פיטר ג’קסון
     
    בפתיחת הסרט, לונדון בולעת עיר ממונעת קטנה, הם מחרימים מתושבי העיר את הנשקים שלהם ואת כל חפצי
    הטכנולוגיה “העתיקה” שלהם (וניראה שמעבר לכך הם הופכים להיות תושבי העיר החדשה), אחת מאותם האנשים היא גיבורת הסרט, הסטר שוו. הסטר היא נערה מסתורית שניראה שהרצון היחיד שלה הוא לפגוע בוולנטיין. היא מצליחה להתקרב אליו ולפצוע אותו, אבל אז נאלצת לברוח. עובד צעיר של המוזיאון של לונדון, טום, רודף אחריה. הסטר מצליחה להימלט, אבל לא לפני שהיא רומזת לטום מדוע היא רצתה לפגוע בוולנטיין.

    כשוולנטיין מבין שטום יודע יותר מידי, הוא מנסה להרוג אותו ודוחף אותו לתוך מעין תעלת מפלט של העיר. הסטר וטום שורדים את הנפילה וצריכים עכשיו לעבוד יחד על מנת לחזור ללונדון ולעצור את התוכנית הסודית של וולנטיין.

    בהמשך, מתווספות לסיפור מספר דמויות נוספות כמו אנה פאנג, הטרוריסטית המבוקשת ביותר ושרייק – מעין רובוט
    שהושתלה לתוכו תודעה, ולכן הוא נקרא “הקם לתחייה”.
     
    "ערי טרף" – קולנוע
    לונדון הממנועת.
     
    הקצב של הסרט מאוד גבוה, אנחנו למעשה עוברים מסצנת אקשן לסצנת אקשן מהפתיחה עד לסיום. הגיבורים רוב
    הזמן במנוסה והסיפור האישי שלהם מתגלה מעט ברגעים הקצרים שהם מצליחים לעצור בין סצנת אקשן אחת לבאה. זה לא אקשן בלתי פוסק כמו ב”מקס הזועם”, אבל הקצב הכללי דיי דומה לטעמי.
     
    העלילה של הסרט היא דיי לינארית וסטנדרטית לעולם המדע בדיוני, שוב במרכז סיפור משפחתי, שסובב סביב
    אמא של הסטר, שוב הנבל רוצה להשיג שליטה עולמית בכל מחיר (הייתי מצפה ליותר מזה מראש מחלקת ההיסטוריה) ועוד דברים דיי בנאליים כאלה. לטעמי הרבה מיוצרי סרטי המדע בדיוני בשנים האחרונות מרגישים שאם אין בסרטים טוויסט מפתיע אז אין להם זכות קיום. זה מוביל, לא מעט פעמים, לטוויסטים מאולצים ומרגיזים. 
    מבחנתי ההיעדר
    של הטוויסטים המופרכים האלה ב”ערי הטרף” הוא לחיוב ולא לשלילה. יש כאן סיפור הרפתקאות פשוט ומספיק טוב, שמועבר בצורה מלאת אקשן ואותי זה בהחלט סיפק.
     
    "ערי טרף" – קולנוע
    שרייק הרובוט, דמות עשויה מעולה, אבל עם הגיון לא ברור במיוחד.
     
    העולם של הסרט הוא מאוד רחב, והרגשתי שיש המון דברים שלא ממש מתעמקים בהם בסרט. הסטר וטום עוברים
    בהמון מקומות שונים במהלך המסע שלהם וכמעט בנוגע לכל מקום כזה הרגשתי שהם לא נשארים שם מספיק בשביל שנקבל את הסיפור המלא של אותו מקום. אוספי הגרוטאות שצדים אנשים בלילה, רכב המרבה רגליים שהסטר וטום נופלים אליו, שוק האנשים, העיר המעופפת והעיר הנייחת בניחוח טיבט, הרגשתי שמאחורי כל אלו יש סיפור שלם ושאנחנו זוכים להצצה קטנה בלבד. למרות כמות המקומות הרבה במהלך המסע של הסטר וטום, הסרט לא הרגיש לי
    קופצני, ובאופן כללי הזרימה שלו הייתה טובה.

    "ערי טרף" – קולנוע
    אנה פאנג, טרוריסטית מבוקשת, אומנית לחימה, הגרסה הנשית של “ניאו”?
     
    יכול להיות שאחרי ה”ההוביט”, פיטר ג’קסון (או אולי הממונים שלו) לא רצה לייצר עוד מפלצת באורך של 3 שעות. לטעמי, בניגוד להוביט, בסיפור של “ערי הטרף”, יש עוד המון בשר, ודיי יצאתי בתחושה של “אני רוצה עוד”. מצד שני אומרים שזו
    התחושה הטובה ביותר שאפשר להרגיש כשיוצאים ממסעדה טובה, תחושה של “יש פה משהו מעניין, ובא לי לחזור שוב”. אני מקווה שאולי נזכה לגרסה מורחבת כשהסרט יצא לבלוריי.
     
    יש מספר דברים שכן הפריעו לי בעלילה, דוגמא אחת לזה היא הדמות של שרייק. שרייק הוא רובוט מפלצתי (ומרהיב)
    שנתפס ונכלא. שרייק צד את הסטר וכל הזמן קורא בשמה, כשוולנטיין שומע על כך, הוא פשוט משחרר אותו (תוך כדי שהוא מפוצץ את כל הכלא כדי שלא ידעו שהוא עשה את זה) כדי שיעשה את העבודה בשבילו. לא מוסבר לחלוטין מה הוא שרייק, אבל ממה שהבנתי הוא משהו כמו העברה של תודעה אנושית לתוך רובוט, תהליך שאמור להעלים את רוב הרגשות האנושיים (כמו כאב). הסיבה שהוא רודף אחרי הסטר (בלי ספויילרים) היא הבטחה שהיא נתנה לו ולא קיימה. לא ממש ברור לי איך דבר כזה גורם לרובוט, שאמור להיות נטול רגשות, לצאת למרדף כל כך אכזרי ולפוצץ כל כך הרבה דברים.
     
    לסיכום, יש חורים בעלילה והיא לא מפתיעה במיוחד, אבל הסיפור מועבר בצורה טובה ומהנה מאוד.

    העולם הוויזואלי של הסרט

    אני חייב להקדיש חלק בביקורת הזאת לעולם הוויזואלי ולפן הטכני בכלל של “ערי טרף”. הסיבה לכך היא שמסצנת הפתיחה שלו, הסרט דיי הפיל לי את הלסת מפליאה. עיצוב העולם שכולל ערים מוטוריות ענקיות, ערי שוק קטנים כאלה שמתחברים יחד ואז מתפצלים וכל אחד נוסע לדרכו, ובהמשך יש גם עיר מעופפת, הכל עשוי בצורה מרהיבה, צבעונית ומקורית. סרטים
    פוסט אפוקליפטיים, לרוב נוטים לצבעים חיוורים, לעומתם “ערי הטרף” הוא חגיגה לעיניים. תחושת העולם האפוקליפטי היא לגמרי שם, זה לא צבעוניות של קרקס שמח, אבל העולם של הסרט הזה מאוד מגוון ומרשים.

    "ערי טרף" – קולנוע
     
    הסרט כל כך מרהיב וויזואלית, שהתחושה שהרגשתי כשיצאתי ממנו, הזכירה לי את התחושה שהרגשתי
    כשיצאתי מאווטאר. בניגוד לאווטאר, שהתרחש בכוכב אחר ונתן חופש יצירה מוחלט לקמרון, ערי טרף מתרחש בעולמינו ומנסה להיות מציאותי יותר (ולכן מוגבל הרבה יותר). המקוריות והוויזואליות של ערי טרף היא לא פחות מרשימה בעיניי.
     
    עוד סרט שכבר הזכרתי את הדמיון של “ערי טרף” אליו, הוא “מקס הזועם” (Fury Road, לא המקוריים). הדמיון הוא בשני מישורים, האקשן התמידי והדמויות הפריקיות. בשניהם “ערי טרף” הרבה יותר מועדן ופחות אגרסיבי ובוטה. אבל קצב האקשן הוא בהחלט גבוה, והדמויות כמו אשתו של נהג רכב המרבה רגליים, או הדמויות בשוק מוכרי האנשים בהחלט הזכירו את מד מקס בפריקיות שלהם. התמונה שעלתה לי בראש היא שילוב של מד מקס ואגדה כלשהי לבני נוער.

    "ערי טרף" – קולנוע
     
    קטעי האקשן בתחילת הסרט כוללים בעיקר הרבה מרדפים, בהמשך ישנם גם קרבות של ירי, מאבק בשרייק הרובוט,
    ובסוף הסרט גם קרב של ספינות קרב מול לונדון (סטייל החלליות של המורדים מול ספינה ענקית של האימפריה בסרטי מלחמת הכוכבים). מאוד אהבתי את כל קטעי האקשן, הם מבוימים ומצולמים מצוין, מלאי אדרנלין והאפקטים נראים מעולה.

    "ערי טרף" – קולנוע
     
    מבחינת פס הקול של הסרט, בגלל שאין המון סצנות דיבור בסרט, אז כמעט תמיד יש מוזיקת רקע. מאוד אהבתי
    את המוזיקה בסרט והיא עושה עבודה מעולה בהגברת המתח והאדרנלין. מה שכן, לצערי באולם הקולנוע שצפיתי בו בסרט, הבאס היה חסר לחלוטין, ודיי הצטערתי שלא נסעתי לאולם מתקדם יותר.
    לאחר לא מעט אכזבות השנה, מאוד הופתעתי לטובה מ”ערי הטרף”. העלילה דיי רגילה לז’אנר, אבל מועברת בצורה טובה ובעיקר נותנת במה לעולם המרשים שפיטר ג’קסון יצר כאן להדהים אותנו. מדובר באחד הסרטים היפים ביותר וויזואלית שיצא לי לראות בשנים האחרונות. ולכן אני חייב לחלק את הציון שלי לשתיים:
    הסרט: 8/10
    העולם הוויזואלי של הסרט 9/10
    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן