fbpx

האומן הגדול מכולם – (The Greatest Showman (2017

 
האומן הגדול מכולם הוא מיוזיקל ביוגרפי בכיכובם של יו ג'קמן, מישל וויליאמס, זאק אפרון ועוד. איכשהו פספסתי את הסרט הזה ולא יצא לי לראות אותו עד היום. לאחרונה קיבלתי המלצה חמה עליו ואפילו הדגמה של כמה סצנות. אז החלטתי שאם כבר, אז כבר והזמנתי לי את הסרט ב-4K Bluray. הסרט הגיע לפני כמה ימים ובזכות חגיגת הבחירות העונתית שחלה היום, יצא לי לצפות בו. אם כן, האם אכן מדובר בפנינה קולנועית?

תקציר העלילה

העלילה עוקבת אחר דמותו של פיניס טיילור בארנום (יו ג'קמן), בנו של חייט עני. פיניס תמיד רצה להשיג חיים טובים יותר, ומילדותו הוא היה מלא בחשיבה מקורית. בעקבות פיטורים פתאומיים מעבודה משעממת בחברת רכבות, כשלו ולאשתו כבר יש שתי בנות, הוא מחליט להמר על הכל. פיניס לוקח הלוואה מהבנק (בעזרת ערבויות כוזבות), ופותח מוזיאון שעווה. לאחר שהמוזיאון מתגלה ככישלון, פיניס עובר לתוכנית ב'. הוא אוסף חבורה של פריקים דחויים ומקים באמצעותם מופע קרקס מרהיב, שמלהיב את הקהל, אך לא מתקבל טוב בעיני המבקרים או בני המקום הגזעניים. למרות הקשיים, פיניס נוכל הצלחה ענקית ומתעשר מאוד. כשנופלת לידיו הזדמנות להביא לארה"ב זמרת אופרה (שמשום מה שרה פופ ולא אופרה) מפורסמת מאירופה, ובכך לפנות לקהל האליטיסטי, שבז לו עד כה, הוא שוב מסכן את כל הונו וכל מערכות היחסים שלו.
הפתיח של הסרט הוא למעשה הפתיחה של המופע האדיר של פיניס, שואו מטורף לגמרי עם מוזיקה מופלאה. קטע הפתיחה הזה לחלוטין הולך להיכנס לכל סקירות הציוד הבאות שלי (פן ירבו). מעבר למוזיקה שהיא חלק מהמופע, מכיוון שזהו סרט מיוזיקל, לא פעם הדמויות פורצות בקטע שירה וריקוד תוך כדי שיחה. נקודות אלו הן לרוב נקודות החולשה של סרטים מסוג זה, מכיוון שזה מרגיש כל כך לא טבעי ואובר תיאטרלי. אני חייב לומר ששילוב קטעי השירה והריקוד הרבים בסרט הזה, לא הפריעו לי, יכול להיות שאחד הסיבות לכך זו המוזיקה הנפלאה, ועדיין איכשהו המעברים בין דיאלוג רגיל, שפתאום הופך לקטע שירה וריקוד, זרמו לי טוב ומאוד נהניתי מהם.
הקצב של הסרט הוא מהיר מאוד, העלילה מתגלגלת מהר ואנחנו עוברים במהירות משנות ילדותו של פיניס, לבגרות שלו ולהקמת הקרקס ואז לסיפור עם זמרת האופרה. הסרט כמעט לא נח ובטח של מכיל רגעים מתים. יחד עם זאת, הסרט לא מרגיש קופצני, ולטעם נשאר בדיוק כמה זמן שצריך בכל קו עלילה. רמת המשחק היא טובה, כשבראש ובראשונה כמובן יו ג'קמן. ג'קמן הוא פשוט שחקן נפלא, הוא נכנס בטבעיות לכל דמות ועושה כל מה שהתפקיד דורש במקצועיות ורצינות (במקרה הזה המון ריקודים ושירים).
בסרט יש המון ריקודים והכוריאוגרפיה שלהם פשוט מופלאה, בנוסף הסגנון הזה מזמין המון טריקים של עריכה, כל מיני מאטצ' קאטים למיניהם (מעבר בין שתי סצנות עם הקשר צורני ברור), ועוד כל מיני טריקים שאנחנו מכירים מקליפים של מוזיקה. למשל שימוש באביזרים על מנת לייצר קצב, כמו בסצנת השיר והריקוד של יו ג'קמן וזאק אפרון בפאב, שם יש שימוש בכוסות ובקבוקים שמשתלב במוזיקה.
זאק אפרון מגלם את פיליפ קרייל, מחזאי מצליח שמשוכנע על ידי פיניס להצטרף למופע שלו ולזנוח את קריירת התרבות הגבוהה שלו.
אם נגרד קצת מעל פני השטח של הסרט ונרד מתחת לשירים והריקודים, נגלה לא מעט מסרים ונושאים עמוקים. היחס של החברה לשונה, הגזענות והשנאה כלפי אלו, שלא נראים כמו כולנו. הבדלים בין התרבות, שמכוונת להמונים, לעומת תרבות אליטיסטית, והסטיגמה שדובקת בכל מי שלוקח חלק בתרבות ההמונים "הנחותה". ברמה היותר אישית יש בסרט מסר על לדעת מתי להפסיק לשאוף ולהבין מה באמת חשוב בחיים שלנו, ומה המחיר שאנחנו עלולים לשלם, אם נמשיך לרדוף אחרי ההצלחה בלי לעצור. מסרים בהחלט חשובים ועמוקים, גם אם העיסוק בהם פשטני מעט.
דיברנו על עלילה, משחק, ריקודים ומסרים, מה שנשאר הוא אולי החלק המרשים ביותר בסרט, המוזיקה! ובכן, המוזיקה היא לא פחות ממופלאה, מעבר לכך שהשירים נהדרים, המיקס שלהם הוא אחד המרשימים שיצא לי לשמוע. הבס לכל אורך הסרט הוא עמוק ומרשים ומופרד מאוד. יש כל הזמן קצב נהדר, שמוכתב בידי הבס, והשימוש בבס בתור אפקט מעצים הוא על גבול המופתי.
מאוד קשה לכתוב ביקורת לסרט הזה מבלי להרגיש שנכנסים לנעליו של דמות המבקר שמופיעה בסרט. המבקר התרבותי מגיע למופע הקרקס של פיניס וכמובן קוטל אותו. פיניס מחפש הכרה מצד המבקר וזוכה לה רק כאשר הוא עובר לייצג את זמרת האופרה. בשיחה כנה בין פיניס למבקר לקראת סיום הסרט, המבקר אומר שהוא אומנם לא אוהב את הקרקס של פיניס ולא רואה בכך אומנות, אבל הוא מכיר בכך שהאנשים אוהבים את המופע. המבקר גם אומר ש"מבקר אחר" יכול היה לכתוב על המופע, שהוא מאחד אנשים מסוגים שונים ומתייחס אליהם כשווים בתור "מפגן אנושיות". שיחה זו מלבנת את היחסים ביניהם.
אם אכנס לרגע לנעליו של אותו המבקר (אשפוט מהראש) אוכל לומר, שעלילת הסרט צפויה מאוד ודיי פשטנית (כמו אגדה), השירים קיטצ'ים, והמשחק של זאק אפרון וגם מישל וויליאמס, לא הכי משכנע. אם לעומת זאת, אכנס לנעליהם של ההמון (אשפוט מהלב), אספר לכם שמהסצנה הראשונה בסרט עד האחרונה הייתה לי תחושה של עור ברווז, ושהחיוך לא ירד מפניי לאורך רוב הסרט.
אז בסיכומו של דבר אני לגמרי הולך עם הלב, "האומן הגדול מכולם" הוא סרט מיוזיקל מהנה בטירוף, הוא קצבי וקסום, מעבר לכך, הפס קול שלו הוא הישג טכני אדיר!
הציון שלי: 9/10.
מבחינת דיסק ה-4K, אז כמובן שהפס קול ב-Dolby Atmos הוא מדהים, גם איכות התמונה ב-HDR היא מעולה, כך שזה דיסק חובה לאוסף.

כתיבת תגובה