fbpx

מועדון ארוחת הבוקר – 1985

הפעם במסגרת מועדון ההשלמות, במסגרתו אני צופה בסרטים קלאסיים, שטרם יצא לי לראות, צפיתי בסרט הפולחן המוערך, "מועדון ארוחת הבוקר" בנטפליקס.

תקציר העלילה

חמישה בני נוער מגיעים בשבת בבוקר לרצות עונש ריתוק בבית הספר התיכון בו הם לומדים. סגן המנהל, ריצ'ארד ורנון, מושיב את בני הנוער בספרייה ופוקד עליהם לא לזוז ולא לישון במשך שמונה שעות. עליהם לכתוב חיבור, בו הם יתארו מי הם באמת ב-1000 מילים. בני הנוער משוחחים, מתעמתים, ועד לסוף היום גם לומדים להכיר אחד את השני.

אנדרו האתלט וקלייר הנסיכה.

"מועדון ארוחת הבוקר" ביום ונכתב בידי ג'ון היוז, שעסק בעיקר בחומרים עבור בני נוער וילדים. עבודתו המפורסמת ביותר היא כנראה כתיבת "שכחו אותי בבית". ג'ון מת בשנת 2009 מהתקף לב בגיל 59. הסרט "מועדון ארוחת הבוקר", הוא כנראה העבודה המוערכת ביותר של היוז, במהלך השנים הסרט זכה למעמד של סרט פולחן. בשנת 2016 הסרט נבחר לשימור בארה"ב בידי ה-National Film Registry, מכיוון שהוכר כמשמעותי תרבותית והיסטורית.

הסרט מבטא את הקשיים של הנוער האמריקאי בשנות ה-80, בידי חמשת דמויות בני הנוער, שכל אחת מהן מייצגת סטריאוטיפ אחר. קלייר היא הנסיכה המקובלת, אנדרו הוא האתלט, בריאן הוא החנון, אליסון היא המשוגעת חסרת התקנה וג'ון הוא הפושע/בריון/פרחח. כל אחד מהם הוא סטריאוטיפ, ורובם גם מגולמים באופן מוגזם. יחד עם זאת, כל אחד מהם מייצג קבוצה גדולה של בני נוער, כך שכל אחד יכול לראות את עצמו באחת מהדמויות.

חוויית הצפייה בסרט הייתה עבורי מאתגרת בכמה אופנים, זהו סרט קטן מאוד עם מעט מאוד שחקנים ולוקשיין פחות או יותר יחיד. התחושה שנוצרת היא קלאוסטרופובית משהו, העובדה שברוב הסרט אין מוזיקת רקע והקצב איטי, גם הם לא תורמים לחוויית צפייה זורמת. לא רואים הרבה סרטים בסגנון כזה של צילום ועריכה בימינו בקולנוע, אולי בסרטי סטודנטים דלי תקציב. אבל הדבר שהפריע לי הרבה יותר מכך הוא רמת האגרסיביות בחלק הראשון של הסרט. דמותו של ג'ון הבריון, עושה הכול מהרגע הראשון להוציא את כולם משלוותם, הוא מציק להם, מנסה להשפיל אותם ולהראות לכולם שהם צבועים. הקצב הבלתי פוסק של הדיבור שלו יחד עם תצלומי התקריב, משדרים חוסר נעימות מכוונת בידי הבמאי. בנוסף לג'ון, סגן המנהל ורנון, משדר המון כוחניות, בוז ואולי אף שנאה כלפי בני הנוער. יש מעט מאוד אלימות פיזית בסרט, ולמרות זאת יש משהו אלים ואגרסיבי מאוד באוויר.

ג'ון הפושע.

עם כל הריבים והוויכוחים, אנחנו לאט לאט למדים עוד פרטים על בני הנוער, אצל רובם רגע השיא הוא חשיפת הסיבה לכך שהם הגיעו לריתוק. ככל שהם מדברים, הם מבינים שיש גם דברים משותפים להם. הדבר העיקרי המשותף הוא היחסים הרעים עם ההורים, הסרט משדר שלא משנה לאיזה קבוצה בן הנוער שייך, יחסיו עם הורים מלווים בכאב, כעס ואכזבה. כל בן נוער יכול להרגיש רק את יחסיו עם הוריו שלו ועבורו הם הגרועים מכל. הוריה של קלייר, משתמשים בה על מנת להתנקם אחד בשני. הוריו של בריאן לוחצים עליו להצליח בלימודים. אביו של אנדו, מצד אחד דורש ממנו להצליח בספורט (התאבקות), מצד שני מתרברב בתעלולים, שהוא היה עושה כבן נוער וגורם לאנדרו להרגיש שאביו היה רוצה, שאנדרו יהיה יותר כמוהו. הוריו של ג'ון מתעללים בו פיזית ונפשית. קטע מעניין הוא שלרוב מערכות היחסים בין בני הנוער להוריהם מסופרות בצורה מעורפלת משהו, לא מדויקת, כאילו להראות שבני הנוער בסרט הם רק תבניות כלליות ומייצגות ולא דמויות ספציפיות.

בראיין המוח.

עם כמה שהחבורה מתחברת ביום הזה של הריתוק, הם מודים שכנראה ביום שני בבוקר, בבית הספר, הם לא יהיו חברים. הלחץ החברתי של כל קבוצה לא יאפשר להם לחרוג מגבולות הקבוצה, והם מבינים את זה.
את מערכת החינוך בסרט, מייצג ריצ'ארד ורנון, מורה ציני וקשוח. ורנון מאמין שהדור הנוכחי חסר אחראיות וחסר תקנה. הוא מאוכזב שאלו האנשים שיהיו מנהיגי המדינה כשהם יגדלו. ורנון מייצג את השקפתה הנוקשה של המערכת, שלא באמת מאמינה בבני הנוער. במיוחד כלפי ג'ון, ורנון מגלה ממש אלימות ומזמין אותו לעימות פיזי, מה שמראה את אוזלת ידה של המערכת בטיפול במקרים כאלה.

ריצ'ארד ורנון

הסרט נפתח ומסתיים בהקראת החיבור של בריאן, שכתב חיבור בשם על החמישה. זכו למעשה כתב אישום נגד ורנון ומערכת החינוך כולה. במכתב בריאן אומר משהו בסגנון של "למה שנספר לך מי אנחנו? אתה הרי כבר גיבשת דעה עלינו. אז תדע לך, שבכל אחד אחד מאיתנו יש מוח, אתלט, פושע, נסיכה ומקרה אבוד".

לסיכום, ברור לי מדוע "מועדון ארוחת הבוקר" זכה להערכה רבה. זה לא סרט נעים לצפייה, או קל לעיכול, אך זהו סרט עם מסר חשוב, שעשוי בצורה נהדרת. הסרט מראה עד כמה בני הנוער יכולים להרגיש אבודים, ועד כמה זה נדיר, שמערכת היחסים בין ההורים ובני הנוער תהיה תקינה. כמובן שהסרט הוא מאוד מוקצן, כפי שציינתי הדמויות הם סטריאוטיפים מוגזמים, על מנת להעביר מסר כללי. דבר שפחות אהבתי בסרט, הוא שמה שעזר לבני הנוער להסיר את חומת ההגנה שלהם ולהתחיל להתקרב אחד לשני, זה עישון סמים.

One thought on “מועדון ארוחת הבוקר – 1985

כתיבת תגובה