AVReviews

אחרי לא מעט זמן שלא הייתי בקולנוע, ועוד בסרט של מארוול, בסופ״ש האחרון זה סופסוף קרה, הלכתי לראות את ״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״. בכתבה זו אחלוק בקצרה את דעתי על הסרט.

מצב היקום – או ה-MCU

היקום הקולנועי של מארוול, ה-MCU, נמצא כעת בשלב הרביעי שלו. לאחר ההצלחה המסחררת של שלושת השלבים הראשונים, וההגעה לשיא בסיום השלב השלישי עם שני סרטי הנוקמים, ״מלחמת האינסוף״ ו-״סוף המשחק״, עלו סימני שאלה רבים, איך ממשיכים מכאן? במשך יותר מעשור מארוול הצליחה להמציא את עצמה מחדש בכל פעם ולהפתיע בגדול. ועדיין הפעם ברור כי האתגר הוא לא פשוט.

תחילת השלב הרביעי התחיל עם ״האלמנה השחורה״, סרט שזכה לביקורות פושרות, אך אני מצאתי אותו מהנה ביותר. בהמשך יוצרי מארוול ניסו ללכת על גיבורים חדשים ולהזרים קצת דם חדש ליקום. שני הסרטים הבאים, זכו לביקורות חלשות ואני בכלל בחרתי לוותר עליהם.

מבין כל סרטי מארוול עד כה, הסרט האהוב עלי ביותר היה ״דוקטור סטריינג׳״. אהבתי את הדמות השונה, ההומור הרב ושילוב הקסם עם סיפור הקומיקס וגיבורי העל. כך שלא רציתי לוותר על הסרט החדש.

תקציר העלילה – דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף

הסרט מתרחש בתקופה שאחרי ״סוף המשחק״, בעולם שמנסה לשקם את עצמו. סטריינג׳ חווה חלום בו הוא נלחם לצד נערה בשם אמריקה מול שד כלשהו, במטרה להשיג ספר קסום. למחרת הוא מגיע לחתונה של קריסטין, הוא מדוכדך על כך שלא הצליח למצוא את הדרך אל ליבה בזמן. מהומה אשר מתרחשת בחוץ קוטעת את החתונה. מפלצת ענקית רודפת אחר נערה, סטריינג׳ מצליח (בקושי) להציל אותה, ואז הוא מגלה שזו הנערה מהחלום שלו, אמריקה.

לאמריקה יש את היכולת לנוע בין ממדים ומישהו (יותר נכון מישהי) רודף אחריה במטרה להשיג את כוחה. כעת על דוקטור סטריינג׳ לגלות מי מנסה ללכוד את אמריקה. בדרך הם ינדדו בין ממדים שונים ועולמות מקבילים, אז ברוכים הבאים אל ״ממדי הטירוף״.

מורכבות העלילה

שניים מהנושאים היותר מורכבים בעולם המדע הבדיוני תמיד היו מסעות בזמן ויקומים מקבילים. הנושאים האלה היוו השראה לסיפורי מד״ב רבים. אלה נושאים שמעלים שאלות רבות, אך הבעיה המרכזית שלי איתם היא שלא פעם זה נגמר בעלילה מלאה בחורים וסיבוכי יתר.

סרט האנימציה, ״ספיידרמן: ממד העכביש״ הצליח לקחת את רעיון היקומים המקבילים ולהפוך אותו לסרט מוטרף, מצחיק, מפתיע ובהחלט מוצלח. אין ספק שהרעיונות בו היוו גם השראה לסרט הזה.

עלילת ״דוקטור סטריינג׳ וממדי הטירוף״ מתחלקת לכמה חלקים, גילוי דמות הנבל, הקרב בעולמינו והמרדף בין העולמות במטרה למצוא את הדרך לנצח את הנבל ולהציל את אמריקה. עד לחלק של מעברים בין העולמות, העלילה דיי לינארית וסטנדרטית, אבל אז, טוב נו אני חייב, מתחיל הטירוף. העלילה כוללת קפיצות בין כמה עולמות מקבילים, ומפגש עם דמויות גיבורי על אלטרנטיביות. מארוול חיפשו כיצד לשלב ב-MCU דמויות נוספות מהקומיקסים שלהם והסיפור כאן אפשר להם לעשות זאת. אני אישית הרגשתי שהשילוב דיי מאולץ.

כתיבת הדמויות ורמת העיניין

הדמות של סטריינג׳ בסרט הזה נמצאת במצב של דיכאון בשל המשקל של אירועי ״סוף המשחק״ והעובדה שכריסטין מתחתנת עם מישהו אחר. השאלה ״האם אתה מאושר?״, מככבת הרבה בסרט עד לרמה שהוא מרגיש כמו טיפול פסיכולוגי. כך שאומנם זהו המצב של הדמות ועדיין המשחק של בנדיקט קמברבאץ’ הרגיש לי דיי עייף. גם הדמויות הראשיות האחרות, דמותה של אמריקה (חוצ׳יטי גומז), הרגישה לי חסרת כריזמה וגם העלתה בי משום מה אסוטציאציה ל״דורה החוקרת״, כריסטין (רייצ׳ל מקאדמס) השלווה והמאופקת יותר מידי, לא מצליחה לעניין ואפילו וונג (דומיניק וונג), דמות חביבה ביותר מהסרטים הקודמים, לא הצליח לעלות חיוך על פני.

דמות הנבל

[פסקה זו מכילה ספויילרים קלים – לא משהו שלא נראה בטריילר]

מעריצים ומבקרים רבים טוענים שסרט קומיקס טוב חייב שיהיה בו נבל טוב. הנבל ב״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״ היא Scarlet Witch שזה מעין אלטר אגו של וונדה. זו דמות חזקה במיוחד, אך המוטיבציה והסיפור שלה לכך שהיא רוצה את הכוח של אמריקה מסתכם בכך שהיא ראתה שבעולם מקביל יש לה ילדים והיא רוצה לחוות את זה. זה פשוט לא החזיק מים מבחנתי, המוכנות הזו להרוס ולהחריב עולמות כולל פגיעה בדמות המקבילה שלה עצמה, רק בשביל לחוות איזה חוויית אמהות שהיא ראתה בחלום, פשוט לא עבד לי.

ההומור הידוע של מארוול

ההומור בסרטי מארוול הוא תמיד חלק חשוב, שעוזר לשמור על אווירה קלילה ומהנה.ההומור בממדי הטירוף נובע מקצת עוקצנות בין סטריינג׳ לוונג, שהרגישה לי עייפה או ב״חצי קלאץ׳״ ומהסיטואציות של המעבר בין הממדים, מה שהרגיש לי כמו חיקוי פחות מוצלח של ״ממד העכביש״.

האקשן והאפקטים

מדובר בסרט של מארוול, אז ברור שמדובר באפקטים מושקעים, וקטעי אקשן מרשימים. יחד עם זאת, יש פער גדול בין הקטעים בפתיחה, שכוללים את המאבק במפלצת עם העין הענקית, שתוקפת את אמריקה, ואת ההתקפה של Scarlet Witch על העיר קאמר-טאז׳, ששניהם היו מעולים, לבין הקרבות וקטעי האקשן בחלק השני של הסרט, שהיו בקנה מידה קטן בהרבה וכללו כוריאוגרפיה הרבה פחות מרשימה.

האם זו תחילת הסוף?

חזרתי לא מעט על מילים כמו ״עייף״ או ״לא מעניין״, יכול להיות שזה בעצם שיקוף של העייפות האישית שלי מהמותג, אבל לא יכולתי שלא להרגיש את התחושות הללו לכל אורך הסרט. חסרה לי כאן רעננות, הנאה מהיצירה ועיניין. מצד שני, הבן שלי, שזה היה סרט מארוול הראשון שלו, נהנה בטירוף.

בקופות, נראה שהסרטים של מארוולים עדיין מגיעים להישגים נאים ביותר, אך התחושה שלי היא שה-MCU צריך רענון מסוים ואינו יכול להמשיך עם הדכדוך הזה. לפני תחילת הסרט, ראינו את הטריילר לסרט הבא של ת׳ור, שכולל גם את שומרי הגלקסיה, ונראה הרבה יותר חיי ומלא הומור, לפחות על פי הטריילר. אז אולי לא הכל אבוד בעצם.

סיכום

״דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף״ רחוק מאוד מהשיא של סרטי הנוקמים הגדולים של סוף השלב השלישי. זהו לא סרט רע, אך הוא לא מצליח להבריק, לא בעלילה, לא בהומור ולא באקשן. אם התעגעתם למנת המארוול הרגילה של העשור האחרון, ״דוקטור סטריינג׳״ החדש יכול למלא את החלל, אך אם אתם חשים שובע מסויים מגיבורי העל, זה לא הסרט שיגרום לכם לתחושת רעב מחודשת.
הציון שלי: 6.5/10