fbpx

בית הנייר (La Casa De Papel) חלק 3

גהצו את האוברולים האדומים, שלפו את מסכות הסלבדור דלי שלכם מהבוידם, החלק השלישי של בית הנייר כבר כאן.
בית הנייר הספרדית, היא אחת ההצלחות הגדולות של נטפליקס. שני החלקים הראשונים הפכו לתופעה של ממש, והאמת בהחלט בצדק. מדובר בטלנובלת שוד קומית וקצבית, שמצולמת בצורה מופלאה. המאבק בין הפרופסור וחבורת השודדים הצבעונית שלו מול המפקחת ראקל מוריליו היה מותח ומסקרן.
הנקודות החזקות בסדרה היו האספקט הקומי, כתיבת הדמויות היוצאת מן הכלל, הקצב הגבוה והטוויסטים הרבים. הנקודות שפחות אהבתי היו חוסר היגיון עלילתי עד כדי תסכול והטלנובלה השלמה שהתפתחה בין הפרוספר וראקל. מי שהצליח לשרוד את שני החלקים הראשונים, למד כנראה לבלוע את חוסר ההיגיון המשבע וליהנות מהדברים החיוביים הרבים של הסדרה. 
מבחנתי, למרות היסוד הקומי הבולט, והצילום המסוגנן, עדיין היה קצת קשה בהתחלה להבין שמדובר בטלנובלה קומית, שלא באמת לוקחת את עצמה ברצינות. ולכן כשהעלילה הלכה ונהייתה יותר ויותר מופרכת, חשתי תסכול רב משני החלקים הראשונים של בית הנייר, למרות שבסוף למדתי להעריך את ההישג הטלוויזיוני המרשים הזה.
החלק השלישי כולל 8 פרקים בלבד, ומרגיש כמו חצי ראשון של סיפור, למרות זאת, לפחות לפי IMDB, אין עדיין פרסום תאריך יציאה של החלק הבא.

תקציר העלילה

קטע הפתיחה של החלק השלישי מתחיל דווקא מאחת הדמויות המרגיזות ביותר משני החלקים הראשונים, הלוא הוא ארטורו רומן, מנהל המטבעה הלאומית שנשדדה בחלקים הקודמים. לאחר השוד הוא נהייה סופר וקואצ'ר המונים, שמעודד אנשים להיות אמיצים ולהתמודד עם הבעיות שלהם. פתיחה בהחלט אירונית ומשעשעת.
שובו של ארטוריטו.
בהמשך אנחנו מקבלים סיבוב סביב העולם וזוכים להצצה לחיים החדשים של השודדים שהתחלקו לזוגות וכל זוג נמצא במקום אחר בעולם. הם עשירים, שמחים וחוגגים, אם כי במסתור. הדבר בולט במיוחד אצל טוקיו וריו שנמצאים ממש על אי קטן.
לאחר זמן מה, טוקיו (איך לא היא) מרגישה קצת חנוקה ומחליטה לצאת לעיר לפרוק קצת מתח. ריו מסכים, בתנאי שהם ידברו פעם ביום בטלפון הלווייני שהם קנו בשוק השחור. השיחה ביניהם גורמת לכך שהאינטרפול מגלה את המקום של ריו והוא נתפס.
דנבר ומוניקה-סטוקהולם בדרך לאיחוד (בתוספת בנם).
טוקיו פונה לאיש הקשר שלה, שלוקח אותה לפרופסור בתאילנד (שנמצא שם יחד עם ראקל) ושם הם מזמנים ומאחדים שוב את כל החבורה במטרה לחלץ לריו.
כשהפרופסור רואה בעיה מולו, הוא הוגה את הפתרון ההגיוני ביותר. על מנת לחלץ את ריו, החבורה הולכת לשדוד בנק נוסף, ועל כך המימ הנפלא הבא שפורסם בעמוד האינסטגרם של נטפליקס ישראל:
ראקל מצטרפת לחבורה ובוחרת בשם ליסבון, יחד עם מספר דמויות חדשות החברה יוצאת הפעם לשדוד את בנק ספרד שמכיל את הכספת הלאומית ובה מטילי זהב. למעשה מדובר בתוכנית ישנה שהפרופסור הגה יחד עם אחיו, ברלין, וכעת זו ההזדמנות להוציא אותה לפועל.
המפגש בין טוקיו לראקל-ליסבון.
למוד ניסיון משני החלקים הראשונים, הפעם הגעתי בגישה אחרת לסדרה, לא מחפש היגיון, לא במורכבות השוד, לא ביכולת של הפרופסור לצפות דברים מראש ולא בהתנהגות של הדמויות. מה נשאר? להנות מההומור המשובח, ומכתיבת הדמויות הפשוט נהדרת, לכל דמות יש אופי משלה ומשהו שאפשר להזדהות איתו. הדמות החביבה עלי היא ללא ספק ניירובי, המאפיונרית עם לב הזהב שבתה אותי בקסמה באופן מוחלט.
ניירובי, פשוט דמות אדירה.
יש לנו לא מעט דמויות חדשות בחלק הזה, קודם כל פלרמו, דמות מהעבר של הפרופסור וברלין. הוא היה שותף איתם בתכנון השוד והפרופסור משכנע אותו להצטרף לחבורה על תקן מחליף לברלין. הדמות של פלרמו בהחלט מעניינת, אם כי אני לא יודע אם הוא מצליח למלא את הנעליים הגדולות של ברלין. שודד חדש נוסף הוא בוגוטה, שהוא דמות משנית יותר אבל גם לו יש סיפור רקע ואופי מעניינים.
פלרמו, המחליף של ברלין.
בצד המשטרתי אנחנו מקבלים שתי דמויות חדשות ומעולות, המפקד של המבצע הפעם הוא קולונל טמאיו, בכיר צבאי עצבני, שלא ממש עומד בקצב של הפרופסור. הדמות השנייה היא אולי ההברקה של החלק השלישי, אליסיה סיירה, מפקחת משטרה שהייתה אחראית בין היתר על החקירה בעינויים של ריו, נקראת לדגל של להוביל את המבצע. סיירה היא קשוחה אמיתית, ומטורפת מספיק על מנת באמת לתת פייט אמיתי ולאתגר את הפרופסור וחבורתו. את סיירה מגלמת נאג'ווה נימרי, והיא פשוט גונבת את ההצגה מבחינתי. זה שהיא בהריון מתקדם תוך כדי וכל פעם מבקשת כל מיני ממתקים בזמן שהיא בקור רוח מענה את ריו, או מפקדת ביד רמה על המבצע, רק מוסיף עוד קסם וטירוף לדמות שלה. סיירה מעריצה את פוטין ושיטותיו. במילים אחרות הפעם לפרופסור יש אתגר הרבה יותר רציני.
קולונל טמאיו והמפקחת הקשוחה ומעט מטורפת אליסיה סיירה.
מעבר להומור ולדמויות הנפלאות של הסדרה, הסדרה מצטיינת גם בצילום ועריכה מסוגננים במיוחד. המון שילוב של מוזיקה מגניבה ושוטים של השודדים הולכים בהילוך איטי, שמראה כמה שהם bad ass.
הלסינקי, הענק הגאה.
יש כרגיל המון קפיצות בזמנים. כשהמצב מסתבך, מראים לנו שבעצם הפרופסור תכנן וצפה את הכול. ברלין מופיע לא מעט בחלק הזה, כיוון שחוזרים לתקופה שהוא וסרחיו (הפרופסור) תכננו את השוד הנוכחי (יחד עם פלרמו). לא ממש אהבתי את הדמות של ברלין בחלק הזה, הוא הרגיש לי שונה מאוד מהברלין החצי משוגע שהיכרנו בחלקים הקודמים. שליו ורגוע מידי, המבט בעיניים אחר. 
מידי פעם יש הפסקות לשיחות של פסיכולוגיה בגרוש, יש את נאום ה"בום-בום צ'או" של פלרמו, וכמה פרקים אחר כך אנו מקבלים את נאום התגובה קורע הלב של ניירובי. הזוגיות בין הפרופסור וראקל-ליסבון חווה עליות ומורדות וממשיכה להיות טלנובלית ומרגיזה במיוחד. 
ברלין מופיע בסצנות שהתרחשו בעבר. הפעם הוא הרבה פחות שכנע אותי במשחקו.
אולי החזרה המרגשת ביותר בחלק הזה, היא חזרתו של שיר הבלה צ'או, שהיה מרגעי השיא בחלקים הקודמים והוא חוזר שוב בקטע גאוני ומצחיק מאוד.
מוטיב נוסף שמקבל דגש בחלק הזה, הוא דעת הקהל שתומכת מאוד בשודדים וישנם הפגנות רבות בעדם. הפרופסור בונה על זה ומשתמש בכך לא פעם.
ההפגנות בעד חבורת השודדים של הפרופסור.
לסיכום, מי שאהב את החלקים הקודמים ויכול לחיות עם עלילה מופרכת, יהינה מחלק נוסף מלא בהומור, עם קצב גבוה ודמויות נהדרות. 
הציון שלי 8/10

סקירה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה