fbpx

רכבת הקרח – עונה 1 (נטפליקס)

"רכבת הקרח" היא סדרת מדע בדיוני חדשה שעלתה בנטפליקס. הסדרה מבוססת על הסרט באותו השם מ-2013 ועל רומן גרפי צרפתי משנות ה-80. בניגוד לבינג'ים הרגילים של נטפליקס, את "רכבת הקרח" הם שחררו פרק בשבוע. האם הסדרה הייתה שווה את המאמץ ובאמת גרמה לי לחכות בכל פעם לפרק חדש?

תקציר העלילה

הסדרה מתרחשת 7 שנים לאחר שכדור הארץ קפא (לטמפרטורה באזור -120 מעלות), כל צורות החיים נמחקו מעל פני הכוכב והיחידים שהצליחו לשרוד הם האנשים שהצליחו לעלות על רכבת הקרח. רכבת הקרח היא רכבת עם 1001 קרונות שנעה בצורה מתמדת במסלול סביב כדור הארץ, כשלעצור משמעותו למות.

הרכבת נבנתה על ידי מר ווילפורד והאות הראשונה בשמו, ‘W’, מופיעה על כל דבר ברכבת. אף אחד לא ראה את מר ווילפורד מאז שהם עלו לרכבת. הוא מנהל את העניינים מרחוק, באמצעות השליחה שלו, ראש ה"אירוח" מלאני קביל (ג'ניפר קונולי). מיד עם פתיחת הסדרה ברור שיש סוד הקשור במר ווילפורד.

הרכבת מחולקת לארבעה מחלקות, המייצגות מעמדות שונים. במחלקה הראשונה נמצאים העשירים שפשוט מבלים את זמנם בארוחות מושחתות וחיי מותרות. במחלקה השנייה והשלישית נמצאים מעמד הביניים, אלה שעובדים עבור תחזוקת הרכבת, החקלאות ועוד. המחלקה האחרונה נקראת "הזנב", שם נמצאים האנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש כרטיס לרכבת והתגבנו פנימה. התנאים שם מכפירים, אין שום חלון בקרון שלהם והם חיים בלכלוך וזוכים להקצבות מזון תת-רמה ומועטות. הם מנסים לשרוד בכל דרך אפשרית. היה שם פשע ומעשים מזוויעים, אבל לאחרונה הם התחילו להתלכד ולמגר את המנהגים הרעים, הרבה בזכות אנדרה לייטון (דוויד דיגס), בלש לשעבר שהפך למעין מנהיג של ה"מזדנבים". אין יותר מידי תקווה למזדנבים, ולכן הם כל הזמן עסוקים בלתכנן מרד, שיגרום להם לקבל יותר מהמשאבים של הרכבת. התקווה היחידה שכן יש, היא עבור הילדים, להם יש סיכוי להיבחר ולהישלח לבית הספר של הרכבת. מה שאומר להיפרד מהזנב לתמיד.

בתחילת הסדרה, אנדרה מוזמן לפגישה עם מלאני קביל. שם מלאני מבקשת מלייטון לחקור מקרה רצח שאירע ברכבת, מכיוון שהוא הבלש היחיד בכל הרכבת. לפני מספר שנים, התרחש מקרה רצח וכולם היו בטוחים שהרוצח נתפס, המקרה החדש מעורר שאלות בנוגע לפתרון הרצח הקודם. לייטון מחליט לשתף פעולה ועל הדרך לנצל את ההזדמנות ללמוד כמה שיותר על מה שקורה במחלקות האחרות ברכבת, בתקווה ללמוד משהו שיוכל לסייע למזדנבים במרד שלהם.

המזדנבים מתכננים את המאבק שלהם.

היה לא מעט הייפ לסדרה הזו ואני אישית ממש חיכיתי לה. הרעיון בבסיס הפנטזיה הזו מעניין בהרבה מאוד מישורים, ויכול לשמש כאלגוריה למצבינו כיום. ניתן למשל להתייחס לקרונות כמדינות בעולמינו, המדינות העניות שעובדות בשביל מוצרי היוקרה והנוחות של המדינות העשירות, אפשר לקחת את המשל הזה להרבה כיוונים מעניינים. בנוסף יש את נושא ההתעלמות שלנו משינוי האקלים, הסדרה מציגה את הקיצוניות שזה יכול להגיע אליה. כך שיש כאן את הקרקע לסדרת פנטזיה עמוקה ומעניינת.
הסדרה עושה עבודה נהדרת בלהציג את הפערים בין המחלקה הראשונה, שהקרון שלהם נראה כמו מלון מפואר, לעומת האשפתות של קרון הזנב. גם תחושת הקלסטרופוביה וההתלהבות של האנשים פשוט להביט קצת החוצה מהחלון מועברת בצורה משכנעת.

משפחת פולגר מהמחלקה הראשונה.

הרכבת היא תחליף לעולם השלם שהיה בחוץ, הסדרה מראה לנו את פתרונות החלופיים שהרכבת מספקת, אם זה המזון, החקלאות, הרפואה, החינוך, או המשטרה. סגנון המשטר הוא דיקטטורי, ולא פעם הדברים נאכפים בכוח הזרוע (משחק מילים אכזרי, כיוון שאחד העונשים הפופולריים בסדרה, הוא קטיעת יד).

אם שמתם לב, תקציר העלילה, שאמנם כלל את תיאור העולם, היה ארוך במיוחד הפעם. אני חושב שכבר כאן יש רמז לבעייתיות של הסדרה. הסדרה מתעסקת בהרבה מאוד נושאים בשביל 10 פרקים בלבד. כאשר בכל כמה פרקים הנושא הראשי מתחלף, יש את חקירת הרצח, משפט הרצח ותחילת הסדק של חלוקת המעמדות, ניסיון המרד, מעמדה של מלאני, השליטה ברכבת, ואלו רק הנושאים המרכזיים. בנוסף הסדרה מתעסקת בכמה נושאים משניים, מגירות ההקפאה, שבתוכן שמים את הפושעים, דמות השרת הראשי שהוא סוחר סמים מהצד, קרון הלילה, שמאפשר בעזרת מדיטציה כלשהי לחוות זיכרונות מהחיים, שלפני שכדור הארץ קפא ועוד. וכמובן איך אפשר בלי כמה מערכות יחסים רומנטיות. עם כזאת כמות של נושאים, לא יכולתי שלא להרגיש עומס וקופצנות בקצב ההתקדמות של הסדרה.

מלאני משוחחת עם מיס אודרי, מנהלת קרון הלילה.

כל אחד מהנושאים הראשיים שהצגתי, יכול למלא עונה בעצמו, וגם הנושאים המשניים ראויים לטיפול עמוק יותר. יוצרי הסדרה פשוט זורקים את כל המורכבות של העולם הזה עלינו, בלי יותר מידי בילד-אפ, זה פוגם ביכולות הצופה להרגיש מתח או אכפתיות בנוגע לאירועים. עד שמשהו נהייה מעניין, הוא נפתר מהר וממשיכים לסוגיה הבאה.
רמת המשחק בסדרה לא ממש עקבית, דווקא הדמויות הראשיות, פחות הבריקו. ג'ניפר קונולי, נוהגת לשחק דמויות מאופקות, קרות משהו, טייפקאסט "הנבל הרגוע", כמו למשל דמותה ב"אליטה: מלאכית קרב", זה מרגיש לי מעט חוזר על עצמו. דוויד דיגס, שמגלם את לייטון, משחק מנהיג מורדים מחושב ורגיש, אך מאוד לא כריזמטי.

410105 Snowpiercer 101

דווקא אצל חלק מדמויות המשנה תצוגת המשחק הייתה משכנעת בהרבה. אליסון רייט (שמוכרת לי בעיקר מה"אמריקאים") מגלמת את רות ועושה עבודה נהדרת. הדמות של רות מאוהבת בסדר והמעמדות של הרכבת, היא מאמינה שזו הדרך היחידה לשרוד. היא מוכנה להקריב ולהיות קשוחה ואכזרית על מנת לשמור על הסדר היקר שלה. דמות נוספת שמאוד אהבתי את רמת המשחק שלה, היא דמותו של מפקד הבלמנים (סוג של שוטרים, חוקרים), רואץ', המגולם בידי מייק אומלי.

המארחת רות, מגולמת על ידי אליסון רייט.

מבחינה וויזואלית, ישנה תחושה שהיה לסדרה תקציב מוגבל לסצנות של הנופים הקפואים והרכבת העוצמתית, הן מרהיבות אבל מעטות מידי. רוב הסדרה מתרחשת בתוך הקרונות החשוכים. איכות התמונה ב-Dolby Vision הייתה לרוב נהדרת, למעט סצנות חשוכות בודדות, שהרגשתי קצת ירידה בפרטים (במספר מסכים שבדקתי).
איפה שההשקעה של הסדרה ניכרת זה בסצנות הקרב והשימוש בקור שבחוץ. סצנות אלו היו עוצמתיות, ברוטליות, כואבות וראליסטיות. למשל המנהג של לקטוע זרועות, שהזכרתי כבר, מבוצע על ידי הוצאת היד מחוץ לרכבת כדי שהיא תקפא ואז ריסוק.

לייטון, רואץ' ומלאני בחדר המגירות הידוע לשמצה.

לסיכום, "רכבת הקרח" היא סדרת מדע בדיוני, שמבטיחה המון ולא מקיימת מספיק. יש כאן המון פוטנציאל ותחושה של תנו לי עוד, אבל התוצאה עמוסה, קופצנית ולא מספקת. בנוסף, שני השחקנים הראשיים מעט חסרי כריזמה, מה שלא מוסיף להנאה מהסדרה. התחושה שלי היא שהסדרה תרגיש כיפית יותר בצפייה בבינג', מאשר מה שהיא הייתה בתור פרק בשבוע. עם כל האכזבה, מדובר בסדרה שמבטאת רעיונות מדע בדיוני מרתקים, כוללת ויזואליות מרשימה וכן גורמת לחשוב, כל אלה נקודות ששכללתי בציון שלי.

כבר הייתה הודעה על עונה נוספת, ובעונה השנייה שון בין יצטרף לקאסט, כך שלחלוטין יש למה לחכות.
הציון שלי: 7.5/10

כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה